אקטואליה בפרשת השבוע

שופטים עממיים

(דברים ט"ז): (יח) שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק:

שצריכים גם שופטים וגם שוטרים, על כך אין ויכוח; אם אין שוטרים - אין מי שיכפה ביצוע גזר דין. אבל למה צריך כאלה בְּכָל-שְׁעָרֶיך, כלומר בכל עיר וגם לִשְׁבָטֶיך? למה מה, שופט משבט אחר או מעיר אחרת לא יעשה משפט צדק?!

לא מזמן נתפרסם בכלי התקשורת סיפורו של צעיר אשר גנב בקבוק שתיה ממקרר של בית כנסת (דומני כי לא היה לו עבר פלילי) נתפס והובא לדין; הצעיר טען כי היה צמא ומצבו הכלכלי אינו מאפשר רכישת בקבוק שתיה; התובע המשטרתי דרש להטיל עליו את העונש המקסימלי הקבוע בחוק, שבע(!!!) שנות מאסר. השופט לא הגיב על דרישה זו אבל בינתיים שלח את הצעיר למעצר.

אינני יודע מה המשך הסיפור, אם כבר היה המשך; גם כל הפרטים הנ"ל הם מן הזכרון ואולי לא דייקתי בפרט זה או אחר, אבל לענייננו זה לא ממש משנה כי העקרון הוא העומד למבחן ולא הפרטים.

נדמיין לעצמנו בית דין מקומי כזה, שהוקם על-פי הוראת התורה בפרשת השבוע, והצעיר הנ"ל מובא בפניו; נניח אפילו שחברי בית הדין הם גם מתפללי בית הכנסת ממנו גנב הגנב בקבוק שתיה; כיצד היו הם דנים מקרה זה?

ובכן אם היו מבקשים למצות עמו את הדין, היו מחייבים אותו בתשלום מלא עבור הגנבה; ואם היו שני עדים למעשה, היו מטילים עליו לשלם כפל, כלומר שני בקבוקי שתיה.

אחר כך היו מאכילים אותו לשובע, משקים לרוויה ואף דואגים לו לפרנסה, שהרי בית דין מצווים לדאוג גם לפרנסת צאן מרעיתם.

(משלי ו): (ל) לֹא-יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב: ככה זה כאשר השופטים הם חלק מן העם ואינם מורמים מעם.

מאזני צדק.

(יט) לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שׁחַד כִּי הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:

(רש"י): לא תכיר פנים. אף בשעת הטענות; אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב, לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו:

(שם) כי השחד יעוור. משקיבל שוחד ממנו, אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו להפך בזכותו:

(המשך תער"ב, חלק ראשון): דהנה משפט הוא בחי' הגבלה, שכל דבר על מקומו יבוא [בשלום].

לכל אדם, גם לשופט ישנן נטיותיו הטבעיות, חברתיות, מעמדיות וכדומה ובאלה איש אינו מאוזן מטבעו, זה נתון; לא לחינם המאזניים אמורים לאפיין את הצדק, הם מסמלים איזון וזה מה שנדרש ממערכת משפטית.

אבל כדי שמערכת תהיה מאוזנת, צריך שהאנשים המאיישים אותה יהיו מאוזנים ככל שאדם יכול להיות מאוזן בנפשו. כדי להגיע לאיזון בנפש ולשליטה באותן נטיות מוּלדוֹת או נרכשות, דרושה יגיעה לא קטנה וגם אז לא תמיד התוצאה מובטחת.

במערכת בלתי מאוזנת עלול לקרות שהשופט ישא פנים לצד מן הצדדים כי הוא מזהה בו שותף למעמד/לדעה וכדומה והוא אפילו אינו חש בכך שמשהו לא תקין, שהרי לא קרה שום דבר שניתן להצביע עליו; או אם ניתן להצביע על משהו - מבטלים זאת כלא שייך לעניין ומכחישים כל השפעה זרה. לא חייבים שוחד ממון כדי שזה יקרה; מספיקה הזדהות הדדית ההופכת שנים לאחד.

בפרשת השבוע מציעה לנו התורה בניית מערכת משפטית כזו שהאיזונים מוּבְנים בתוכה; במערכת זו השופטים באים מתוך החברה הזקוקה לשירותיהם והם מכירים את צאן מרעיתם הכרות אישית; בכך מובטח שינסו, בכל עת שיש מקום לכך, להגיע לפשרה בטרם יחרצו דין, ואם זה לא מסתדר - ידונו במדת הרחמים.

צדק צדק תרדוף

כ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לָךְ:

'צדק' זה השורש של המלה 'צדקה'; 'משפט' לכאורה זה דין, ההיפך מצדק, אז איך הם הולכים ביחד? אפשר לומר כי משפט המגיע אל חקר האמת עושה צדק-צדקה עם הצד הנפגע, אבל לא בטוח שהסבר זה מספיק שהרי בד"כ כל צד בטוח שהוא הצודק וזה גם נכון מזוית הראיה האישית של בעלי הדין.

חוץ מזה התורה גם מצווה: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף וקובעת כי זהו תנאי לקיום החיים בארץ: לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לָךְ:

אז קודם כל למה פעמיים 'צדק', לא מספיק אחד? ולאן ברח הצדק שצריכים לרדוף אחריו? ואיך רדיפת הצדק קשורה לקיום החיים בארץ ישראל דוקא? לחיים בכלל - זה מובן; בלי צדק כל חברה מתמוטטת בתוך זמן קצר או ארוך. אבל מה הקשר המיוחד בין צדק לבין הארץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לָךְ?

ובכן כדי לשפוט את הזולת משפט צדק, צריך קודם שהשופט ישפוט את עצמו משפט כזה; עליו לעבוד עם עצמו לניטרול כל אינטרס או נטיה אישית, לבטל את עצמו מכל וכל ולהתייחס אל הזולת העומד בפניו לדין כאל דף חלק. רדיפת הצדק היא של השופט בתוך עצמו פנימה וזאת בשני מישורים, התאורטי וגם המעשי; פעמיים לרדוף 'צדק'.

הוא חייב לבחון את עצמו בחון היטב ולבטל כל דעה קדומה, בין חיובית ובין שלילית שאולי יש לו כלפי כל אדם ולא רק כלפי זה העומד לדין. ביטול כזה אפשרי רק ביחס לקב"ה, השופט העליון.

האם ניתן למצוא שופט כזה? במציאות של ימינו זו נראית אשליה דמיונית לחלוטין; משהו כמו חלום באספמיה או בירושלים של מעלה; אבל בהיסטוריה של עמנו ידועים כמה וכמה סיפורים אודות דיינים שהלכו בדיוק בדרך שתוארה לעיל. הם היו כפופים לשופט העליון ונהגו בהתאם.

פסילנא לך לדינא

(כתובות, ק"ה/ב): האריס של ר' ישמעאל בן ר' יוסי היה רגיל להביא לו בכל יום שישי סל מלא פירות מן המטע שעיבד [בשדה של ר' ישמעאל]; פעם אחת הביא את הפירות ביום ה'; שאל ר' ישמעאל, מה השתנה שבוע זה מכל השבועות? ענה לו האריס, יש לי דיון משפטי היום אז הקדמתי גם את הבאת הפירות. ר' ישמעאל סרב לקבל את הפירות ואמר לו: 'פסילנא לך לדינא' [אני פסול מלשבת בהרכב שידון בעניינך]. הושיב דיינים אחרים ודנו בעניינו; הוא נותר מחוץ לחדר הדיונים אבל שמע את מהלך הדיון, אמר [חשב לעצמו] אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי [יכול הוא לטעון כך ולזכות במשפט]. אמר [מסקנה מן האירוע]: תיפח נפשם של מקבלי שוחד; ומה אני - שלא נטלתי, ואם נטלתי - שלי נטלתי, כך [נטיתי לטובתו], מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה:

(שבת, קל"ט/א): תניא, רבי יוסי בן-אלישע אומר: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו - צא ובדוק בדייני ישראל; שכל פורענות שבאה לעולם - לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר (מיכה ג) [ט] שִׁמְעוּ-נָא זאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל- הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: [י] בּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַם בְּעַוְלָה: [יא] רָאשֶׁיהָ בְּשׁחַד יִשְׁפּטוּ וְכהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל-ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה:

לא ברור כמה אנשים שאינם מיואשים מן המצב נותרו בארץ; הסטטיסטיקות המתפרסמות לעתים קרובות בכלי התקשורת מלמדות על השלמה נרחבת עם התהליך החורבני עד שנדמה כי לא ניתן עוד להציל. יש עדיין כמה בודדים שמנסים לתקן משהו בתוך המערכת הקיימת אבל דומה כי גם הם כבר מבינים שזה אבוד.

לנו נראה כי אין מקום ליאוש; צריכים להחליף את החוקים ואת מערכת המשפט וזה יהיה הצעד הראשון בהבראת העם והחברה בישראל; ומיד תתקיים בנו ההבטחה (ישעיהו א) [כז] צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

ושיהיה רק טוב ליהודים.