העיתונות המקוונת - לכלוכית של המדיה

מאת: צבי גיל ודני בלוך

האינטרנט, כמו גם העיתונות המקוונת ששוכנת בתוכו, פשט על העולם כמו צונאמי אדיר, שהשאיר פה ושם איים של עיתונות כתובה ואלקטרונית. הערוץ הבינלאומי של CNN, הועמד בצל בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב, כאשר על השטח השתלט היורש האלקטרוני שלו – cnn.com. באותו יום רשם האתר 100 מיליון דפים נצפים - צפיית שיא. במערכת הבחירות בארץ הפנו המפלגות 10 מיליון שקלים לאתרים המקוונים, שיא חסר תקדים. האינטרנט מגיע לאזורים הנידחים בתבל. המצפה של הבלוגוספרה: THE HUNFFINGTON POST COMPLETE GUIDE TO BLOGGING הוא עולם של מידע על היקף היקום הזה, שהוא תקשורת המונים במלוא משמעות המילה, ותרומתו לדמוקרטיה ופריצת חומות של חברות סגורות טרם נחרתו בתודעה הציבורית.

ובכל זאת, עד עצם היום הזה, תחום אדיר ובלתי נדלה זה לא זכה להכרה ולהוקרה במשמעות של ציון ייחודיותו על-ידי ציונו לשבח, בין היתר במתן פרסים ל"פוסטים" או פרסומים מצטיינים אחרים ואלה שעומדים מאחוריהם.

ועדת פרסי פוליצר הודיעה בחודש דצמבר 2008 שהיא מרחיבה את קטגוריית הזוכים ומעתה ייכללו בה פרסומים בעיתונות המקוונת. על-פי ההחלטה הפרס יורחב ויכלול "עיתונים וארגוני חדשות אשר מפרסמים אך ורק באינטרנט". בהודעת ועדת הפרס נאמר עוד כי חבר המנהלים של הפרס "החליט לאפשר הגשת מועמדות של פרסומים שכולם בעלי תוכן מקוון ואשר יהיו קבילים לגבי כל 14 קטגוריות שכלולות בפרס פוליצר". בשיחה עם כתב סוכנות AFP אמר סיג גיסלר, ראש המנהל לפרסי פוליצר, כי "זאת הרחבה מתבקשת של המטרה ההיסטורית של פרסי פוליצר... אנו ממשיכים לעקוב אחר השינויים במדיה ומנסים להתאים את עצמנו לשינויים אלה".

זאת ללא ספק בשורה גדולה לעיתונאות המקוונת, אבל יש לשים לב שההרחבה עוסקת בעיתונים או בארגוני חדשות, כלומר סוכנויות ידיעות, ולא בבלוגרים עצמאיים, פובליציסטים ואחרים. אבל ללא ספק זאת פריצת דרך.

אגב, פריצה קטנה חלה גם בארץ לגבי פרס פחות ידוע, והוא פרס: "טד לוריא". בראשית פברואר 2009 נתכנסה בבית אגרון, הוא בית אגודת העיתונאים בירושלים, ועדה מיוחדת לדיון בשינוי התקנון לחלוקת פרס לעיתונאי בתחום יחסי החוץ של ישראל. השתתפו משה ארד, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון, שאול מנשה, נציג משרד החוץ, צבי גיל מטעם אגודת העיתונאים בירושלים, יעל גרינברג מטעם העיתון ג'רוזלם פוסט שטד לוריא היה עורכו, ליאת קולינס, בתו של לוריא, יו"ר הוועדה, גדעון רמז, העיתונאי וחוקר יחסי החוץ של ישראל, ורכזת הוועדה – ציפי יונה, מזכירת האגודה בירושלים.

מטרת הפרס היא להצביע על הישג מקצועי חשוב ומשמעותי של עיתונאי ישראלי בנושא יחסי החוץ של ישראל, כולל יחסיה של המדינה עם ארצות המזרח התיכון. הפרס יוענק לעיתונאי היושב בארץ או בחו"ל בשליחות המדיה שלו, על מאמר, כתבה או סדרה בתחום הנ"ל בעיתונות הכתובה, בשידור רדיו וטלוויזיה או בתקשורת המקוונת (הדגשה שלי. צ.ג.). הוחלט שגובה הפרס יעמוד על 5,000 ש"ח בשנה הזו. לגבי השנים הבאות – עפ"י היתרות שיוותרו בקרן. מועד הטקס – יום ראשון 22.10.09. מועד הטקס הקבוע – החל משנת 2010 המועד יהיה ה-1 ליוני. מועד אחרון להגשת מועמדויות – 31.05.09. פרטים ניתן לקבל במשרדי אגודת העיתונאים בירושלים. כאמור, בפגישה מוקדמת סיכמנו גדעון רמז ואני שנפעל לתיקון התקנון שיכלול, בתחום קשרי החוץ של ישראל, גם את העיתונות המקוונת.


פרס סוקולוב:

פרס סוקולוב הוא הפרס הוותיק ביותר לעיתונות המוענק מאז אמצע שנות ה-50'. שנים רבות הוענק בשיתוף בין אגודת העיתונאים בתל אביב לבין העירייה. בשנים האחרונות נטלה העירייה לעצמה את הבלעדיות. בראשית שנות ה-80' נוסף פרס לעיתונות המשודרת, אך עד היום לא נכלל בו האינטרנט. בשנה שעברה, ככל הידוע לנו, הוגשו כמה מועמדויות מתחום האינטרנט אך הוועדה סירבה להתייחס אליהן, ואף לא מצאה מועמד ראוי מתחום התחקיר העיתונאי אף שהיו בפניה כמה תחקירים שפורסמו באינטרנט והיו ראויים לפרס.

בינתיים אין אף פרס בתחום – לא פרסים על מפעל חיים – וכאן אפשר, אולי, להבין כי זהו תחום צעיר יחסית. ניתן להבין כי הממסד גם לא ירצה להעניק פרסים לאתרי אינטרנט נשכנים וחושפי שחיתויות, כמו האתר של יואב יצחק, אבל לאורך זמן לא ניתן להתעלם מהאינטרנט ההופך להיות גורם מרכזי בתחום העיתונות והחדשות וכבר מגדל דור של עיתונאים בלעדיים בתחום שחשיבותם והשפעתם הולכת וגוברת. לכן, יש למצוא את הגוף המתאים ואת נותני החסות מחוץ למסגרת רשויות השלטון ולייסד פרס חדש.

דווקא משום היות האינטרנט כה נפוץ, כה נגיש, כה פתוח, לכולם, ללא יוצא מן הכלל, טמונה בו הבעיה של מיון ובחירה. בדרך כלל, רוב העיתונאים אשר כותבים בעיתונות הכתובה, כותבים באתרי העיתונים שלהם. זה אמור גם לגבי המדיה החזותית, כמו CNN. אבל גם אלה שלא משתתפים במדיה הכתובה, נכללים מעתה בקטגוריות של "פרסי פוליצר". הוועדה של פרס סוקולוב בינתיים לא הלכה בעקבות הוועדה בארה"ב.

חרף כל הקשיים, המהותיים והלוגיסטיים, ניתן בשלב הראשון להקים ועדת היגוי לחיבור טיוטת תקנון אשר תהווה בסיס לתקנון אשר יתחדד עם הזמן. סוגיה אחרת, לא פחות קלה, היא מימון הפרס ויצירת קרן מניבה. דרך אחת היא לפנות אל אותם אתרים מסחריים אשר מפרסים את הבלוגים שלנו, חינם אין כסף, שישתתפו בחלק מן המימון. הדעת נותנת שככל שהרעיון יתקבל הן בציבור המשתתפים והן בציבור הרחב, אפשר יהיה להגיע למשאבי מימון.

אל תצפו להתעלות מצד המדיה הוותיקים. אפילו בקרבם, פרגון היא מילה בלתי מוכרת, ועל אחת כמה וכמה נדיבות כלפי המדיום הצעיר חובק העולם. אנחנו בפנים חייבים לתת את הדעת גם על מהות הפרס וגם, בימינו, לא פחות על דרכי המימון. אם נתאמץ, אם נתמיד, אם ניאבק - נצליח. אתר רשימות נקי בינתיים מכל צבע שיווקי-מסחרי, הוא נקודה הולמת להתחיל ממנה, בצנעה, בצעדים מדודים, ונגיע למטרה כמו הצב לפני הארנב בסרטי ההנפשה של "באגס באני".