|
|
התנחלויות או שקט בטחוני [צילום: AP]
|
|
|
|
|
הדברים שלהלן עוסקים בבעיה הפרקטית של מכירת רעיון לצבור רחב של ישראלים (להערכתי, רוב הציבור), שרחוק מאד מלהיות מאוהב בהתנחלויות וברעיון ההתנחלות, אך מאמין בכנות שההתנחלויות הן אמצעי ביטחוני חשוב שלא ניתן לקיים ביטחון בלעדיו.
נראה לי שאם תבקשו מנער ישראלי להסביר מהו כיבוש, הוא יאמר לכם בערך משהו כזה: כאשר פורצת מלחמה בין שתי מדינות, צבא המדינה המנצחת נכנס אל השטח הכבוש, ולאחר מכן המדינה המנצחת מקימה בשטח הכבוש ישובים חדשים, הקרויים התנחלויות, ומעבירה אליהם חלק מתושביה. בדוגמה זו מומחשת התופעה, שבתודעת רוב הצבור הישראלי מצטיירות ההתנחלויות כחלק מתופעת הכיבוש. מדובר באנשים לא קיצוניים, שרובם מעוניין להגיע לשלום, והם סבורים שחיסול ההתנחלויות הוא חלק מסיום הכיבוש - הן תחוסלנה יחד עם סיומו של הכיבוש. על-פי הבנתם, כיבוש והתנחלויות חד המה.
בעבר נסוגה ישראל משני שטחים כבושים, מלבנון ומסיני. שתי הנסיגות האלה נתאפשרו, כיוון שישראל לא הקימה התנחלויות בלבנון, וההתנחלויות בצפון סיני הוקמו על אחוז זעום מן השטח הכבוש. לכולנו ברור שאילו, חלילה, הוקמו התנחלויות בלבנון, או שההתנחלויות בסיני היו מסיביות ועל כל השטח, הרי שעד היום היינו תקועים בלבנון, וכמובן שלא היה שלום עם מצרים - אלא מלחמות נוספות איתה. במילים אחרות, בשלב הראשון עלינו לחזור אל המצב ששרר בגדה עד תחילת שנות השבעים - כיבוש-ללא-התנחלויות.
באשר לפלשתינים, למותר לציין שהם רואים בשני סוגי הכיבוש יצורים שונים לחלוטין. התחושה שמשרה כיבוש צבאי ללא התנחלויות, היא תחושה של זמניות. זהו כיבוש שבא לפתור לכובש, לפחות באופן זמני, בעיה ביטחונית (אמיתית או מדומה). למדינה הכובשת אין שום אינטרס להמשיכו כאשר בעייתה הביטחונית נפתרת. כיבוש-עם-התנחלויות, לעומת זאת, מבחינתם של הנכבשים, הוא ענן קודר ומאיים. הוא משרה תחושת תמידיות, ויוצר פחד מוצדק שגם את מה שעוד נותר בידם הם עלולים לאבד, לחמדנותם של הכובשים. ההתנחלויות מהוות הוכחה לכוונתו האמיתית של הכובש - התפשטות טריטוריאלית אל עבר אדמותיו של הנכבש (הפלשתינים) וסילוקה ההדרגתי של האוכלוסיה הכבושה.
אם יאומץ עקרון ההפרדה שתארתי, יחוסל הכיבוש בשני שלבים: ריקון ההתנחלויות ממתנחלים, ולאחריו תחילת תהליך סיום הכיבוש הצבאי. במילים אחרות - בשלב הראשון חוזרים ל-1970, אך עדיין לא ל-1967.
ההבדל בין שני התהליכים האלה הוא עצום:
חיסול ההתנחלויות חייב להעשות מיד באופן חד-צדדי, ללא כל התנייה וללא כל תלות בהתנהגותם הרעה או הטובה של הפלשתינים, ותוך המשכת הכיבוש הצבאי.
ומה באשר לסיום הכיבוש? כאן חייבים לנקוט בגישה ההפוכה. סיום הכיבוש חייב לחלוטין להיות מותנה בהתנהלותם ובהתנהגותם של הפלשתינים, ורק לאחר מו"מ קשוח. הביצוע חייב להיעשות ע"י דילול זהיר והדרגתי של הכוחות. באיזורים מסוימים יהיה הדילול מהיר ובאחרים - איטי. הנקודה החשובה היא, שמאחר שמדובר יהיה בשטחים ריקים ממתנחלים, הרי שנסיגת צה"ל או דילול כוחותיו יהיו תהליכים הפיכים. במקרה של היווצרות בעיות בשטח, הבדלי הכוחות האדירים בין ישראל לפלשתינים יאפשרו לצה"ל (ולצה"ל בלבד) בקלות ובמהירות לחזור אל האיזורים שפינה פנוי מוחלט.
כל ישראלי, שאינו לאומן פנאטי, חייב להבין כי אם לא יהיו לנו העוז והתבונה לפנות את ההתנחלויות באופן חד-צדדי ומיידי, הרי שלנצח נאכל חרב. מלחמתנו בפלשתינים לא תסתיים לעולם.
