בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שבתאי עזריאל מתלונן בפני שר המשפטים על השופט עודד מודריק, ומבקש להעמידו לדין משמעתי. שיר בן-גיגי מלשכתו עונה כי "אנחנו לא יכולים" אפילו לתת תשובה מנומקת. בשם מי היא מדברת, והאם השר באמת "רוצה אבל לא יכול"?
|
דניאל פרידמן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
שבתאי עזריאל פנה אל שר המשפטים, דניאל פרידמן, בדרישה להעמיד לדין משמעתי את השופט עודד מודריק. מיודענו הטייס האוטומטי, בתחפושת של הגב' (מר?) שיר בן-גיגי, עונה: אתכבד להשיבך, כי השר שקל את בקשתך להגשת קובלנה משמעתית על השופט עודד מודריק. עם זאת, אין לנו אלא להציע לך להפנות את תלונתך לעיונו והמשך טיפולו של נציב תלונות הציבור על שופטים, כבוד השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג. בברכה, שיר בן-גיגי, לשכת השר תשובה תמוהה: מה פשר "השר שקל"? ואם שקל - מה החליט? ומה הם הנימוקים, אם דחה את הבקשה? והאם השר בכלל ראה את הבקשה, כאשר כבר יש לנו אישור רשמי ממשרד המשפטים לפיו "על דעת השר" אין פירושו בהכרח שהשר אכן נתן את דעתו לדבר, או שהוא בכלל ראה את הפנייה? אבל זה עוד לא הכל: ראו באיזו קלות עוברת בן-גיגי מגוף שלישי יחיד ("השר שקל") לגוף ראשון רבים ("אין לנו אלא להציע"). ומה זה "המשך הטיפול"? האם השר "הפסיק" טיפול כלשהו? ואם הוא "הפסיק" - מדוע הפסיק, ומדוע הוא לא ממשיך? האם שר המשפטים הוא "פקיד-עזר" של הנתל"ש?! על כך חוזר עזריאל אל השר פרידמן: 1. ביום 12.2.09, הפניתי אליך תלונת אתיקה (להלן "התלונה") על השופט עודד מודריק, בגין עבירה על סעיף 15 (ב) 7 של כללי האתיקה, האוסר על שופט לשבת בדין, כאשר ב"כ אחד הצדדים, עובד עם בן-משפחתו באותו משרד עורכי דין. 2. ביום 25.2.09, נשלח אלי מכתב חתום על-ידי שיר (מר/גב'?) בן-גיגי מלשכתך ובה נאמר ששקלת את התלונה אך לא נכתב מה הייתה ההחלטה. 3. הואיל והוצע לי לפנות אל נציב תלונות הציבור על השופטים (להלן "נת"ש"), הריני מניח שדחית את הבקשה. אבקשך לנמק את החלטתך מהטעמים דלהלן 4. בתלונת האתיקה לא מדובר ב"ספק", ואף לא ב"לכאורה" או ב"חשד לעבירה", אלא בעבירת אתיקה בוטה, ברורה, מוחלטת ומתמשכת, ללא כל פקפוק ועוררין. 5. בסעיף 18 (א) לחוק בתי משפט, נקבע מפורשות כי "הקובל" בגין עבירות על כללי האתיקה הוא שר המשפטים (ראה סעיף 14 בתלונה). 6. בעבר, הנת"ש סירבה לדון בתלונה זהה, שהופנתה אליך והועברה מלשכתך אליה. מה הטעם לפנות שוב אל המוסד הזה? מדובר בתלונה שהפניתי אל כבודך ביום 10.6.07 על השופט אליקים רובינשטיין, שישב בדין כאשר בפניו הופיעו נציגי הפרקליטות בעת שאשתו כיהנה כמשנה לפרקליט המדינה (מצ"ב תגובת הנת"ש). 7. ממכתבך וממכתב הנת"ש, נראה שכל הגופים שהוסמכו לכך מתנערים מחובתם לקבול על שופטים שעוברים על החוק ועל כללי האתיקה, והתוצאה היא מערכת משפט הלוקה בנפוטיזם וניגודי עניינים חסרי גבולות. 8. אשר על כן, אבקשך לנמק את החלטתך. לוט סירוב הנציבה לתלונות הציבור על שופטים מיום 15.8.07 לדון בתלונה על השופט רובינשטיין. ומה עונה על כך שיר בן-גיגי? הריני לאשר קבלת מכתבך שבנדון אל שר המשפטים. אתכבד להשיבך כי לא נוכל להוסיף על האמור בתשובתנו אליך מתאריך 25.2.09. לנוחיותך, מצורפת תשובה זו. אבקש לאחל לך כל טוב. בברכה, שיר בן-גיגי, לשכת השר התשובה "לא נוכל" היא אחת התשובות המרגיזות ביותר מעובדי ציבור: האם באמת-ובתמים הם "רוצים, אבל לא יכולים"? האם שר המשפטים, דניאל פרידמן, באמת אחוז תשוקה להעמיד לדין משמעתי את השופט עודד מודריק, אבל האימפוטנציה השתלטה עליו? האם אף אחד ממאות הפרקליטים המאכלסים את משרד המשפטים אינו יכול לנסח עבור השר (פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל, אשר בעצמו כבר ניסח, מן הסתם, כמה מסמכים משפטיים בימי חלדו) את הנימוקים ל"אי היכולת" הזאת?! אבל מעל כל אלה עולה השאלה מה פשר השימוש בגוף ראשון רבים, כאשר הרשות המוסמכת (שר המשפטים) אינה "גוף קולגיאלי", אלא אדם יחיד? ומה מונע מהגב' שירי בן-גיגי לומר שר המשפטים (רוצה אבל) לא יכול להעמיד לדין משמעתי את השופט מודריק, ומה מונע ממנה לומר שר המשפטים (רוצה אבל) לא יכול לנמק את "תשובתנו אליך מיום ..."?! חבר הכנסת בשעתו, אורי אבנרי, מגדולי הפרלמנטרים בכנסת לדורותיה, היה אומר "אנחנו" בכל נאומיו בכנסת. היה לו הסבר לכך, אבל ליצני הדור היו שה"אנחנו" הזה פירושו "אני והתולעים". אבל, עם כל הכבוד, התולעים של שיר בן-גיגי לא מעניינות אותנו כהוא-זה.
|
מתנדבי משטרת התנועה הארצית בכבישי הצפון "נדהמו" בימים האחרונים לקבל ממפקדיהם הנחיות חדשות מקלות בנושא רישום דוחות לנהגים. לטענת המתנדבים, מדובר בהקלות שעלולות לגרום תאונות קשות ופגיעה בחיי אדם. המתנדבים הונחו שלא לרשום דוח למי שנתפס נוהג כאשר רישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף אם מדובר בתקופה שאינה עולה על שנה, למי שנתפס נוהג ללא ביטוח חובה, "וחמור מכל: למי שנוהג במכונית ללא רישיון רכב בתוקף, אם מדובר בתקופה שאינה עולה על חצי שנה" - כך דני ברנר, ישראל היום, 30.3.2007. "מכונית שלא עברה טסט ונוסעת ללא רישוי בתוקף, היא בבחינת פצצה מתקתקת על הכביש וזה עלול להסתיים באסון", אמר שוטר־מתנדב, אשר, ככל הנראה, לא מבין מה הוא עושה שם. ההוראה שכל רכב צריך לעבור מבחן-תקינות כל 365 יום אינה מששת ימי בראשית. אפשר היה לקבוע גם 300, 400 או 500 ימים, והעובדה שנדרש "טסט שנתי" דווקא כל 365 ימים נובעת מכך שנוח לעשות זאת אחת לשנה, ומכך שמשך השנה הוא במקרה - ממש במקרה - 365 ימים. מעבר לכך, יכול רכב לעבור את המבחן השנתי בלי שיהיה תקין, ויכול שיהיה תקין בלי שעבר את המבחן הזה. אין לי שום בעיה עם שוטר האוכף את דיני התעבורה, ואינו מבין מה הם סדרי העדיפות הנכונים, אבל הקשקשנות התחבורתית אינה יודעת גבולות, ומסתבר שגם משפטנים מהשורה הראשונה נתפסים לא אחת למשפטפטת הזאת. כך, למשל, הד"ר אביעד הכהן, משפטן מהשורה הראשונה, אשר הוזכר גם כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון. במאמרו אכיפה, לא עקיפה (ישראל היום, שם): חוק הוא חוק הוא חוק, ואכיפה קפדנית של הוראותיו היא אבן פינה בשלטון החוק. עבירה שאינה נאכפת כלל הופכת ל"אות מתה" בספר החוקים, ועלולה להביא לסיכון חיי אדם ולזילות החוק בעיני הבריות. אכן, יש והחוק הופך ל"אות מתה", בדרך לביטולו כליל. כך, למשל, הנחיתו של היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר, בשעתו, שלא להגיש כתבי-אישום על משכב-זכר בהסכמה, בין בגירים. שמגר סבר שהעבירה הזאת אינה עומדת ברוח הזמן, ולא המתין עד שהכנסת תמחק אותה מספר. או, למשל, אי-חידוש רישיון נהיגה: מי שלא חידש את רישיונו במועד לא "שוכח" לנהוג יותר מאשר מי שחידש את הרישיון, אבל בפועל לא נהג. נהיגה בלי לחדש את הרישיון היא אכן עבירה, אבל להגיד שהיא "עלולה להביא לסיכון חיי אדם" - זו שטות מוחלטת. ומוסיף הכהן: המשטרה אינה מעל לחוק, ואיש לא הסמיך אותה לקבוע איזה חוק ראוי יותר או חשוב פחות, וכאן הוא נופל, כי המשטרה לא רק מוסמכת, אלא שהיא גם חייבת לקבוע סדרי עדיפות. כך, למשל, אם המשטרה הייתה נטפלת לנהגים על חריגה, אפילו בקמ"ש אחד מהמותר, דברים חמורים בהרבה היו מוזנחים. גם הציטוט של הכהן מפיו של הקשקשן מישאל חשין ("אכיפה סלקטיבית בלתי שוויונית של חוק לא תסכון ולא תעמוד") אינו רלוונטי, משום שהשוויון צריך להיות בין בני-אדם, ולא בין העבירות. הכהן מבין, מן הסתם, שהתיזה שלו לא ממש מחזיקה מים, ולכן הוא מבצע "תפנית טאקטית": קביעת סדרי עדיפויות, הנגזרים ממשאבים מוגבלים, היא הכרח בל יגונה ותופעה נפוצה בכל מערכת שלטונית דלת אמצעים. אך מכאן ועד הנחיה גורפת בדבר התעלמות מעבירה של נהיגה ברכב שתוקף רישיונו פג ועשוי לסכן את שלום הציבור - הדרך ארוכה. יש כאן פירכה כפולה: ראשית - בהיעדר "הנחייה גורפת" אנחנו משאירים את שיקול-הדעת לשוטר שבשטח, ולשוטר כזה לא בהכרח ישנה הפרספקטיבה הנכונה, בין משום שאין לו הכלים המקצועיים, בין משום שהוא לא "נושם" את העומס על בתי המשפט. ושנית - כפי שאמרתי לעיל, אין שום מתאם בין פקיעת תוקף הרשיון לבין הסיכון לשלום הציבור. אבל הקשקשנות, כפי שראינו, אינה יודעת גבולות.
|
|
תאריך:
|
02/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
24/04/2009
|
|
עו"ד שמחה ניר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ממו גרפיה
|
2/04/09 21:33
|
|
|
|
הר צליה
|
2/04/09 23:30
|
|
|
|
גרשון ג'
|
3/04/09 06:57
|
|
2
|
|
אחד העם----
|
2/04/09 22:33
|
|
3
|
|
עמית רוווו
|
26/04/09 11:09
|
|
ובכן רבותיי, יש ממשלה רחבה, בניחוח י(ס)מין ועם שרים במשרדים שלא שמענו עליהם בעבר, ושעל פניהם נראים מיותרים. אבל את כל הטענות יש להפנות לשני מוקדים בעיקר: הציבור ושיטת הבחירות.
|
|
|
במסגרת פרסום ראיון עם השופט (בדימ.), יצחק זמיר, בכתב העת 'עלי משפט', ראיון אשר תמציתו הובאה כאן ב'חדשות מחלקה ראשונה' (יום ה', 2.4.09), מן הראוי לאזכר את הפרשה אשר יותר מכל הייתה מזוהה עימו במהלך כהונתו כיועמ"ש, 'פרשת קו 300'. לאור התעקשותו של זמיר להעמיד לדין את אנשי השב"כ הוא הוחלף ביועמ"ש "צייתן" יותר, אשר 'זרם' עם הקו של הממשלה.
|
|
|
במסגרת הכנס העולמי של משתמשי SAS התקבצו בשבוע שעבר המומחים המובילים בעולם בתחום סיכוני האשראי והאנליטיקה הסטטיסטית בוושינגטון. ביניהם גם ד"ר ויליאם קהאן, האיש שישב בצומת העצבים הפיננסית של קריסת שווקי הדיור והפיננסיים העולמי.
|
|
|
"ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" - אלו היו מילותיו הראשונות של נשיא המדינה, שמעון פרס, בצאתו מהמשרפה שבגטו טרזין (טרייזנשטאט) שבצ'כיה. הנשיא פרס החליט לקיים טקס אזכרה לעשרות אלפי הנספים בגטו במהלך ביקורו הממלכתי בצ'כיה בתחילת שבוע זה.
|
|
|
פרופסור יעקב נאמן, כך טוענים הפרשנים המלומדים, הוא "יותר פרידמן מפרידמן", רק פחות בוטה. אם כך, אזי יש לי הצעה לפרופסור נאמן: באוגוסט הקרוב, אי"ה, ייפרד מנחם מזוז מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה - ועל זה נאמר "ברוך שפיטרנו". אם כך, מה יותר טוב מאשר להציע לפרופסור פרידמן, בתקווה שיסכים, לאייש את התפקיד. הרי איש, למעט החברים ב"כנופיית שלטון החוק", לא יעז להתנגד למנות לתפקיד רפורמטור כמו פרידמן, שבעברו רשומים לפחות שני תארים - חתן פרס ישראל למשפט ושר המשפטים.
|
|
|
|