היום מסתיימת כהונתו של הוד מושחתותו, אהוד אולמרט. לרגל המאורע יתפרסם, מן הסתם, ראיון של אולמרט אצל כתבי החצר נחום ברנע ושמעון שיפר, שיתנהל במתכונת הרגילה (אולמרט נותן לברנע ושיפר ראיון בלעדי, כמה סקופים, ואולי גם
מענק ממשלתי נדיב לידיעות אחרונות; ברנע ושיפר נותנים בתמורה ראיון מתרפס וחנפני, מתובל בהשמצות נגד מבקר המדינה). רגע לפני שזה קורה, "נפגש" אולמרט עם עבדכם הנאמן, וענה על השאלות החשובות באמת.
שלום מר אולמרט. מה הן תוכניותיך, ליום שאחרי הפרישה? אני מתכנן קמפיין גדול, שייקרא: "נמאס מהפוליטיקאים! כולם מושחתים!", אני מתכוון להפיץ מיליוני עותקים של הסטיקר הפופולרי "אני שונא אתכם, פוליטיקאים". אני...
רגע, שנייה. אתה? יוזם קמפיין נגד פוליטיקאים מושחתים? הרי אתה מלך מלכי המושחתים! נכון, ואני גם רוצה לחזור ולהתמודד על ראשות הממשלה בעוד שנתיים-שלוש. ובדיוק בשביל זה אני צריך שהציבור ישנא את כל הפוליטיקאים, ויחשוב שכולם מושחתים.
לא הבנתי... תראה, ככל שיותר אנשים מאמינים ש"כולם מושחתים", מצבי משתפר. הטמבלים שמציעים לא להצביע בבחירות חושבים שהם מטרידים אותי; נהפוך הוא, הם דווקא עוזרים לי: אדרבה, מבחינתי, המצב האידיאלי הוא שרק עליזה ואני נצביע בבחירות. אה, סליחה, תיקון, שרק אני אצביע...
בכל פעם שיותר אנשים מתרחקים מהפוליטיקה ומהפוליטיקאים, נחלש כוחם של
הח"כים ההגונים - כל ה'נודניקים' האלה, שמפריעים לי לעשות את העבודה...
ולחלק את שארית הנכסים של כולנו לעצמך ולמקורביך... אתה אמרת.
"ספינים אחרונים"
מר אולמרט, אין לך ייסורי מצפון? מילא, עשית לביתך - או ליתר דיוק לבתיך... אבל אנשים הרי מתים כתוצאה מהשחיתות: מינית שר ביטחון שלא ראוי לתפקידו בגלל התכתיבים של חברך הטוב, מר "הון-שלטון", עו"ד רם כספי; שלחת חיילים למות בשביל ספין בסוף מלחמת לבנון השנייה... מה אתה רוצה ממני? תאשים את המדינה!
סליחה? אתה ראש הממשלה. אתה "המדינה"! סלח לי, אדוני הצעיר. לך תלמד דמוקרטיה. אני לא דיקטטור, וגם לא לואי הארבעה-עשר. ישראל היא מדינה דמוקרטית. נבחרתי בבחירות דמוקרטיות, ועם כל החשדות נגדי, אין אף חשד לזיוף קולות בבחירות.
זה שאתה אומר לי "אתה המדינה" מראה שאתה לא מבין מה הן זכויותיו - וחובותיו - של האזרח במדינה דמוקרטית. כשאתם, האזרחים, אומרים "המדינה אשמה", אתם בסך-הכל מנסים להתחמק מהעובדה הפשוטה, שמדינת ישראל היא לא יותר ולא פחות מסך שבעת מיליון האזרחים שבה. אתם בחרתם בי, אתם איפשרתם לדברים לקרות - אז אתם אשמים!
אנחנו אזרחים קטנים. המקסימום שאנחנו יכולים לעשות הוא להצביע פעם בשנתיים-שלוש, וגם אז סל האפשרויות שעומד בפנינו הוא - איך לומר זאת בעדינות - לא מפתה במיוחד... מה כבר אנחנו יכולים לעשות? שמע. כמעט בכל מקרה שבו עמדתם על שלכם ונאבקתם - ניצחתם אותי. כשניסיתי "לעשות טובה" לידידי, אביגדור קלנר, ולהעניק לחברה שבבעלותו זכויות בנייה מופלגות במקום "פארק איילון" - הארגונים הסביבתיים מנעו זאת.
בהמשך, ניסיתי להעביר "בטעות" הטבה בשווי עשרות מיליוני דולרים לידי משפחת דנקנר - ושוב, החברה להגנת הטבע והתנועה לאיכות השלטון מנעו זאת. אחר-כך עשיתי הכל כדי להמשיך ולהעביר מענקים למפעלים שמזהמים, או לא משלמים לעובדיהם שכר מינימום - ושוב נעצרתי. ניסיתי להעביר מענק נדיב לביטאון שלי, נו איך קוראים לו... "ספינים אחרונים"...
ידיעות אחרונות... כן, ידיעות אחרונות, נו - וגם את זה מנעתם ממני. בקיצור, ידידי הצעיר: לא נותנים לעבוד פה, במדינה הזאת...
אז אולי בעצם המצב לא עד כדי כך גרוע מבחינתנו, האזרחים הקטנים... זה בדיוק מה שאני אומר לך. ראה, עם כל החשדות נגדי, ספק גדול אם אני אשב אפילו יום אחד בכלא. האמן לי, אני הרי עורך דין במקצועי - המקצוע שלי זה לעזור לפושעים לחמוק מעונש. ולכן אני אומר לך, בוודאות גמורה: מי שאשם בסיפור הזה זה רק אתם. הרי אם אני לא הייתי - היה עולה לשלטון "קומבינטור" אחר. וגם אם תעלו לשלטון אדם ישר - אם לא תשמרו עליו, גם הוא יהפוך, עם הזמן, למושחת, כי הכוח משחית.
אם אדם משאיר את כל כספו במזומן בבית, ויוצא מהבית לשנה ומשאיר את הדלת פתוחה - אל לו להאשים אחרים אם כספו נגנב. בדיוק באותה מידה -
אתם אשמים. לא העכבר גנב, החור גנב. בכל פעם שבה עמדתם על שלכם - ניצחתם. ואם...
טוב, טוב, הבנו...
