מי שזוכר את ניסיונו של פרס ב1990- להקים ממשלת שמאל בראשותו ובתמיכת הסיעות החרדיות, זוכר בתחושת גועל את התנהלותם של ראשי השמאל בישראל. בזמן המו"מ הם היו מוכנים לעלות לרגל לכל רב ואדמו"ר, לנשק כפות רגליהם, לחבוש כיפה ולהתייצב לכל תפילת שחרית מנחה וערבית. כל זאת עד שהסתבר להם, תחילה מנאום השפנים המפורסם של הרב שך ולאחר מכן מהיעלמותם של אי אלו חברי כנסת, שקולותיהם היו דרושים להצבעת האמון בממשלה, כי ממשלת שמאל לא תקום ולא תהיה. בדרך אגב נעיר כי המונח שמאל הוא מונח לא מדויק ויש לקוות שיימצא לו תחליף נאות בשפה הפוליטית המקומית.
כעומק נכונות מנהיגי השמאל ודובריו אז בתקשורת לשאת כל השפלה למען הקמת ממשלה בראשות פרס, כך עומק תהום השנאה לחרדים אליה גלשו משנכזבה תוחלתם והם גילו שהשפילו עצמם לשווא והחרדים לא ייאותו להקים ממשלה עמם ובצדק גמור מבחינתם.
אלו חרפות שמענו אז על כל אותם רבנים? כמה מאמרי שנאה נכתבו? כיצד גילו כל צדקנים את העובדה שמפלגות חרדיות אינן דמוקרטיות והן נתונות לשלטון רבנים, כאילו עובדה זו לא הייתה מלכתחילה הבסיס לכינון מפלגת שמאל בתמיכתם. ההשפלה הארס והשנאה נמהלו זה בזה והם קיימים עד עצם היום. מפלגת שינוי בראשותו של טומי לפיד המנוח לא הייתה באה לעולם אלמלא רכבה על גל השנאה הזה וחלק גדול מציבור השמאל בארץ מגדיר עצמו רק באמצעות השנאה לדת ולחרדים.
ההיסטוריה חוזרת
היום דומה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. הניסיון של השרה לבני להקים ממשל שמאל כשל בגלל הסיעות החרדיות והאחראית העיקרית היא שס- הגדולה והמצליחה מכולן. מיד נפתחו ארובות השמיים והכול שפכו את מררתם.
"שס נמאסתם" זעקה סימה קדמון בידיעות אחרונות והוסיפה "פשוט לא מתקבל על הדעת שבמדינה נאורה, שיכולה להתחרות בכל תחום במדינות הכי מפותחות בעולם, תהיה תלויה בכל פעם מחדש ברב בן 88, שעל-פי כל העדויות נוטה לרגשנות יתר ושניזון מאינפורמציה שנלחשת באוזניו באופן סלקטיבי על-ידי אינטרסנטים ובעלי עניין".
סביר להניח שלו היה הרב עובדיה יוסף מכריע לטובת הצטרפות לממשלה היו נשמעות אנחות התפעלות מצלילות דעתו וחריפותו הרבה, למרות גילו, אבל נעזוב לרגע את הצביעות. מצבו של הרב עובדיה אצל סימה קדמון אינו טוב ממצבו אצל יוסי שריד הכותב היום בהארץ "איפה תימצא עוד מדינה, שאיש דת, מעין איאתוללה, בן 88, תשוש ומנותק ומרבה לבכות, הוא זה שחורץ גורל ממשלות - גורלנו - לשבט או לשבת; ואם יש מדינה כזאת אי שם, מי מוכן לחיות בה."
מה בסך הכול קרה שמצדיק את שחרור מעיינות השנאה, שדומה שנכלאו בשנים האחרונות? לא הוקמה ממשלת ימין! העם ילך לבחירות חדשות ומי שיקבע את תוצאותיהן יהיה הבוחר ולא רב זה או אחר. אם לא שמתם לב, מאז 1992 אין למפלגות החרדיות מעמד של לשון מאזניים בפוליטיקה הישראלית וב-2003 אף הוקמה קואליציה בלעדיהן.
ככול הנראה דוברי השמאל חרדים שקרה משהו מעבר לכך ובתסכולם הם מעדיפים לשפוך את מררתם דווקא על הרב יוסף ועל מפלגת שס. פחד כבד נפל עליהם שמא הבוחר אינו צפוי להטות להם חסד. חרדה נוראה אופפת אותם בגין המחשבה שממשלת ימין תוקם, לא בכוחו של רב זה או אחר, אלא בפתק הבוחר שפנה להם לדרכיהם ולצביעותם עורף. הרב עובדיה יוסף עולל להם את הגרוע מכל - הוא הפקיר אותם לחמת זעמו של הבוחר הישראלי.
מי אשם?
אם מעוניינים ראשי השמאל להאשים מישהו באסונם הצפוי, מן הראוי שיטילו את האשמה על פרקליט המדינה שפשוט התעקש, מסיבות לא מובנות, להשמיע את עדותו המוקדמת של משה טלנסקי, בטרם התקבלה החלטה אם יועמד ראש הממשלה לדין, ובכך יצר מחול שדים שהוביל להתפטרות ראש הממשלה ולעובדה שבעת משבר כלכלי חריף אנו נקלענו, שלא בטובתנו, למערכת בחירות יקרה ומיותרת. ברור שנוח הרבה יותר להתעמר ברב עובדיה יוסף מאשר לבקר את אחד מעמודי היסוד של מבצר שלטון החוק בישראל.
אם צודקים הסקרים לא תהיה לשמאל ממשלה ובראשות הממשלה צפוי לעמוד בנימין נתניהו. כדאי להזכיר עם זאת שבבחירות בוחרים כנסת ולא ממשלה ובכל פעם שרואים את שורת חברי הכנסת של הליכוד [ וגדעון סער וגלעד ארדן הם דוגמא מצוינת] קשה שלא להיתקף בחלחלה. לקראת הבחירות הליכוד זקוק בדחיפות לדמויות רציניות ומכובדות הרבה יותר ואם יש הכרח ראוי להביא שחקני חיזוק מבחוץ. הליכוד אינו יכול להתייצב לבחירות עם הנבחרת העלובה הנוכחית שלו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
