מי שמזדמן לבית ציוני אמריקה בתל אביב (רחוב דניאל פריש 1) יכול ליהנות, בצד אירועי התרבות, גם מגסטרונומיה לשמה. מסעדת "מרתה", הממוקמת בקומת הקרקע של הבניין, שומרת מזה שנים על רמה קולינרית נאותה, אפילו בימים אלה של מיתון, ומתאימה את עצמה בארוחותיה לקהל שוחרי המקום.
"מרתה" היא מסעדה לקהל סולידי, הבוחל ברעש הבוקע מרמקולים של מסעדות רבות, והמבקש לנהל, בצד הארוחה, גם שיחת-רעים שקטה באין מפריע. זו גם הסיבה שאנו מעדיפים לשבת בה.
את "מרתה" פקדנו בשעה שלא מתקיימים בבית ציוני אמריקה אירועי תרבות. זוהי ההזדמנות הנאותה למצוא בה, ביתר קלות, שולחן פנוי.
ללקק שפתיים
פתחנו בפוקצ'ה חמה ופריכה, תוצרת בית, ששמה בכיס הקטן כל פוקצ'ה שטעמנו במסעדות אחרות. למנה ראשונה הזמנו, כהרגלנו, עדשים אורגניות, מבושלות בעשבי-תיבול וחציל קלוי, על מצע של טחינה אורגנית ואגוזים. המנה הייתה משובחת ובקושי הותירה מקום לעיקרית, הבאה אחריה. בת הזוג ליקקה שפתיים מקרפצ'יו פילה הבקר בשמן-זית, הנחשב, בצדק, לאחד מלהיטי המסעדה.
ואז הגיע תורן של העיקריות. אני בחרתי בכבדים צרובים במחבת, כשלצידם אורז מהול בחיטה מלאה. המנה הייתה טעימה מאין כמותה ומשביעה. בת הזוג סטתה הפעם ממנהגה ונאלצה לוותר על-מנת דג הסלמון שהיא אוהבת, באשר זו פשוט אזלה מן התפריט. במקומה היא בחרה במנה נדיבה של פרגית בגריל, שהייתה עשויה כהלכה.
פיצוי לאובדן
מבין הקינוחים שבה את ליבנו טארט התפוחים החם, שעליו פוזר קינמון ביד נדיבה. קפה האספרסו הכפול, המוגש ב"מרתה" היה ממש פאר היצירה. בת הזוג, לעומת זאת, לא מצאה את שאהבה נפשה וויתרה על הרעיון. כדי לפצות אותה על האובדן, החשנו בתום הארוחה את פעמינו לגלידריה הסמוכה, "אייסברג", הנחשבת, בצדק, לעילית שבגלידריות התל אביביות. למותר לציין שלא התאכזבנו.
תמורת הארוחה ב"מרתה" שילמנו 148 שקל, עם תוספת-תשר בשיעור של 12 אחוז ממחירה. ולא נותר לנו אלא לזכות את המסעדה שלנו בציון 8, שבהחלט מגיע לה.
