להפחית או לא להפחית את גובה המיסים - זו השאלה

הויכוח החל בנאומו של בנימין נתניהו לפני יומיים בהתאחדות התעשיינים, בו פרש תוכנית להפחתה מיידית של נטל המס הכולל המוטל על יחידים וחברות, כאחד האמצעים ליציאה מהמשבר הכלכלי. כתוצאה מהצגת התוכנית, הואשם נתניהו על-ידי גורמים שונים בפיזור הבטחות פופוליסטיות לקראת בחירות ללא כוונה רצינית ליישמן.

השאלה האם להקטין או לא להקטין את נטל המס היא לכאורה שאלה רטורית. כל אחד מאיתנו היה מעדיף לשלם פחות מס ולקבל יותר הכנסה. כך מגיבים כשזווית הראייה היא אישית. הכסף שלי! אבל, ישנה זווית ראיה לאומית שחייבים לחשוב גם עליה, משום שאנו האזרחים ניזונים ממנה. פעולות רבות שיש להן משמעות כלכלית או לאומית נעשות ביוזמת המדינה, שהכנסותיה תלויות, בין היתר, במיסים שהיא גובה. אם יופחת נטל המס, יקטנו הכנסות המדינה במישור המיידי, והתוצאה תהיה שהגירעון התקציבי יגדל וחלק מההשקעות של המדינה בתשתיות ואפילו בתשלומים קבועים – יוותר ללא כיסוי. אנו לא נאהב קיצוצים תקציביים שעלולים לגרוע מנוחות חיינו ולהטיל עלינו חובה להוציא את הכסף שקוצץ מכיסינו.

איפה עובר שביל הזהב? מהו אחוז המס שניתן לגבות כדי שגם האזרחים יוותרו עם כסף מספיק לצריכה וחיסכון וגם הכנסות המדינה לא תפחתנה? מתברר שישנה תיאוריה שנותנת כיוון לשאלות אלה. כל מי שלומד כלכלה נפגש לבטח עם "תיאוריית לאפר", הטוענת כי אם מדינה תגבה מאזרחיה אחוז גבוה מדי של מיסים, הרי שבשלב מסוים יחלו הכנסותיה ממיסים לרדת שכן אנשים רבים יותר לא ידווחו על הכנסותיהם (יעלימו הכנסות) או יעבירו את עסקיהם לכל מיני מקלטי מס בארץ או בחו"ל. דוגמא לכך היא ארצות הברית, ששיעור המס הנהוג בה הוא 35 אחוז אך המס הנגבה מגיע רק ל-2 אחוז מהכנסות המדינה, לעומת נורווגיה שגובה 28 אחוז מס ושיעור ההכנסות שלה ממיסים הוא כ-10 אחוז. אני מניח שאנשים רבים המתגוררים בישראל יכולים להעיד על חלק מבעלי המקצוע שאינם נותנים חשבונית עבור שירותיהם ותובעים לקבל כסף מזומן. זוהי תופעה נפוצה וידועה לכל. מאידך, התיאוריה של הכלכלן האמריקני לאפר היא פשטנית מדי. הקשר בין צמצום העלמת המיסים תלוי אומנם בגובה המס אך גם בגורמים נוספים שמשתנים בכל מדינה: גובה המס הקיים בהפעלת התיאוריה (נוח יותר שיהיה גבוה מהרגיל), רמת ההתייחסות לעברייני מס והיקף האכיפה, רמת שביעות הרצון והאמון של התושבים בממשל שלהם וכמובן, המצב הכלכלי. לקחת דוגמא ממדינות אחרות ולהדביקן לישראל - נראה לי רדוד מדי. אבל, וזה אבל גדול, אני מסכים לשלושה כללי אצבע:

1. רמת המס בישראל גבוהה מדי, ב-10 אחוזים לפחות.
2. הפחתת מס, ברמת המס הקיימת בישראל, תיצור תוספת הכנסה פנויה ותגרום להגברת הצריכה בעיקר אצל מי שתקציבו הדוק. הגברת הצריכה היא אלמנט חשוב בשוק במיתון. גם אם העודף יופנה לחיסכון, זה יהיה מהלך שיתרום לתחושת הביטחון של האזרחים.
3. הצוות נתניהו-זליכה פעל בהרמוניה טובה בקדנציה הקודמת. אשמח מאד לראות אותם שבים למעגל הפעלתנות הכלכלית.

לפיכך, התשובה לשאלת המאמר היא חיובית, בתנאי ששני האישים שהוזכרו ינווטו את התהליך.