עופר גלזר, בעלה של המליארדרית שרי אריסון, חשוד בפלילים. הוא נחקר באזהרה בחשד להטרדה מינית. נוכח מעמדו באימפריה של אריסון, חקירתו מקבלת ביטוי נרחב בכלי התקשורת.
כל עוד מדובר רק בכיסוי נרחב, ניחא. אלא שכלי התקשורת חורגים מסיקור הפרשה, ומחטטים, לשם פרסום, בענייניה האישיים של שרי אריסון. הגדיל לעשות ערוץ 2, שעמד לשדר ביום שישי (22.8.03) קטע סאטירי, ובו דו-שיח, כביכול, בין בני הזוג בעניינים הנוגעים לפרטיותם. רק לאחר שהוזהר, נאלץ ערוץ 2 להתקפל, ונמנע משידור אותו קטע בעייתי, שמלכתחילה לא היה לו מקום.
ערוץ 2 אינו כלי התקשורת היחיד החוטא בנושא זה. למעשה, כמעט כל כלי התקשורת נגועים בכך. הם מפרסמים את החשדות נגד עופר גלזר, וברקע הדברים מפרסמים תמונות ענקיות של שני בני הזוג בחתונתם. אין מדובר בחופש ביטוי, אלא ב"חופש הזיהום" שאימצו לעצמם חלק מכלי התקשורת. מדוע לפרסם את תמונתה של שרי אריסון, בהקשר זה, במקום להסתפק בתמונתו של גלזר? מה הצידוק לכך? מדוע מפרסמים שוב ושוב, ובהבלטה, את תמונתה בעניין זה, משל היתה גיישה המשיגה "בשר טרי" לבעלה. כמובן שאין דבר הרחוק מזה.
בדברים כאן אין, כמובן, כדי להמעיט בחשיבות הפרסומים ככל שהם נוגעים לעופר גלזר. העובדה שכמה בחורות/נשים החליטו לקחת את הסיכון הכרוך בחשיפה, ולהגיש תלונה, מדברת בעדה ומרמזת אולי על מעשיו. גם משפחת אריסון, אגב, מסיקה כפי הנראה את המסקנות. נשים נא לב, כי דובר המשפחה מתמקד שוב ושוב בהגנה על שרי אריסון, ולא על החשוד בפרשה.
על-אף זאת, אין להצדיק חופש זיהום. גם לא כאשר מדובר במיליארדרית במשקלה של שרי אריסון.
