בפיזיולוגיה ברפואה, המוות הוא מצב הנקבע על-פי התקיימות של מספר פרמטרים. זאת קביעה הכרחית בעידן בו נלקחים מהמת הפוטנציאלי איברים חיוניים, להשתלה בגוף של אדם אחר כדי להעניק לו חיים.
בפוליטיקה, "הגסיסה והמוות" של מפלגה מתרחשים כנראה גם הם, כאשר מתקיימים מספר תנאים הכרחיים. גם כאן "נלקחים איברים" מפגר המפלגה הפוטנציאלי, על-מנת "להשתילם" ולהאריך חיים למפלגות אחרות...
מה הם אותם התנאים שבהתקיימותם הופכים מפלגה לגוף פוטנציאלי מת? אתחיל בתנאים הגלויים:
- ירידה משמעותית בתמיכת הבוחרים. ירידה בכמות החברים הרשומים, ירידה בתמיכת הציבור.
- עלייה מהותית וגלויה בקוטביות בין מגוון הדעות וההשקפות של הנבחרים, כפי שהיא נחשפת בדבריהם ובמעשיהם הפוליטיים.
- זלזול והיעדר הקפדה על ההתנהלות על-פי תקנוני המפלגה מצד החברים בכלל, והנבחרים והמנהיג בפרט.
- הגדלה בלתי מבוקרת של חובותיה הכספיים של המפלגה, בצד אובדן וירידה בערכי הנכסים הכלכליים שצברה, וקושי מימוני שוטף.
- אובדן רצון ההתנדבות מצד התומכים והחברים הנותרים. המתבטא בכך שהמפלגה נאלצת לשלם להם עבור כל פעילותה.
- חסרון גלוי בפוליטיקאים הנכונים להנהיגה או להתמודד על הנהגתה.
- עלייה משמעותית בתדירות האמירות על העדפת טובת המדינה וצרכים לאומיים על פני טובת המפלגה.
באשר לתנאים הסמויים:
- אובדן הדרך - היעדר באידיאולוגיה מאפיינת, חסך בפעילות אידיאולוגית סדירה, היעדר דיונים במוסדותיה.
- הפיכת המוסדות למנגנונים טכניים להפעלתה, בחירת הנציגים למוסדותיה על בסיס תמיכה אישית ומחויבות אישית לנציגים הבכירים.
- חשדנות מצטברת ואובדן האמון בין הנבחרים והבכירים המהווים ביחד את חוליות עמוד השדרה החזיתי של המפלגה.
- הפיכת מרבית "ההשקעות" באינטרסים המשותפים של מוקדי הכוח של המפלגה "לחדלי פירעון"...
- השתלטות חד-צדדית של המנהיג הנבחר על המפלגה, והפיכת המפלגה לאמצעי לקידום צרכים ואילוצים קצרי טווח, שלו ושל קבוצתו.
"בין חיידקי ההון לחיידקי השלטון" כמה מתוך התנאים האלה כבר מתקיימים במפלגת העבודה? האם קרוב המועד בו היא תוכר "כפגר" פוליטי, "ואיברים" מתוכה יימצאו מתאימים "להשתלה" במפלגות אחרות?... התשובה תלויה כנראה, בשנות חיי ממשלתו של נתניהו.
בעידן של "אי
ןדיאולוגיה" הופכים, הצורך בהשפעה, באחיזה במוקדי כוח, בהשפעה ושליטה על מקורות התקציב הלאומי, שירות האינטרסים הפרטיים, או בכינוים החדשני - "המשילות" - לחלופת ברירת המחדל. בד-בבד מתכלה הבושה, וההתנהלות הפוליטית הופכת מזנות צמרת עם כללים וטקסיות, לזנות של רחובות, מהירה, מיידית וזולה ללא כל עכבות.
זאת קרקע גידול מצוינת להתחברות והתפתחות מואצת "בין חיידקי ההון לחיידקי השלטון"...
המחלות החברתיות הלאומיות והכלכליות שפושות עקב זיהום כזה עלולות להתפתח, בהיעדר טיפול נאות, למחלות חברתיות סופניות!... בתקופה כזאת נדיר למצוא פוליטיקאים עמידי פיתויים, בעלי חיסון טבעי, בפני חיידקים כאלה, כי טרם פותחה אנטיביוטיקה יעילה. יעידו על כך יותר מכולם, היועץ המשפטי לממשלה, ומבקר המדינה... זה הזמן, זה המקום וזאת המציאות להם נקלעה "העבודה".
מנהיגה הסומא של "העבודה" אהוד ברק מוביל את העבודה בנתיב היחיד, שהוא כמנהיגה מסוגל לראות, נתיב המאפשר לו מתן עוד "הנשמה מלאכותית" ועוד קצת רלוונטיות פוליטית.
בהיעדר אידיאולוגיה, בהיעדר יכולת להציג חזון, בהיעדר רצון ליצור דרך מוסכמת, בוחר "המנהיג" בדרך "הקלה", הבריחה אל העשייה המיידית. מי שחושש להיות גלגל חמישי "בעגלת" האופוזיציה, מי שאין לו את ההבנה והתשוקה הפוליטית, את הסבלנות הנדרשת להמתנה הנחוצה, להתפתחויות חברתיות, לאומיות, כלכליות ואמונה שיגיעו, על-פי כללי הפוליטיקה, הוא סוג של ועיוור נכה פוליטי.
מפלגת העבודה נפגעה באופן חמור מחיידק כזה של עיוורון פוליטי. ומרכז המפלגה נאלץ לאמץ את החלופה היחידה שהועמדה בפניו. את הצעתו/תביעתו של מנהיגה הסומא, שהיה פיכח דיו, להציגה באמצעות זנב שביט "סוציאליסטי" שזרח לרגע "היסטורי" בשמיה הקודרים. כוכב עטוף במעטה טובת המדינה, בקטסטרופה שמונחת לפתחה, "בהאחדות הלאומית" הנצחית החיונית "כתרופת פלא" יחידה.
אין שם אף אחד, שהיה לו את העוז להכריז על עצמו כמנהיג הבא, ולקרוא תיגר על שלטונו של ברק. בתחילה היו שם שניים, עמי איילון ומשה סנה, שלחשו תיגר על מנהיגותו של ברק. אך התברר שגם הם עיוורים פוליטיים עוד יותר מברק. הם "התנפנפו" להם החוצה והותירו את העבודה ללא כל חלופת הנהגה.
נישואים מאוחרים עם נתניהו במצב הזה הייתה למרכז רק חלופה אחת: לתמוך בנתיב שבחר המנהיג ולא להסתכן בהישארות ללא המנהיג, שהוא כרגע למעשה "הדבק" היחיד שמחזיק את המפלגה כרלוונטית. נותר להם לשמוח "שמחת עניים" על "הנדוניה" חסרת הפרופורציה שנאות נתניהו לתת "לכלה צולעת נגועה ועקרה" זאת, בתמורה להליכה משותפת "לנישואים מאוחרים", וחסרי הסיכוי.
ומה על טובת המדינה? מה עם הקטסטרופה הכלכלית? הטייפון המדיני-ביטחוני העומד לשטוף אותנו? האם ואיך הממשלה כזאת תגן עלינו מפניהם? אכן שאלות ראויות, שאנו "נהנים" לחזור ולשאול כדי להפחיד ולדכא את עצמנו, ושטרם ניתנות להן תשובות ראויות.
בעיתות כאלה ניתן "להתנחם" בהכרה שישנן מדינות רבות שאינן נמצאות בכותרות כמונו, שמתנהלות היטב, ושבהן המשילות המרכזית היא מינורית במידה הנחוצה. באופיינו הפרנואידי הלאומי אנו נוטים להעניק לממשל המרכזי חשיבות ועוצמה מוגזמים ולראות בו את חזות הכל בעוד שהוא הגוף המבצע, שנועד בסך-הכל לגבות את מיסינו ביעילות, לחלק ולבזבז את משאבינו הלאומיים באופן כזה או אחר.
ממשלה שכזו... כך מקים לו נתניהו, בעת רגישה, שלא לומר קריטית, ממשלה גדולה, עקומה, יקרה ודי משותקת ולכן ארעית. ממשלה "מאוזנת" בקוטביותה, שמרכיביה העיקריים הליכוד - שלא זכה אף במחצית תאוותו, העבודה הגוססת, שזכתה מן ההפקר. ו"השותפות הטבעיות", האיחוד הלאומי שאך זה נולדה, עם תפיסה לאומית בעייתית, ומפלגות דתיות עם תפיסות לאומניות סקטוריאליות.
ממשלה עם מנהיג שזורע רוח של הבטחות ותוכניות למשילות, ועתיד לקצור סופה של בעיות ומחלוקות ואכזבות. ולוואי שאתבדה.
קשה להעריך כמה זמן היא תמשול, ומה תהיה יכולת המשילות שלה, וקשה להיות אופטימי בהתחשב בניסיון העבר הפוליטי הקרוב.
דבר אחד ברור, כל עוד היא תמשול היא תשרת קודם לכל את האינטרסים של מרכיביה תחת מעטה המצב הכלכלי החמור, והיא תדאג לחלץ את הטייקונים, בני בריתו של נתניהו, ותורמים נדיבים בסתר לכל הפוליטיקאים המשפיעים, חילוץ מהותי שיותיר בשליטתם את מרבית נכסיהם. כדי שימשיכו לשגשג וכך גם לתחזק את המערכת הפוליטית הקיימת והחולה מאוד.
זמן פעולת "סופרברק" אם יתברר שכל זאת היא אכן "עבודה בעיניים", אז קודם לכל זאת העבודה של מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק! ובמשילות נתניהו.
החמצנו -
כדרכנו - עוד הזדמנות פז לשינוי משמעותי במבנה הפוליטי, תודות לפחדים, לחשדנות ולהתנהלות הבבל"ת (ביבי, ברק, ליברמן, תאגידים בע"מ)...
