|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תקציב, פוליטיקה והנשיא אובמה
|
תקציב המדינה - על הציבור לשאול את עצמו, האם הוא טוב בשבילו ולא באיזו דרך הושג ● רוב הביקורת שהוטחה בשר האוצר וברה"מ, הייתה הרבה על התנהלות פוליטית ומעט מאוד על תוצאות ● פגישת ביבי-אובמה עוד תאכזב רבים ממבקריו. על ביבי לזייף "אורגזמה פוליטית", בדבר ההסדר עם הפלשתינים
|
|
חייב לעמוד איתן. נתניהו [פלאש 90]
|
|
|
|
|
זו פעם ראשונה, שמעבירים תקציב לשנתיים בתיאום עם ההסתדרות והמעסיקים, ללא איומי שביתה בפועל, כפי שהיה נהוג בשנים הקודמות. הביקורת הנוקבת, שהושמעה במהלך הדיונים ולאחריהם, התמקדה בעיקר בטפל. לאמור: בהתנהלות, בפרוצדורה, במי הוא שר האוצר בפועל ומיהו הנציג מטעם ביבי - אורי יוגב.
יש מבקרים שראו בדרך שנקט ביבי - חיסול ממוקד לנערי האוצר ולראש אגף התקציבים ויש שראו בכך ברכה לשלטון האימים של פקידי האוצר. והיו גם אלה - שפתאום דאגו למעמדם וליוקרתם של פקידי האוצר, שתפקידם העיקרי והבלעדי להציע ולבצע החלטות ממשלה.
צא וראה - משך שנים, ובמיוחד כשדנו בתקציב המדינה, זעקו כולם שנערי האוצר, הפקידים הקטנים, הבירוקרטים הקשוחים, מנהלים את האוצר והמדינה, ודוחקים את הפוליטיקאים הצידה.
הנוהל הקבוע היה - שאחרי הגשת התקציב, קמה זעקת אמת מצד ההסתדרות והשרים שהתקשו לקצץ במשרדיהם, ותמיד זה לווה, משך שנים, בשורה ארוכה של שביתות בראשות ההסתדרות עד לפשרה שהחזיקה מעמד בקושי שנה, וזאת רק לאחר שפנו לראש הממשלה וביקשו את התערבותו, נוכח המשבר ללא מוצא.
מה קרה השנה - נתניהו, במקום לחכות לסוף הסאגה, בתיאום עם ההסתדרות והמעסיקים, התחיל מהסוף והשיג תוך זמן קצר הסכם שמבטיח יציבות ותמיכה של ההסתדרות בתקציב.
בסופו של יום - רוב השרים מרוצים, סער - החינוך, לימור לבנת - בספורט, בוז'י הרצוג - ברווחה ומעל כולם - אהוד ברק - בביטחון.
הדרך וההתנהלות
נכון שהדרך הייתה קצת שונה, משונה, עוקפת שר האוצר, אך אותנו כציבור צריכה לעניין השאלה - מה התוצאה. האם זה טוב ליהודים? האם זה טוב למדינה?
שמעתי רבות שביבי נתניהו כשר אוצר על, התערב וניהל באמצעות אורי יוגב את המו"מ כמעט על דעת עצמו. שמעתי גם הטענות המגוחכות שהוא לחוץ, מבוהל, מנוהל - מפי פוליטיקאים מתוסכלים שבמקרה גם כולם באופוזיציה.
והתשובה פשוטה: ביבי כראש ממשלה - הוא ממילא במסגרת תפקידו שר אוצר על, שר ביטחון על, שר חינוך על ושר רווחה על וכו'. לכן גם אם הוא עוקף פרוצדורה כדי להגיע במהירות לעיקר - זה תפקידו, זה ייעודו ועל כך הוא יישפט פוליטית וציבורית. לא בשל הדרך אלא בשל התוצאות.
ההסתדרות
יו"ר ההסתדרות, קיבל מהתקשורת הרבה פרגון, עד שאפילו הכתירו אותו כראש ממשלה (בפועל). אז לא צריך להיסחף, כי יו"ר ההסתדרות מייצג אותנו, את הציבור הרחב, את הגימלאים, את השכירים, את החד-הוריות, את ניצולי השואה, ואת כלל העובדים במשק - וכל הישגיו - הם לטובתנו - אז למה לערער ולקטר.
מנהל תקין ופקידים שלא יודעים את מקומם
התנהגותו השערורייתית של ראש אגף התקציבים רם בלינקוב, עברה כל גבול של טעם טוב, נאמנות למשרד ולראש הממשלה. כאשר בלינקוב השמיע את דבריו "החמים" בפני היועץ המשפטי לממשלה, במסדרונות הכנסת, הוא עבר על כל כללי האתיקה של פקיד ממשלתי בכיר.
א. הוא הלשין על הבוסים שלו - שר האוצר וראש הממשלה, בפני "המנהל" - הוא מני מזוז.
ב. הוא האשים אותם/אותו - ב"שוחד פוליטי".
ג. הוא דרש מ"המנהל" לבטל את ההסכמים.
ד. העמיד פרצוף של מסכן, ילד מוכה, שהגדולים לקחו לו את הכריך בהפסקה ורץ בשקט להלשין למנהל.
לפי נוהל עבודה תקין במנהל תקין - צריך היה מיד אחרי הכתבה לקרוא לבלינקוב לסדר ולשלוח אותו הביתה. מאחר שהוא הבין את התהליך וקלט את המעשה הנואל והמגוחך שעשה, הודיע מיד על התפטרותו.
בכך הוא כיפר במעט על המעשה החריג. כאן יש להדגיש - מותר לפקיד ברמתו שהוא ראש אגף התקציבים, להתנגד, להביע דעתו, לכעוס, לצעוק, אבל ב-ד' אמות המשרד, בפני הממונים עליו, וכשלא מקבלים את דעתו - לבצע המדיניות או להתפטר.
הדובדבן שבסיפור - שכחו שרם בלינקוב הוא מינוי של שר האוצר הקודם רוני בר-און איש קדימה, מתנגד חריף של נתניהו ושל דרכו הכלכלית והתקציב שהוצג. כלומר: לא מדובר רק על עניין עקרוני מקצועי שהיה בנפשו, אלא גם בעניין פוליטי שעורבב בתקציב.
|
|
מה שביבי צריך להפגין ולהקרין בימים אלה, מול אובמה והעולם, זה "מנהיגות". עמידה איתנה ואמונה בכוחו ובכוח עם ישראל, לעמוד במשברים כדי לשמור על המדינה. אם יעשה כן, גם יעריכו אותו, יכבדו אותו, ויתייחסו אליו יותר ברצינות.
פגישת ביבי-אובמה
האם באמת המפגש בין ביבי לאובמה הוא קריטי למדינת ישראל? רק בחלקו. אובמה כנשיא חדש ומפתיע, שהבטיח לעמו שינוי, ולעולם רעיונות וכיוונים שונים, רוצה להתחיל לממש את הבטחותיו (שמחלקן הוא כבר נסוג). בין הרעיונות האלה - הסדר במזרח התיכון, שלטענת ארה"ב ומזכירת המדינה הילארי קלינטון, יביאו גם לרגיעה במזרח התיכון ולהסרת איום הגרעין האירני מישראל. בשלב ב', לטענת ארה"ב, יוכנסו סוריה ולבנון למעגל ההסדרים ושלום אזורי ישרור באזור לפחות 40 שנה. לקונספציה זו אפשר לצרף גם את חלומו וחזונו של הנשיא פרס, על מזרח תיכון חדש.
ובכן, רבותי, אובמה, כמו הנשיאים לפניו, לא מכירים את המנטאליות הערבית, לא מכירים את המזרח והם הוזים וחולמים בשפה אחרת ובספירות פוליטיות אחרות.
זה התחיל בנשיא קרטר, שרצה להביא דמוקרטיה, שוויון וחופש לאירן. מהלך שהביא להדחת השאה הפרסי, שהיה פרו-מערבי, ידיד המערב וישראל והביא לעליית החומיניזם, שתוצרתו אחמדינג'אד ותורת הגזע החדשה האיסלאמית שהיא חיקוי לתורת הגזע של היטלר, עם אמצעים של כורים גרעיניים וטילים ארוכי טווח, לביצוע ולהשגת מטרותיו נגד הציונות וישראל.
הנשיאים קלינטון ובוש - על אף היותם ידידי ישראל אמיתיים, לא הצליחו לקדם את ההידברות עם הפלשתינים - מעבר לעצם ההידברות.
גם בוש האב ובוש הבן לרבות קלינטון, לא הבינו את הערבים והמזרח, את המנטאליות, את החשיבה, את הדת, ולא צפו די את עליית האיסלאם הקיצוני. התוצאה - כישלונות או לחילופין הישגים קלושים, בעירק, באפגניסן, בהתמודדות עם הטאליבן ובעיקר עם אוסמה בן-לאדן והטרור של אל-קאעידה.
כלומר: ארה"ב יש לה רצון טוב לעשות סדר במזרח התיכון, אבל אין לה את ההבנה והכלים לבצע זאת. טכנית היא יכולה, אך מעשית, בשל שיקולים פוליטיים שונים, היא נמנעת ותימנע מלהשתמש בהם.
אובמה כנשיא חדש - עם כל ההכנות והרצון הטוב, עד שילמד ויוציא מסקנות מהמצב במזרח התיכון, יעברו 4 שנים ואז בקדנציה השנייה (אם תהיה כזו) - ינסה להתקדם.
מצד שני ביבי - עם הניסיון שרכש בקדנציה הראשונה, עם הידע והמטען של היסטוריה ובקיאותו בנושא הטרור המקומי והעולמי, יכול וצריך להעמיד את אובמה במקום.
אל לו לביבי - להיבהל או להיכנע - לאובמה, עליו לעמוד איתן, חזק ולהציג לפניו את האלטרנטיבה הישראלית.
האלטרנטיבה של ביבי - למזרח התיכון - צריכה להיות הדרישה התקיפה - אירן - תחילה.
השקט והאפשרות להסדר במזרח התיכון, יכול לבוא לאחר פתרון בעיית הגרעין האירני. ורק כאשר ימוטטו את ציר הרשע, אירן-סוריה-לבנון וינתקו אותם מהגיבוי של צפון קוריאה ובמידה רבה גם מרוסיה של פוטין, ניתן יהיה להתקדם בציר ישראל-הפלשתינים.
אפשר לעשות גם מהלכים במקביל כדי להרגיע ולרצות את אובמה ואת הילארי קלינטון, אבל לא על-ידי אנאפוליס, אלא על-ידי תוכנית מפת הדרכים - שגם היא תוצר של ארה"ב.
בנושא זה צודק טכנית שר החוץ ליברמן. אנאפוליס - לא אושרה על-ידי ממשלת ישראל והכנסת מאחר שאנאפוליס הייתה רצון טוב ומחווה שלא נשאו פרי. עובדה, שרת החוץ ציפי לבני - בממשלת קדימה, דנה ודנה עם הפלשתינים ולמרות הצהרת אולמרט ולבני, שהנה הנה ההסכם נסגר, עם תנאים משופרים לאבו-מאזן, אולי יותר מאשר אהוד ברק כראש ממשלה הבטיח ליאסר עראפת, לא יצא מכך כלום.
תוכנית מפת הדרכים דורשת מהפלשתינים ביצוע תנאים מוקדמים, כמו פירוק תשתיות הטרור, הכרה במדינת ישראל, ויתור על זכות השיבה והסדר בירושלים. לא נראה לי שיש סיכוי סביר והגיוני, להגיע להסדרים בתחומים אלה. לכן, גם אנאפוליס לא תעזור, ולא הצהרה של שתי מדינות לשני עמים.
ונניח שביבי יילך לקראת אובמה וקלינטון, וירצה להראות גמישות, רצון טוב ושיתוף עם הממשל החדש בארה"ב ויסכים להצהרה של שתי מדינות. נשאלת השאלה - שתי מדינות לאיזה שני עמים. מחד ישראל - ומאידך הפלשתינים של אבו-מאזן (הפת"ח) או הפלשתינים של חמאס ושל הנייה. ואיזה גבולות, מה עם זכות השיבה, ודרישתם שירושלים תהיה בירת פלשתין.
כלומר: יש לנו כאן תרגיל מתמטי של שתי מדינות לשלושה עמים - נראה את אובמה פותר את המשוואה הזאת.
הפגישה בין ביבי לאובמה והילארי קלינטון מזכירה לי את הסרט "כשהארי פגש את סאלי". שם, בקטע הקלאסי במסעדה הנערה מזייפת "אורגזמה" בפומבי, כך גם ביבי צריך "לזייף אורגזמה פוליטית" - בדבר שתי מדינות לשני עמים וההסדר עם הפלשתינים. התוצאות יהיו אותן תוצאות.
|
|
ברור כשמש שחלק גדול מהביקורת על הדרך ועל התוצאה - הייתה בשל אילוצים פוליטיים כשקוראים את תגובת אנשי האופוזיציה, בעיקר ציפי לבני ורוני בר-און - בא לצחוק ולגחך, שהרי בתקופתם היה גרוע יותר מכל הבחינות ואם אנו הולכים לפי הצעותיהם - היה גרוע עוד יותר. אז מה שנשאר להם זה לקטר - לבריאות.
מע"מ
להזכירכם, המע"מ היה בזמנו 17%, ירד ל-16.5, ירד ל-15.5 ועכשיו חזרה ל-16.5. כלומר: מה שהיה הוא שיהיה ונסתדר גם עם זה. נתנחם שבאירופה - הוא גבוה יותר. ולא לשכוח - העשירים והמסודרים קונים יותר ופריטים יקרים יותר ולכן משלמים יותר מע"מ. כך שהנטל המע"מ נופל גם על העשירים ובסכומים גבוהים יותר, אבל לא צריך לרחם עליהם.
|
|
|
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
|
|
| תאריך:
|
18/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
18/05/2009
|
|
עו"ד אברהם פכטר
|
|
תקציב, פוליטיקה והנשיא אובמה
|
|
|
ועדת החקירה הממלכתית לעניין הטיפול הכושל בהסדרת ענייניהם של המגורשים מגוש קטיף חוקרת בעצלתיים. בעוד כמה חודשים תנפיק בוודאי דוח ראשוני, ואחריו עוד אחד, ואולי גם אזהרות לכמה גורמים.
|
|
|
|
|
השבוע האחרון היה עתיר באירועים אקטואליים, החל מהופעת דפש מוד, עבור דרך ביקור האפיפיור, המפגש של נתניהו עם מובראק, אישור התקציב, שביתה בבתי ספר, תאונות דרכים, וכלה באירוויזיון. בין לבין היה גם האירוע האקטואלי של ל"ג בעומר המעלה באוב את מרד בר כוכבא. אקטואלי אני אומר, הייתכן?! מסתבר שיש הרואים בו עדיין עניין אקטואלי. במאמר במעריב חזר נדב העצני על עמדתו של הרב קוק בדבר החשיבות המוראלית של מרד בר כוכבא. בתגובה השיב לו דן מרגלית במאמר ב"ישראל היום" בהסתמכו על פרופ' יהושפט הרכבי, לפיו העם היהודי ספג מכה בשל המרד. שניהם לא עשו זאת לתפארת חקר ההיסטוריה, אלא בשל ההקשר האקטואלי של המפגש הצפוי של נתניהו עם אובמה. ממש כשם שהרכבי עסק בנושא, כאשר נראה היה שראש הממשלה דאז מנחם בגין מגלה סרבנות כלפי האמריקנים. איזה לקח באמת ניתן ללמוד מניסיונו של בר כוכבא?
|
|
|
|
|
במוצאי שבת יצאה התקשורת הישראלית לתחרות "האירוביזיון" שבאמתחתה הקלף המנצח. שיר יפה קצבי מתנגן, "אירוביזיוני" להפליא, שיר של שלום בעברית, בערבית ובאנגלית, המושר בפי שתי זמרות, יהודייה וערבייה. על כישוריה של אחינועם ניני אין חולק, היא דיווה בינלאומית. עוואד, נו שוין. האמת, שכישוריה של עוואד לא היו חשובים כמו ערביותה. המסר היה הגורם החשוב, מסר של פיוס ואהבה, חייבת להיות דרך אחרת מדרך המלחמה.
|
|
|
|
|
במדבר שבו אנו חיים עם ביבי, שטיינמץ, ברק והמע"מ על פירות וירקות - יש רבים הכמהים להעביר לכאן את ברק אובמה, חתיך פופולרי כריזמתי, שקסמו נוכח אבל הצלחתו - עדיין לא מוכחת. אני דווקא חולמת על סילביו ברלוסקוני. פוליטיקאי איטלקי עם קבלות, שרמנטי ומבריק, פטריוט, דואג למדינה שלו. דואג לעמך לא לעשירים.
|
|
|
|
|
עולם יחסי הציבור והפרסום משנה את פניו במהירות מסחררת ואנחנו חיים בתוך התקופה המשמעותית ביותר בהתפתחות האבולוציה השיווקית. ההתפתחויות הטכנולוגיות מביאות איתן שינויי תפישה חדשים ומאלצות את העוסקים במלאכת תיווך המידע בין בעלי האינטרס לבין הקוראים, לתור אחר רעיונות וכיווני פעולה פורצי דרך.
|
|
|
|
|
