ההגיון המעוות של החוק הישראלי

בעוד "מעצמת הכיבוש" הישראלית נאנקת תחת עול האיומים מכל עבר התובעים להכריתה ולמחותה מעל פני האדמה, ידון בית המשפט העליון ביום ראשון הקרוב בעתירת מרכז עדאלה כנגד חוקתיות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראהתשעה), התשס"ג - 2003 האוסר על איחוד משפחות בין אזרחים ערבים לבין פלשתינים מהגדה, מרצועת עזה וממדינות אויב. השבוע הגיש מרכז עדאלה לבית המשפט העליון שלוש חוות דעת מטעם מומחים במשפט בינלאומי ומשפט חוקתי כתמיכה לטיעונים המשפטיים שמעלה מרכז עדאלה בעתירה שהוגשה.

באתר הבית של "מרכז עדאלה" הפועל לקידום זכויותיו של המיעוט הערבי בישראל נכתב כי "שלושת חוות הדעת מוכיחות כי אין מדינה דמוקרטית בעולם שקיים בספר החוקים שלה חוק המזכיר את חוק האזרחות והכניסה לישראל לעיל וכי במשפט האזורי באמריקה, אפריקה ואירופה, לרבות האיחוד האירופאי, ובספר החוקים של מדינות שונות בעולם, חל איסור מוחלט להפלות אדם אך ורק על-רקע שייכותו האתנית והלאומית, וזאת גם במצבי חירום. כמו-כן עולה כי בתי המשפט במדינות דמוקרטיות אינם מתירים הגבלות גורפות ובלתי מידתיות על הזכות לקיים חיי משפחה. שלושת חוות הדעת מסיקות כי חוק האזרחות והכניסה לישראל אינו עומד במבחני הביקורת השיפוטית. הוא מפלה על-רקע לאום ועל-רקע אתני, והוא פוגע בזכויות החוקתיות למשפחה, לכבוד ולשוויון באופן גורף ובלתי מידתי."

בית המשפט העליון הישראלי הינו אחת החזיתות החזקות ביותר של העולם הערבי נגד מדינתו של העם היהודי, והישגי הערבים בו פעם אחר פעם מכרסמים נתח אחר נתח מהדבר הזה הקרוי "תקומת ישראל". העתירה הזאת מעמידה ביסודה שאלה מן הקשות שניצבו בפני מדינת ישראל מאז כינונה על אדמתה - מה יכריע בהתנגשות בין שני ערכים הטעונים נפץ עז: זכויות אדם לעומת זכויות מדינה.

עם כל הכבוד לדמוקרטיות המערביות, אנחנו לא במקום הזה! מדינת-ישראל שבויה עדיין בחיתולי הקמתה - מיקומה הגיאוגרפי של המדינה אינו במערב, אין לה אפילו חוקה של מדינה מתוקנת, אין לה גבולות מוסכמים עם שכנותיה, סיכסוך הדמים בין הערבים ליהודים על האדמה הזאת רק הולך ומחריף, והתייחסות אל מדינת-ישראל כמדינה דמוקרטית יציבה כמו כל מדינה נורמלית במערב אינה אלא הלצה עגומה. הצבת ערך זכויות האדם נוכח מדינה במצוקת קיום ובמצב מלחמה מתמשך עם העותרים האלה ממש, הוא עלבון לאינטליגנציה שמאחוריו עומדת מזימה גלויה לכל - ביטול המדינה היהודית והפיכתה למדינת "כל אזרחיה". הפירוש המעשי הוא כמובן מדינה פלשתינית ריבונית על כל השטח, ומי שאינו רואה זאת אוצֵר בקודקודו מוח עיוור!

אין בעתירה איזכור קל שבקלים למציאות הנוכחית הקיימת בישראל מבלי להזדקק לבית המשפט העליון כלל ועיקר. שוהים בלתי חוקיים הינם חזיון נפרץ בגבולות הקו הירוק - מאות אלפים! הזליגה חוגגת באין מפריע ובאין אונס. איש אינו יודע את מספרם המדוייק של הערבים שאינם אזרחי ישראל ובכל זאת שוהים בה דרך קבע! איש אינו יכול אפילו לאמוד כמה הם מונים! הדבר ידוע לכל, לרבות לעותרים, ולכן אין מנוס מן המסקנה הנתבעת במפגיע שאין בעתירה הזאת תום-לב. בפועל, הערבים מצפצפים על חוקי המדינה בכל התחומים, ומנגד, משתמשים בחוקי המדינה נגד המדינה, לתועלת מטרותיהם שאינן עולות בקנה אחד עם טובתה של המדינה. ממילא הם רואים במדינה הזאת ענן עובר ועשן מארובה לקראת הגשמתה של מדינת פלשתין. האימרה הנבובה "שתי מדינות לשני עמים" הייתה לנחלת העבר אצלם, ורק מפרפרת לה עדיין בחיקה של ציפי לבני.

מרכז עדאלה גם לא יצרף לעתירתו את "מסמך החזון של הפלשתינים הערבים בישראל" שבו אין הם אפילו מכנים עצמם "אזרחי מדינת ישראל", ממנה הם מבקשים סעד משפטי כאזרחי מדינת-ישראל. ממש חוכא ואיטלולא! במסמך הזה הם קובעים שהערבים הפלשתינים הם "בעלי הארץ המקוריים" והם שוללים מכל וכל את קיומה של מדינה ליהודים על האדמה הזאת. הדברים החמורים נגד המדינה הכלולים במסמך הזה לא יוצגו לעיני שבעת השופטים בבית המשפט-העליון.

הנה כי כן, בחסות החוק הישראלי תוענק ככל הנראה לתושבי ישראל הפלשתינים "זכות היסוד לחיי משפחה, לצד בני זוג אשר מגיעים מהשטחים הכבושים וממדינות שהוגדרו כמדינות אויב." כך מפרסמים האירגונים הערביים מודעות תחת הכותרת "בלי נאמנות של המדינה - אין אזרחות שוויונית". אין הם מדברים על נאמנותם שלהם למדינה; נהפוך הוא, הם מצהירים על כל גבעה ותחת כל עץ כי אזרחותם הישראלית כפויה עליהם, אין להם חפץ בה, ובכל זאת רק אזרחותם מאפשרת להם את קיומה של חזית מלחמה כבדת משקל נגד מדינת-ישראל בהיכלי משפטיה. מן הגיון מעוות שכזה.