"לנו זה לא יכול לקרות!"

את תוכנית הרדיו של יצחק נוי 'הם נתנו להם למות' על בנות הברית שלא באו לעזרת היהודים בשואה, סיכם פרופ' יהושע פורת בערך במילים הבאות: אם לא נדאג לעצמנו, גם מדינת ישראל עלולה לעמוד כיום בפני שואה.

התקשרתי ליהושע ולשאלתי אם לדעתו כולם מבינים את זה. הוא ענה בחיוב.

במאמר אנסה להוכיח שהוא טועה, משום שמערכת הביטחון שלנו עדיין מתבססת על ההנחה הסמויה שלנו זה לא יכול לקרות.

מדינת ישראל, עם ניסיון השואה, מלחמות ישראל, כולל ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים ומכלול האיומים עליה, במיוחד מצד אירן, הייתה צריכה, על-פי ההגיון, להתנהג אחרת. היה עליה לגייס את כל המשאבים האנושיים, הכלכליים והטכנולוגיים להגנתה והיא לא עושה זאת.

את התאוריה על תורת השכבות להגנת המדינה שפיתח שר ההגנה האמריקני רוברט מקנמארה, והתאים אותה לצרכינו דוד עברי, יודעת מערכת הביטחון, אולם בפועל היא הקפיאה את שילוב מערכות היירוט באמצעות תותחי הלייזר ו"זרקה לפח" טכנולוגיה חדשנית שפותחה והוכיחה עצמה בניסויים. טכנולוגיה, שהוגדרה ע"י פרופסור לפיזיקה מהמובילים בארץ, כמקבילה לפיתוח הרדאר במלחמת העולם השניה.

האם ככה מתנהגת מערכת ביטחון של מדינה הנמצאת בסכנה קיומית או בת יענה הטומנת ראשה בחול וסומכת על ניסים?

וכל זה למה? בגלל מחויבות מערכת הביטחון לתעשיות הנשק שלנו והגנה עליהן ועל עסקות יצוא שלהן. חשובות ככל שיהיו, האם זאת סיבה מספקת ומתקבלת על הדעת להפקרת העורף והמדינה כולה ע"י התעלמות מנדבך כ"כ חשוב שיכול היה להקטין לאין שעור את הסיכונים האורבים לפתחנו?

ה"לחימה" העקבית וחסרת הפשרות של המערכת נגד פתיחת ולו סדק זעיר ביותר להכנסת טכנולוגיית תותחי הלייזר, מוכיחה שיש כאן חשש כבד ביותר לסכנה המוחשית והיא שאולי יתברר, בדיעבד, שמערכת הביטחון טעתה בקונספציה וזה, באמת, בלתי נסלח.

אתמול קראנו חדשה "מרעישה" ששר הביטחון החליט, על אף התנגדות מפא"ת - זרוע הפיתוח של מערכת הביטחון - להזמין מארה"ב את תותחי הפלאנקס, תותחים המיועדים בעיקר להגנה על מטרות נקודה. האם זאת סנונית ראשונה המבשרת שינוי בתפיסה, שאולי תביא בעקבותיה גם את ה"נאוטילוס" וה"סקייגארד"? כנראה שלא. יותר מדי אנרגיה ומאמצי שכנוע השקיעה המערכת נגדם מכדי שהיא "תישבר". בכל זאת יש כאן שביב של תקווה, שאולי משהו יכול להשתנות. אין ספק שבכל מקרה נדרשים לכך מאמצים, שאני מקווה, שאינם מעבר לכוחם של כל תומכי מערכות הלייזר ובראש ובראשונה לעבור למאבק גלוי. אני קורא:

1. למפקדי חיל האויר דוד עברי והרצל בודינגר, ומפקדי צה"ל אחרים אשר מביעים תמיכה מי בגלוי ורבים בחסוי.
2. לעיתונאים: ראובן פדהצור, יוסי מלמן ואחרים.
3. לראשי רשויות מקומיות וארגונים מוניציפאליים כמו:רון נחמן, שמוליק ריפמן ואחרים.
4. למדענים.
5. לפוליטיקאים.
6. לאנשי משק וכלכלה.
7. לכל האזרחים שטובת המדינה לנגד עיניהם.

צאו כולכם מהאדישות. תתחילו להבין שמערכת הביטחון, בניגוד למה שחונכנו, חשבנו והאמננו, מפקירה אותכם, את משפחותיכם ואת המדינה כולה לסיכונים בלתי סבירים. הצטיידות במערכות הלייזר, בתקציב של פחות מחצי טייסת של F16E, יכלה להקטין משמעותית ביותר את הסיכונים הללו.

מי שסומך על נשק ההרתעה וההתקפה של מדינת ישראל, כדאי שיזכור שבעת צרה, כשאלפי טילים עם ראשי נפץ "מגוונים" ישוגרו לעברנו, מאות המטוסים ואלפי הטנקים החדישים ביותר שלנו לא יעזרו.

מי שסומך על כל ה"צ'מברלינים" שמנסים להדבר עם אירן וחברותיה, שיזכור היכן הם היו בשואה וישער בנפשו היכן הם יהיו היום כשנותקף.

ולסיום, קריאה לאדישים ולאלה שלא יודעים. הכנסו לאתר של עמותת "מגן לעורף", קראו ותלמדו על הנושא, הגיעו למצגות שמקיימים מומחי העמותה, וחזקה עלי שתשתכנעו גם אתם במחדל והשערוריה הלאומיים המתרחשים מול עינינו ואז גם אתם אולי לא תישנו טוב בלילה ותתגייסו למאבק. ‏