|
|
אי אמינותו לכאורה של האחד לא מנקה את כפיו של האחר. טלנסקי ואולמרט [צילום: ערוץ 10]
|
|
|
|
|
ראש הממשלה אשר הצהיר על אהבתו לטלנסקי בשיחת ווידאו, והקשר רב השנים ביניהם, מעיד על סוג "ההבנות" אשר התקיימו ביניהם.
באם מר אולמרט בחר במשך שנים כה רבות לפנות אל טלנסקי כל אימת שנזקק לכסף (והוא עצמו אינו מכחיש זאת) וטלנסקי היה בלתי אמין ומפוקפק כל כך, מדוע חזר מר אולמרט ופנה אליו?
מבחינה משפטית יוחלט אשר יוחלט על-ידי הפרקליטות, אך מבחינה מוסרית נשארנו אנו האזרחים ובפינו טעם מר מאד. עצם התגובה המהירה אצל מקורבי ראש הממשלה כאילו אי אמינותו של טלנסקי מעידה על נקיון כפיו המלא של מר אולמרט, נראית לי מגוחכת. האם לא ייתכן כי שניהם גם יחד, כל אחג ממניעיו הוא, חטאו בחטא החמדנות? האם פסילת האחד מעידה על נקיון כפיו של השני?
הייתי מאד שמחה לו מר אולמרט היה יכול לנפץ את עדות מר טלנסקי בבית המשפט ולצאת זכאי לחלוטין, אך לא זו הדרך: ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, אך לא כאשר רובצת לפתחך שורת חשדות כה גדולה.
מוסרית יהא על מר אולמרט לעשות הרבה יותר, כדי לשכנע את הציבור בחפותו.
