דמיינו לכם שניים בתחרות ריצה. לרץ הערבי יש יתרון מלכתחילה, הוא הרי כבר מצוי בשטח. העדפה נוספת - הוא מעל לחוק: הוא בונה ושותל ופולש לאדמות מדינה, ואין לו דין ודיין. מאז אוסלו הוא גם נהנה מתקציבי עתק שמזרימים אליו מכל העולם וגם מישראל. גם מומחים בכל תחום אפשרי עומדים לרשותו בשפע. ואם לא די בכך, ניצבים לכל אורך המסלול הערבים, המוסלמים, רוב האירופים והרוסים, חלק מן האמריקנים וכל האנטישמים בעולם, מוחאים כף, מריעים ומעודדים.
לעומת זאת, הרץ היהודי המתנהל ליד האצן הערבי סופג לכל אורך המסלול גידופים ויריקות, בין היתר מן התקשורת של ארצו שלו. כל ההקלות וההנחות שניתנו לו בעבר בוטלו, ולהיפך - ממשלתו עושה הכל כדי למרר את חייו. ובעוד המתחרה הערבי בונה כאוות נפשו, המתנחל היהודי מוקפא: אסור לו לבנות, הוא אינו רשאי להזיז קרוואן וגם לקנות אדמה או בית ביו"ש אינו יכול בגלל גזירה מיוחדת שגזרו, המחייבת השגת חתימה משר הביטחון, וזו אינה ניתנת. מוצרי התעשיה שלו, חלקם מוחרמים באירופה ועל חלקם מוטל מכס כבד. הוא נרדף על-ידי המשטרה והפרקליטות של ארצו, ותחום קיומו צומצם לאזור אחד, הקרוי C. למתחרהו הערבי יש עקרונית כניסה לכל מקום ביהודה ושומרון. כך - יהודי ישראלי אינו יכול להיכנס ל-98% מהעיר חברון, אבל ערבי יכול לנוע בכל העיר, ורק ברחוב היחיד שהותיר השלטון ליהודים הוא אינו יכול לנוע ברכב, אם אינו גר שם. בחברון, גם בתים ואדמות שגזלו הערבים מן היהודים בפרעות תרפ"ט ועדיין רשומים על שם הבעלים היהודים - אסורים על הרץ היהודי.
וכדי למלא את כוס היגונים, תלויה מעל לראשו של הרץ היהודי התחייבות של ממשלתו להבטיח את ניצחון הרץ הערבי, ההתחייבות במפת הדרכים להקים ביהודה ושומרון מדינה פלשתינית.
שפר מזלם של הפלשתינים
אומרים, שבתקופתנו כבר אין ניסים. מי שטוען כך,יואיל נא להסביר כיצד בתנאי אפליה בלתי אנושיים כאלה הרץ היהודי עדיין ממשיך להתקדם, ובקצב מרשים, ואם כי המרוץ טרם הסתיים סיכוייו אינם רעים כלל.
בעצם, המתחרה הערבי, שהעולם כולו גמר אומר לסדר לו מדינה בלב המולדת היהודית, הוא בר-מזל בכך, שבחר לו כאויב דווקא את היהודים. לו היה טאמילי בסרי-לנקה המבקש לו מדינה עצמאית, העולם היה מניח אותו לדמם עשרות שנים, עד מוות, כפי שאכן קרה. ולו היה תושב זימבבווה, העולם היה נותן לו לגווע ממחלת הכולירע מבלי לנקוף אצבע.
האם הערבים המכונים פלשתינים, המלמדים את ילדיהם שהיהודים משולים לקופים ולחזירים, שואלים את עצמם מדוע דווקא הם שפר עליהם חלקם? האם מפני שהם מוסלמים? אבל גם נרדפי ונטבחי דרפור הם מוסלמים, ולעולם לא אכפת. ואולי מפני שהם ערבים? אולם באלג'יר רצחו ערבים מאות אלפי ערבים, וכן בלבנון ובעירק ובתימן, ודעת הקהל העולמית נותרה אדישה לחלוטין!
האם הערבי המקומי מדמה לעצמו, שזה בגלל עיניו היפות או בגלל כל סגולה אחרת המייחדת אותו לטובה בהשוואה לאחרים? לא סביר. הנה, זה עתה התחוללה מלחמת אזרחים קטנה בין החמאס לפתח ברצועה. פלשתינים הושלכו מראשי גגות, נורו למוות, הטילו בהם מומים נוראים - ואיש לא התעניין.
אם כן, מה בכל זאת מזכה את הרץ הערבי ביחס מיוחד כזה? את ההסבר יש לחפש אצל מתחרהו היהודי, כי יותר ממה שחושב העולם על טובתו של הערבי, הוא מבקש את רעתו של היהודי.
נסיונות עקירת העם היהודי מארצו
לא נעים לנו היהודים לשמוע שאנחנו עם נבחר. אבל הנה עומדת לפנינו הוכחה מן השלילה שאי אפשר להתעלם ממנה: כל עם אחר שהערבים היו בוחרים, לא היה מזכה אותם בפרוטקציה עולמית כזאת, כמו היהודים כאויב. סוד חינם וחסדם - וגם כוחם - של אויבינו הקרויים פלשתינים הוא אך ורק בהיותם המכשיר שבעזרתו גם ישמעאל וגם עשיו יכולים לנגח את היהודים מבלי להיות מואשמים באנטישמיות, נטייה שיצאה מן האופנה.
זה מסביר, למשל, מדוע ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, לאחר שהתפטר מתפקידו, בחר לו מתוך אינסוף הצעות מפתות "לעשות לביתו", להידחף דווקא לכאן ולהתנדב להיות המבצע המרכזי של המסמך האנטי-ישראלי הקיצוני הנקרא "מפת הדרכים". לבריטים יש עדיין חשבון פתוח איתנו מאז גירושם מכאן בתש"ח, ואולי גם המניע הזה דחף את בלייר להידבק אלינו כעלוקה ולא להרפות, עד שיוציא מאתנו את ארץ ישראל המשוחררת, על בירתה.
המאמץ העולמי לעקור את העם היהודי מתוך ירושלים ההיסטורית ומתוך יהודה ושומרון מתנהל בשני ראשים, שניתן לדמות אותם לשני זרמי המאמץ הציוני להקים ליהודים מדינה: ציונות מדינית וציונות מעשית. הרצל, נורדאו וז'בוטינסקי, ובאיחור רב אחריהם גם בן-גוריון, הכשירו את הקרקע להכרה הבינלאומית ולמעמד הריבוני של מדינת היהודים. מן הצד השני - היציאה מבין החומות, המושבות, הקיבוצים והמושבים, העליות השונות - הניחו את היסודות הפיסיים של מדינת ישראל, וזו נקראה "הציונות המעשית".
טוני בלייר מתגייס למאמץ
החפצים להשמיד את היצירה האדירה הזאת הולכים גם הם בשני ראשים: המסלול המדיני, שחלף על פני כמה וכמה אבני דרך - קמפ דייויד של בגין, מדריד של שמיר, אוסלו של פרס וביילין, וויי-פלנטיישן של נתניהו, קמפ דייוויד של ברק, מפת הדרכים וההינתקות של שרון, ובסוף אנאפוליס של אולמרט ולבני. אילולא מלחמת האזרחים שבין החמאס לפתח, מי יודע אם הרץ הפלשתיני לא היה מגיע כבר, חלילה, למטרתו.
במקביל, שוקדים האמריקנים, האירופים וגם לא מעט יהודים על המסלול השני, בניית התשתית הפיסית של המדינה המתוכננת, "הפלשתיניות המעשית". ואת התפקיד הזה לקח טוני בלייר לעצמו.
אורית סטרוק מחברון האירה את עיניי לסכנות שבפועלו הכביכול-קונסטרוקטיבי של בלייר וגם העבירה אלי תזכיר של בלייר מן ה-13.5.08, המתאר בפירוט איך הוא דוחף קדימה את הרץ הפלשתיני, בשיתוף הדוק עם ממשלת אולמרט.
"לקראת מדינה פלשתינית"
כותרת המסמך של בלייר אומרת הכל: "לקראת מדינה פלשתינית". בהקדמה אומר בלייר, שכנציג הקוורטט הוא נתמך הן על-ידי ממשלת ישראל והן על-ידי הרשות הפלשתינית בהכנת "חבילת" צעדים לטובת הכלכלה הפלשתינית ולקראת ביטולו של מה שהוא קורא "כיבוש". בלייר מדגיש שזו רק ההתחלה.
הצעד הראשון נעשה בג'נין וסביבתה, שם מוקם "אזור כלכלי וביטחוני", דגם שיועבר אחר-כך גם לאזורים אחרים. מתכננים פארק תעשייתי בתמיכת ממשלת גרמניה, שממשלת ישראל תספק את המים, החשמל ואת הגישה למקום, וכן - תקצה קרקעות, כנראה כולן או חלקן מתוך שטח C, השטח שנותר ליהודים.
עוד פארק תעשייתי יקום בתרקומיה בהר חברון וגם הוא בשיתוף עם ממשלת ישראל. כאן נאמר במפורש שהמיקום יהיה באזורים B ו-C, כלומר - ייקחו ממה שהשאירו ליהודים על גב ההר - מסדרונות בין הגושים A ו-B, וגם מתוך המסדרונות האלה יפרישו לערבים!
עוד יש בחבילה - פיתוח הטלפונייה וקידום התיירות בבית לחם, עניינים שאינם צריכים להדאיג אותנו.
אחר-כך עובר בלייר לגשר אלנבי, ואומר: "ממשלת ישראל תשקול ברצינות, בהקדם האפשרי ביותר, נוכחות של מספר מוגבל של פקידי מכס פלשתינים בגשר, כחלק ממאמץ גדול יותר וארוך טווח, ליצור רשות גבולות פלשתינית".
במילים אחרות, אולמרט ולבני עושים פה את הצעד המכריע להפיכת הירדן לגבול מדיני של הריבונות הפלשתינית. חשוב להביא דבר זה לידיעת ח"כים ושרים מיד אחרי הבחירות, במאמץ לסכל את המזימה הזאת, שיש בכוחה להביא את הרץ הפלשתיני אל מטרתו בקפיצה אחת.
קרקס ישראלי
ביריחו מבקש בלייר להקים פרויקט חקלאי-תעשייתי, עם עזרה יפנית.
עוד מדבר בלייר על טיהור מים ומפעלי ביוב ומדווח, שממשלת ישראל מתירה לעוד 8,000 ערבים לעבוד בישראל. כשנכתב המסמך טרם פרץ המשבר הכלכלי. האם נוכח האבטלה הגוברת אצלנו, צעד כזה הוא עדיין קביל?
מכאן עובר בלייר לדיור ושיכון ומתברר, שגם בכך מעורבת ממשלת ישראל עמוקות. תוכניות השיכון תידונה על-ידי הרשות הפלשתינית וממשלת ישראל ביחד, ואנחנו איננו יכולים לשכוח שזו אותה הממשלה החונקת את הבנייה היהודית.
חקלאים פלשתינים יעבדו קרקעות
אחר-כך עובר בלייר למחסומים. ממשלת ישראל הסכימה לסלק או להזיז 12 מחסומים אסטרטגיים, וזאת בנוסף לעשרות רבות שכבר סולקו קודם. בלייר מדבר למשל על מחסום רימונים בכביש אלון. חודשים ספורים אחרי תאריך המסמך נורה שם יהודי משבות-רחל במכוניתו מתוך מכונית נוסעת, נפגע קשות בראשו וניצל בנס. בלייר מזכיר עוד את מחסום הכבשים, מחסום בשבי שומרון ומחסום בית אל, שיוסרו או הוסרו כבר. נצטרך לעמוד על המשמר, ואם חלילה נראה סימנים להתחדשות הטרור בכבישים, לתבוע את החזרתם המיידית.
החלק המדאיג ביותר בדוח הוא זה העוסק באזור C, שבו מתכנן בלייר "פיתוח פלשתיני". בלייר מוסר שישראל כבר אישרה תוכניות מיתאר ל-13 כפרים באזור C והיא עומדת לאשר 14 תוכניות נוספות (שאלה: כמה תוכניות מיתאר מאשרת ממשלת אולמרט ליהודים?!). בלייר אינו מפרט, אך הדעת נותנת שמדובר בבתים בודדים, שלוחות של כפרים השייכים ל-A או B, ותוכניות המיתאר החדשות תאפשרנה להפוך "מאחזים" ערבים קטנים שבלטו לתוך אזור C ליישובים של ממש.
עוד מספר בלייר, שבאזור C תרשה מדינת ישראל לעובדים חקלאים פלשתינים לעבד קרקעות. שאלה: אם באדמות של ערבים מדובר, מה הרבותא? אלא, לא מן הנמנע שהכוונה היא להקצות לערבים אדמות מדינה באזור C. העניין טעון בדיקה מדוקדקת כדי למנוע נגיסה ברזרבות הקרקע האחרונות שנותרו ליהודים.
משטרה פלשתינית חדשה
מכאן עובר בלייר לבניית הצבא הפלשתיני החדש על-ידי הגנרלים האמריקנים דייטון וג'ונס, להקמת משטרה פלשתינית חדשה על-ידי האירופים בפיקודו של אחד, קולין סמית, ומערכת בתי משפט ובתי סוהר על-ידי האירופים והאמריקנים, ביחד. הכוונה היא להלביש את המעיל הביטחוני והמשטרתי הזה על הפרויקט הכלכלי של ג'נין ולכונן כך מודל של מדינה בזעיר אנפין. בלייר חוזר ומדבר על פיתוח פלשתיני של אדמות אזור C גם בסביבות ג'נין. הוא מתכוון כנראה, בין היתר, לאדמות גנים וכדים שהוחרבו - ואם כן, שובם של היהודים לשם דרוש מאוד.
בלייר מספר עוד על כוונת הממשלה להתיר פיתוח מרכז לילדים ופארק באזור C ואינו מפרט, היכן. הכוונה כנראה לשדמה, מחנה צבאי שפורק, הממוקם בין תקוע להר חומה בירושלים וחולש על הכביש החדש המחבר את גוש עציון לירושלים במשהו כמו 10 דקות. על שדמה כבר מתנהל בפועל מאבק בשטח, במגמה לסכל את הכוונה הזאת.
כמו-כן נאמר במסמך, שישראל הסכימה לפתוח 20 תחנות משטרה חדשות באזור B, מתוכן 4 באזור ג'נין. "משפרים" את אוסלו! בלייר מדווח עוד, שממשלת ישראל תתיר כניסת 150 כלי רכב לבקעת הירדן.
עד כאן המובאות מתוך מסמך בלייר.
לא כל מה שמתוכנן שם מזיק לעניין היהודי או מזמין התנגדויות שלנו. יש לאוכלוסיה הערבית ביו"ש צרכים לגיטימיים, הן במסגרת של קיום אורח חיים נורמלי והן לצרכי פיתוח סבירים. מן הצד השני, המתנחלים היהודים הם כבר 20% מן האוכלוסיה המקומית, למעלה מ-300,000, והם אינם שם לבדם, כי אם מייצגים את זכויות העם היהודי על נחלת אבותיו. הם הם אותו הרץ המתאמץ להגיע ראשון למטרה - שימור המולדת היהודית העתיקה למען בעליה החוקיים, העם היהודי. זמן רב חשבנו שהתחרות הזאת היא רק מול הערבים. לא עוד. המאבק מתנהל גם נגד הגורם הממלכתי, שהפיקדון המקודש הזה נמסר לידיו בנאמנות והוא מעל בו ומסייע כעת בכל כוחו למתמודד הפלשתיני האויב, דווקא.
