במידה שהתקיפה בסוריה בתחילת אוקטובר אינה מסמנת אסטרטגיה חדשה ועקבית שניתן להעריך אותה, ייתכן שהייתה חסרת רציונל אסטרטגי. מי הוא קצין המודיעין שהכניס מטרה כזו לרשימת מטרות מומלצות? מי קצין המבצעים שתכנן תקיפה על מטרה כזו ללא הקשר למדיניות כוללת? מיהם קציני אג"מ, ח"א, ואג"ת שהרשו לתכנון כזה לעבור את סף דלתו של הדרג הצבאי הבכיר? אנשי צבא חייבים להיאבק על דעתם גם בהקשר המבצעי (לא רק המוסרי), המאבק העיקרי אמור להתרחש בשלבי המודיעין, התכנון וההמלצה ולא ברגע מתן ההוראה לביצוע. אולם כנראה כמעט שאינו קיים. מדוע?
קצין מודיעין וקצין תכנון אמורים ליזום, למיין ולנפות מטרות ראויות ותכנונים דרושים כחלק מתפקידם ללא שום פקודה או הוראה. הצעתי היא לא להסתפק בקריטריונים טכנו-טקטיים כמו היכולת להשמיד מטרה וסכויי היפגעות אלא לכלול גם שיקולים ברמה צבאית גבוהה יותר - ברמה האסטרטגית. אין בכך משום סירוב פקודה שלא ניתנה כלל.
גם כיום מפעילים קציני מודיעין וקציני תכנון בכל הרמות שיקול דעת ברמה גבוהה מבלי שיתנו על כך את הדעת. הרי אין אחד שיציע לתקוף שגרירות בלב דמשק, ואין קצין תכנון שיתכנן זאת. מדוע? הרי קל לפגוע ולהשמיד אותה וניתן כנראה לבצע ללא נפגעים. הסיבה לכך היא כי כל עוד לא תינתן הוראה מפורשת - מטרה כזאת תיחשב לבלתי הגיונית. הקמ"ן שיציע אותה והמתכנן שיתכנן אותה יישלחו למקום אחר מחשש לשפיותם.
עלינו לפתח ולהרחיב את הכללים למיון ולניפוי מטרות, תכנונים, אילוצים ומגבלות להפעלתם. כאשר כללים אלו יהיו ברורים לא תהיה בעיה לקציני המודיעין והתכנון. לא על כל מטרה יש לקיים דיון אסטרטגי אולם על כללי הבחירה, המיון ועדיפויות יש לנהל דיונים ולתת הנחיות. מובן לשנינו כי בדרך של ניסוי וטעייה, של שיח מתמיד בין בכירים לזוטרים מתגבשות גישה, ושיטה מוסכמת. להתמודדות עם תחום אחריות המתכנן וקצין המודיעין. הנחיות אלו הן באחריות המפקדים.
יתכן שהמטה המבצעי אינו מודע מספיק לגודל אחריותו, לכן אינו ממיין ואינו מבקר במידה מספקת, הוא נוטה להפריד בין סמכותו לבחור מטרות ולבחור מה לתכנן, לבין אחריותו לאפשרות שמטרות אלו אכן יתקפו. "הרי התכנונים הם רק למגרה". ובכן תפקידו למיין בהתאם לקריטריונים רבים וביניהם אלו שעמדתי עליהם. מאחר שקציני מודיעין מעורבים עד לצווארם גם בתכנון ובהוצאה לפועל, גדלה אחריותם פי כמה.
אנו מודעים לגודל אחריותנו כמבצעים אך איננו מודעים לגודל אחריותנו כקציני המטה המבצעי שהיא גדולה לא פחות. בנק מטרות ותכניות מגרה מלווים, באופן הגיוני, ברשימת אילוצים, מגבלות והזדמנויות אשר אמורה למנוע הוצאתן מהמגרה או אפילו את תכנונן קודם לכן.
כאשר אנו דנים בקשר בין מבצעים כמו התקיפה בסוריה לבין הישגים אסטרטגיים-מדיניים, אנו עוסקים במושג חיוני מתחומי הלימודים האסטרטגיים והיחסים הבין-לאומיים: השפעה (Influence). מושג שבו עוסק ספרו החשוב של תומאס שלינג "חימוש והשפעה", בהוצאת "מערכות". עלינו לדרוש מעצמנו "לשחק אותה ראש גדול", אמנם יש לתכנן כיצד ליצור אפקטים צבאיים, אך יותר מכך - יש לתכנן כיצד להשפיע בצורה החזקה ביותר על ההישגים האסטרטגיים-מדיניים של המלחמה המוגבלת.
האם אפשר להשוות בין חשיבות האפקט של סיכול נקודתי בודד לבין חשיבות ההשפעה על המדיניות הפלשתינית שיכולה להיות לפעולה מול עראפאת? דוגמה לחשיבה שטחית ברמה האסטרטגית היא דבריו המתלהמים והלא ראויים של אלוף בצה"ל: "צריך לשנות את מצב הצבירה של עראפאת" (האם התכוון לאייד אותו, להפוך אותו ממוצק לאד)?
הדיון על התקיפה בסוריה הוא רק משל לרעיון שיש להעלות לדיון והוא מאפייני האחריות של המטה המבצעי. רעיון זה אינו חי בזכות עצמו. הוא פועל-יוצא מתפיסת עולם שנכתבה בספרי "מנהיגות אווירית", שיצא לאור לא מזמן. הנחית היסוד להתנהגות וחשיבה של קבוצת הליבה של צה"ל היא "משמעת ביקורתית", לפיה זכותם וחובתם של מפקדים ושל דרגי המטה המבצעי לבחון לבקר ולשפר את בחירת המטרות ואת התכנון. בראש וראשונה, חובת המפקדים להפעיל ביקורת עצמית על ההוראות שהם נותנים ועל "רוח המפקד" שהם מקרינים.
