מפלגת "קדימה-לנסיגה"

אז זהו. אפשר מעתה לסכם את תקופת הכשל של שלטון אולמרט באותה מלה אחת ויחידה, שבה הכתיר ידיעות אחרונות את ראיון הפרישה עמו: לסגת.

מכאן ועד עולם יהיה שמו של בן זה של נחלת ז'בוטינסקי, בנו השלישי של איש פלוגות הגיוס של בית"ר מרדכי אולמרט ז"ל - כרוך לדראון עולם עם המלה נסיגה. נסיגה מארץ-ישראל השלמה, נסיגה מארץ-ישראל החלקית, נסיגה מכל ערך לאומי-ציוני-בית"רי שעליו התחנך וממנו סטה אל עבר עמדות השמאל הסהרורי הקיצוני.

לסגת - זועקת הכותרת, ואיזו אנחת רווחה עולה מקרבנו כאשר אנו יודעים שאומר אותה איש שהתיימר להנהיג אומה, איש בסוף דרכו הפוליטית. לא פלא שהאויב מצידה השני של גדר ההפרדה אינו "קונה" את הבשורה מרחיקת-הלכת הזאת. גם שם מבינים: אין לאמירה הזאת כל כיסוי, כשהיא באה מפי מנהיג מדדה שזמנו חלף.

יאמר לזכותו של אולמרט, שהוא אומר את הדברים בגלוי ובישירות: "אני רוצה ללמוד מהשגיאות של עצמי. לא ראיתי את זה אז, אני לא מנסה להצדיק את עצמי. לפני 30 שנה בדיוק, כשמנחם בגין בא מקמפ-דיוויד, דיברתי נגד והצבעתי נגד. אני לא מסתיר את זה, אני לא מטשטש את זה" - כך הוא אומר בראיון, שהוא בהחלט מסמך פוליטי מדהים על מנהיג ששינה דעותיו מן הקצה אל הקצה.

אלא שהטעות לא נעשתה לפני 30 שנה, בשנת 1978. עוד לפני חמש שנים בלבד, בשנת 2003, כתב אולמרט מתוך הזדהות גמורה את הדברים הבאים על מנחם בגין ז"ל:

"כולנו ידענו, ששבועתו לארץ-ישראל ולירושלים לא הייתה סיסמת בחירות, שמחוייבותו לארץ-ישראל ולירושלים השלמה לא הייתה סיסמה לצורך הזדמנות פוליטית שיכולה להשתנות, אלא היא ביטאה תחושה עמוקה, לא רק מחוייבות היסטורית, אלא גם הבנה עמוקה שבסופו של דבר זוהי המדיניות הריאלית ביותר, אחראית ביותר, המפוקחת ביותר מכל העמדות המדיניות שאנו מחוייבים לשאת בהן.

"במשך שנים כאשר רצו להתקיף את בגין ולומר: אתה לא רלוונטי, אתה מנותק מהמציאות, אתה חי בעולם אחר, היו תמיד אומרים, אתה עדיין בעד ארץ-ישראל והיו אומרים הרי רק יעלה בגין לשלטון, הרי רק תיווצר הזדמנות, יעשה מלחמה כדי לכבוש את כל ארץ-ישראל. והתקיפו ושבו והתקיפו רק משום שהוא העז לחלום, לחנך ולדבר על הזיקה שלנו למקומות שהם היו ערש קיומו של עמנו, הם היו הסמלים ששמרו על החישוקים הלאומיים שהזיקה אליהם הייתה חלק מהעוצמה וההשראה שאיפשרה לעם שלנו לעמוד בכל תהפוכות גורלו ולהמשיך לחלום לחזור יום אחד לארצו.

"והוא בעקשנותו - ממשיך אולמרט וכותב על בגין - שלפעמים נראתה מוזרה לאוהביו ולתומכיו, לעולם לא ויתר. עד שהתברר שהוא היה הריאלי, שהוא היה המעשי, שהוא היה מרחיק הראות, שהוא היה זה שהבין את התהליכים היותר עמוקים, היותר משמעותיים שקובעים את הקצב של ההתפתחות ההיסטורית, ולא כל מביני הדבר המעשיים למיניהם שיעצו לו בשביל יחסי הציבור, בשביל קולות, בשביל הישגים ובשביל בחירות, לוותר על האמת הפנימית הזו שבלעדיה אין תכלית ואין ייעוד ואין כוח פנימי ואין כושר להילחם על מה שהעם הזה היה צריך להילחם.

"זכרו של מנחם בגין שמור ומרעיד את לבבות בני ישראל היום כמו אז, בזכות מעשיו, בזכות מנהיגותו, בזכות תרומתו האדירה למדינת ישראל, לשמירת ארץ-ישראל ולשמירת ירושלים, וכבודה יעמוד לו לתמיד".

תהום האבדון

אהוד אולמרט כתב דברים אלה בספר על מנחם בגין שראה אור אך לפני חמש שנים, דברים שמחדדים עוד יותר את התהייה על תהום האבדון ואי-הכבוד שאליו תיכנן להוביל את מדינת ישראל, בדרך ההפוכה מדרכם של בגין ושמיר, ומדרכו שלו רק לפני חמש שנים. מנחם בגין היה נכון למען השלום עם מצרים לסגת משטח עצום שלא היה חלק מארץ-ישראל ההיסטורית - סיני. אולמרט היה בין מתנגדיו אז, כשם ששתים-עשר שנה קודם לכן, בגיל 21, הניף ברוב חוצפתו את נס המרד בתוך תנועת החרות נגד היושב-ראש. עד יומו האחרון מנחם בגין לא העלה על דעתו נסיגה מסמ"ר אחד מתחומי ארץ-ישראל ההיסטורית, ולא היה מוכן להעלות לדיון את נושא ירושלים. ראש הממשלה אולמרט מוכן למכור את נכסיה ההיסטוריים הללו של האומה היהודית. הוא מצהיר על כך בריש גלי, בשלהי כהונתו.

אולמרט, איש של מלים נבובות, נתגלה בראיון הפרישה שלו ערב ראש השנה, על-רקע דבריו שלו עצמו על מנחם בגין, כפוליטיקאי חסר חוט שדרה, נעדר הבנה יהודית-ציונית מינימלית, אופורטוניסט מזגזג, כאדם בלתי ריאלי לחלוטין, כמי שאינו ראוי בעליל להנהיג. ואנו תמהים, מה ההסבר הפסיכולוגי והאחר לסטייתו הקיצונית? האם נעוץ הדבר באישה שעמו, בעליזה? והרי גם לבגין הייתה עליזה שלו?...

למען האמת, ראינו זאת וראה זאת הציבור כולו בכל התנהלותו לאורך השנתיים וחצי של שלטונו, שהחל במלחמת לבנון הכושלת. ועל כן, כמנהיג הכושל ביותר שקם לעם ישראל, נאמר לו בימים נוראים אלה: לך לך לביתך, ראש ממשלת הנסיגה, שזרק מאחורי גוו את כל מורשתו הציונית, ושם תהיה ספון.

נסיגה אחת כבר ביצעת - נסיגה מכל ערך, אמונה וחזון, שהוקנו לך בנחלה בבנימינה, בבית אבא. הנסיגות הבאות שתיכננת - יישארו על הנייר, הסובל כידוע הכל, וזוהי הבשורה הטובה ביותר העולה מראיון הפרישה, בפרוס השנה החדשה. יכולני לקוות, כי הציבור יידע להביע השנה, בבחירות הקרובות, את יחסו גם כלפי מפלגת "קדימה-לנסיגה" שהשארת מאחוריך, עם מנהיגה חדורת חדוות-נסיגה כמוך, ציפי (בת שרה "הקטנה" ואיתן "ירוחם") לבני.