היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, התלבט באחרונה רבות בדבר עיתוי הודעתו על פרישתו. לא רק בגלל תיקי החקירה שטרם סיים, אלא בגלל ניסיונו להבטיח את מינויו לכהונת שופט בבית המשפט העליון.
הודעת רובינשטיין, דווקא בתקופה שהמערכת הפוליטית גועשת, והממשלה נזקקת לאדם כמוהו - בעל ניסיון מדיני ומשפטי, עוררה שאלות. מדוע עכשיו.
התשובה לכך יכולה להיות זו. נודע, כי רובינשטיין הודיע על החלטתו זמן קצר לאחר שקיבל החלטה מפורשת: מועמדותו תוצג בפני הוועדה לבחירת שופטים, גם לאחר שיכריע בתיקי החקירה הנוגעים לראש הממשלה, אריאל שרון. על-פי ההבטחה שקיבל, גם אם תיפול הממשלה, תכונס הוועדה בתקופה שבה תכהן ממשלת מעבר, ומינויו יוצא אל הפועל.
ההבטחה הזו ניתנה לרובינשטיין, לאחר שבתקשורת נמתחה שוב ושוב ביקורת עליו ועל שר המשפטים, יוסף לפיד, על דבר "הסידור" שנעשה עם רובינשטיין: מועמדותו תוצג לעליון, לאחר שיסיים את התיקים הציבוריים הרגישים.
הטיעון שהוצג היה: הסידור עלול לדחוף את רובינשטיין להימנע מהגשת כתב אישום נגד שרון, גם אם יהא חלילה צורך לנהוג כך, שכן קריסת שרון - אם יוחלט להגיש נגדו כתב אישום, ומאליו מובן כי אפשרות זו תלויה ועומדת בהתאם לממצאי החקירה - והתמוטטות הממשלה, יביאו למצב, שבו לא יהיה למעשה שר משפטים מכהן שיהא מחוייב להבטחה למינויו לעליון.
ההבטחה לרובינשטיין נועדה "למרק" את שיקול דעתו ולאותת לו: קבל נא החלטה שקולה ומקצועית, תהא אשר תהא, והדבר לא ישפיע לרעה על עתידך. אנחנו מאחוריך.
ניתנת האמת להאמר: במדינה תזזיתית כמו שלנו, הכל נראה פתוח. ואולם, להבטחה שקיבל רובינשטיין יש בכל זאת ערך רב, במיוחד כאשר היא באה מבכירי הוועדה לבחירת שופטים.
