שלום-(ה)בית היהודי

- "נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו קודם משום שלום ביתו" [חתימת הלכות חנוכה ברמב"ם]

הבית בהיווסדו

מפלגת 'הבית היהודי' יצאה לדרך ואני מושיט לה שתי ידיים תומכות. ברכת הדרך לכם שלוחה למרות כל מנדבי-עצות ('עייצעס געייבערס') למיניהם המתמחים בזריעת ארס הספק, ולמרות כל הידוענים והידעונים שיודעים יותר טוב איך מרכיבים מפלגות אטרקטיביות. ובעיקר, למרות כל בעלי טורי התקשורת והטוקבקיסטים החכמולוגים אשר לגלגנותם אומנותם.

אינני בקי בהתרחשויות שאירעו מאחורי הקלעים של מעשה המרכבה, פרט למה שדווח בתקשורת צמאת ה'אקשן' (ומכאן התייחסותי הספקנית לגביה). אני נותן אמון בכ-40 אישים ממרחבי קשת הציונות הדתית שעשו מלאכה בתנאים לוחצים (ולא רק לחץ זמן...) והנפיקו תוצר, דבר נאה ומתקבל. מכאן ואילך אני קורא בזאת לשלב ידיים מחבקות סביב הבית היהודי, ובעיקר לשלב ידיים בתוכו, ולא לרועע אותו לא בהכאות סודקות ולא בטענות צודקות.

למה צריך בכלל את 'הבית היהודי' - על כך אי"ה עוד חזון למועד, ומן הסתם עוד נעסוק בכך ואולי גם נשכנע פה ושם. היום אני מייחד את דבריי כלפי כל אלו שתמכו ותומכים עקרונית ב'בית' ובתהליך הקמתו, אך כאשר 'קיבלו את המפתחות', ובעצם כבר תוך כדי תהליך ההקמה, מעקמים את האף ומנופפים ללא הרף בחרב הפרישה ובמאכלת 'גזורו'!

ביקורת חריפה במיוחד מופנית כלפי אישים - כולל רבנים - אשר היו, ועודם, שותפים למועצת חכמי הבית היהודי, ותוך כדי שיתפו פעולה עם אופוזיציונרים למיניהם, ואפילו יזמו מהלכי קעקוע וריעוע, וכן לא ייעשה! בקורת דומה מופנית כלפי תנועות וארגונים ו'גופים' ותת-תנועות ותת ארגונים ותת-גופים שעקרונית הם 'בעד' הקמת 'הבית היהודי', אבל אם לטעמם "כנגע נראה לי בבית" [ויקרא יד,לה] מיד רצים, ללא המתנת "שבעת ימים", לקיים באדיקות: "ואת הבית יקציע מבית סביב, ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא" (שם מא).


תסמונת השטיבלאך

וכאן עיקר דבריי! לא יתכן להקים מפלגה ציונית-דתית אשר יש בה מקום רק למי שהוא בדיוק בצלמי ובדמותי. מי שמודד את סביבותיו - את מידת ימניותם ואת שיעור דתיותם - רק ב"אמת הבניין שבידו", ואיננו מכיר בזכות קיומו או שיתופו של מי שבידו אמת מידה שונה במקצת - הריהו מתלמידי בית שמאי הקפדנים (עפ"י האגדה המפורסמת ממסכת שבת לא,א). אומנם לעתיד לבוא הלכה כמותם [מובא בשם האר"י. ראו פרי צדיק ויקהל יא] אך לא בעלמא הדין [=בעולם הזה], שאינו סובל מידת דין מתוחה בדקדקנות.

כאשר ישיבת 'הר המור' התפלגה מ'מרכז הרב', לא הזלתי דמעות ולא נשאתי קינה. אדרבה, כתבתי במדור זה כי מעתה יהיו לנו שתי "ישיבות מרכזיות מאסכולת הרב קוק"; כל אחת תפרוש כנפיים, "ישוטטו רבים ותרבה הדעת" [דניאל יב,ד], ו"קנאת סופרים תרבה חכמה" [ב"ב כא,א]. גישה זו מתאימה אולי, ויש עוררין, למוסדות חינוך ולשטיבלאך בבחינת "כל עוף למינו ישכון" [ב"ב צב, ב מבן סירא יג], אך היא אסון לתנועה פוליטית. ארס הפלגנות והפסילה של מי-שלא-בדיוק-כמוני הוא הרסני, ואף נגוע במידה מגונה של יהירות וגאוה.


תוצר נאה ומתקבל

אכן, לו התוצאה הייתה רשימה מוטית שמאלה, או לכיוון ה'לייט-דת' - כי עתה החרשתי. אך מי - מצד הימין החרד"לי - ילין כנגד עשיריית הגלריה שנבחרה כאשר ששה מתוכם הם שוכני הגדה הימנית של הקו-הירוק, פלוס שביעי מתוככי שדרות, ורוב מוצק של ציציותיהם כשרות למהדרין?

כאן מקום אתי לשבח את המועצה, שהשכילה להפיק תוצאה זו תוך זניחת האסכולה השמרנית לפיה מקום בכנסת מגיע רק למי שהתבשל שנים רבות בקדירת העסקנות הציבורית, התקדם והעפיל עד לכסא המרומם. היום זה כבר לא עובד כך, גם לא במפלגות מגזריות וסקטוריאליות, ובפרט אם המדד הוא האטרקטיביות בקלפי. אולי לא כ"כ צודק ואולי לא כ"כ דמוקרטי - אבל זה העולם הריאל-פוליטי בו אנו חיים, וחייבים להשלים עם שיטת בחירה זו הכוללת הצנחות נסיוניות. מכאן תמיהתי ובקורתי החריפה כלפי זעומי-מבט המסכימים עקרונית לשיטה, אך "לעולם לא יתמכו ברשימה זו" כי פלוני עב"ם, ואלמוני "לא היה ב'הסדר'", ו"אם כבר פלמוני - אזי עדיף חכמוני עשרת מונים, או לפחות סיבוני".

אני קורא לכל חברי המועצה הציבורית להביע תמיכה והזדהות בלי 'אבל'!

באזני כל מחפשי המומים, המקצועיים או החובבים, ובאזני כל הקנאים לאידיאולוגיה ולהתנצחות למענה - באזני כל אלו אזכיר את הלכת הסיום של חנוכה, המצוטטת בראש המדור: "נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו קודם, משום שלום בית". שלום הבית היהודי קודם להעלאת אורו של פך השמן הטהור ולנצחון על המתיוונים לדורותם.


(נכתב במוצ"ש וישב).