הכינויים/ביטויים המוצגים בפסקה זו הופיעו לא אחת בתקשורת הישראלית: "כלבלבה של אריסון", "כלבלבו של גנדל", "כלבלבו של פרס", "כלבלבו של רבין", "כלבלבו של ביבי". אין צורך להציג את הדמויות העומדות מאחורי הכינויים, כל קורא הדיוט יודע מי הדמות הנלעגת המתוארת באמצעות ביטוי נלוז.
צוות לעניין ב-8 בדצמבר 2003 פרסם הממונה על התקציבים במשרד האוצר דאז –
אורי יוגב – את המלצות הצוות לצמצום מימדי העוני. בצוות השתתפו "עובדי מדינה" הן ממשרד האוצר והן מבנק ישראל: אורי יוגב – יו"ר הצוות, ד"ר קרנית פלוג (מנהלת חטיבת המחקר בבנק ישראל), ד"ר דניאל גוטליב (יועץ בכיר לנגיד, כלכלן אוניברסיטת בן-גוריון), גב' ניצה קסיר (אחראית מחלקת הרווחה בחטיבה למחקר של בנק ישראל), גב' יעל אנדורן (קרנות הפנסיה הותיקות) ומר אודי בן-דרור (רכז באגף התקציבים).
ההמלצות מנומקות וניכרת בהן מחשבה חברתית עמוקה. אבחנות מעניינות בין מקבלי קצבת זקנה והשלמת הכנסה לבין דומיהם שאינם מקבלים השלמת הכנסה, הוטבעה הסיסמה "מתלות לעבודה" (From welfare to work”), תקצוב דיפרנציאלי לשכבות החלשות, הגברת מערך אכיפה נגד העובדים הזרים, השקעה מיוחדת בחינוך לשכבות החלשות ועוד.
אורי יוגב החברים בצוות, חלקם עדיין מכהן במשרות הקודמות וחלקם פרש לתפקידים מחוץ למערכת הממשלתית. אורי יוגב, אחד הממונים הכי "חברתיים" שהיו בכלכלה הישראלית, המשיך להתעסק במיזם החברתי של "מחשב לכל ילד" וכמו-כן היה שותף למיזם החשוב יחד עם יעל אנדורן בו הצליחו "לעשות סדר" (DBQ) בקופות הפנסיה הותיקות והביאו אותן רק השנה לידי בהירות ושקיפות למרות כל מסדי הנתונים הישנים.
אורי יוגב המשיך לייצג את המיליארדר הנדבן האוסטרלי ג'ון גנדל. קנה מניות בפלסטרו, מכר את מניות פלסטרו, נכנס כשחקן חשוב במשק המים בישראל, הקים יחד עם בוקי אורן ('מקורות' לשעבר ונציג של אריסון כיום) את המיזם ווטרפרונטס. ויחד עם חנה גרטלר (אשת התקשורת ובתו של
משה שניצר) נכנס להשקעות ענק במשק המים בישראל.
משק המים נחשב לאחד מחמשת המשקים הגדולים בעולם, ישראל עומדת בקדמת הבמה העולמית מבחינת יכולותיה הטכנולוגיות. הרעיון לשווק טכנולוגיות בתחומי התפלה, השקיה, בקרה, עשוי לשפר את התוצר המקומי בצורה מכרעת ואף להביא ליזמיו רווח כלכלי ניכר. בדיוק בשלב הפריצה נקרא אורי יוגב לדגל.
בנימין נתניהו קורא לו "לשוב למדים".
בצוות ההיסטורי לצמצום מימדי העוני השתתף הכלכלן אורי בן דרור שאני מביא את דבריו כמוטו לרוח החברתית בה ניחן הצוות: (בטאון עתידים 2007 מרץ).
"בשבילי הייתה זו זכות וגם הזדמנות. אני רואה זאת כזכות גדולה להכיר ולעבוד עם אנשים כמו ......., בעלי ערכים ומוטיבציה הרוצים לשפר ולקדם את החברה שלנו. כהזדמנות - כיוון שמדובר בקבוצת אנשים, שבנוסף ליכולות שלהם ניחנים בכישרון ורצון לתרום; ולדעתי,כשמצרפים יכולת, כשרון ורצון מדובר באנשים שיתפתחו ויגיעו רחוק".
הרוח חברתית שעליה מדבר אורי בן דרור ניכרה היום (19.05.09) בראיון עם אורי יוגב בערוץ השני.
נחמה דואק, המראיינת, "הציקה" לאורי יוגב בשאלות לא רלוונטיות וקנטרניות. "התחלת מלחמת עולם עם בלינקוב והאוצר", או "פגעתם בזקנים וקשישים", משל מציגה את אורי יוגב כ"אויב העם". את אותו אורי יוגב שהיה אחראי לחלוקת מחשב לכל ילד, אותו אורי יוגב שניכרות טביעות ידיו במיזמים חברתיים ולאומיים, אותו אורי יוגב העורג לשוב לאלמוניות ולעניינים פרטיים שנפסקו באחת. רצונו של יוגב לשפר ולקדם את החברה שלנו ותרומתו הערכית לשיח חסר הרהב היא נכס בשירות המדינה.
אורי יוגב הוא אחד הוורטהיימים המובהקים שקמו בסקטור הציבורי. להציג אותו כאופנהיימר, יהא בחינת רוע-לב.
עובד ציבור, שרת, שמש, גבאי וכלבלב הקהילה היהודית בגולה נזקקה למוסדות חברתיים ודתיים כדי לספק את צרכיה. בית הכנסת היה הציר המרכזי, ומקצוע הגבאי הפך למרכזי בחיים הכלכליים החברתיים והתרבותיים של כל קהילה באשר היא. משרתי הקודש, החזן, הרב, האדמו"ר, תלמיד הישיבה, בעל קורא, שליח ציבור – כל כולם תלויים בעבודתו של הגבאי. הגבאי הפך לממונה על התקציבים, לממונה על השכר, למביא ומוציא של החיים הקהילתיים ברבות מן הקהילות היהודיות בגולה. מעבר לתפקידים הללו, בתוך אירופה האנטישמית, חסרת הסובלנות, קמו מנהיגים יהודים אשר שימשו כמליצי יושר לקהילות היהודיות ומתווכים בין החברה הנוצרית למיעוט היהודי בעל הצרכים המיוחדים. לחלק ממליצי יושר אלה הודבקו גם כינויים בלתי מחמיאים בדומה למה שקורה כיום בחברה הישראלית.
ה- Hofjuden – איש החצר
ה- Hofjuden הוא כינוי לסוכנים יהודים עשירים ששימשו בחצרות שליטי גרמניה (וארצות נוספות) במאות ה- 17 וה- 18. הם סייעו במימון החצר והצבא, והיו ספקים של מוצרים שונים – מתכות לטביעת מטבעות, אשלג ליצירת אבק שריפה, תבואות ומספוא לסוסים ומוצרי מותרות כגון אבני חן. מהם שפעלו בשליחויות כלכליות ומדיניות ופיתחו ענפי תעשיה ומסחר חדשים לשם העשרת חצר השליטים.
מכח מעמדם וקירבתם לשליטים הם היו לשתדלנים ולמליצי יושר על אחיהם היהודים, וסייעו בביטול גזירות קשות, גירושים והחרמות רכוש. הם פעלו בעיקר בגרמניה, אך במאה ה-18 פעלו כמה יהודי חצר בתפקידים דומים גם בצרפת, באנגליה וברוסיה. תפקיד "יהודי החצר" נוצר מתוך רצון השליטים לא להזדקק לאנשי פמלייתו, שביקשו לצמצם מסמכויותיו – האצילים, הכמורה וכד'. מעמד יהודי החצר לא היה מעוגן בחוק כלשהו והם היו תלויים בחסדי המושלים. אולם, הן האצולה והן המוני העם שנאו אותם.
אציג שניים מפורסמים כדי להדגיש את האבחנה המכרעת בין שני אבות-טיפוס: האופנהיימר והוורטהימר.
יוזף זיסקינד אופנהיימר (1698-1738), הידוע גם בספרות ובקולנוע כ"היהודי זיס", היה בנקאי יהודי שהיה יועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. עסק בגביית חובות באמצעות אשראי שהעמיד לבני האצולה שנקלעו לחובות, טיפס בסולם החברתי כל אימת שהבנקים סירבו לתת הלוואה. אופנהיימר נהג באורח חיים בזבזני, האשראי שהעמיד היה יקר, אך נסבל. במהלך שידוך שערך בשמו של הדוכס אבהרד לודוויג מווירטמברג הכיר בשנת 1732, בבאד וילדבאד, את אחיינו קרל אלכסנדר מווירטמברג שסבל תמיד ממחסור כספי, עוד באותה שנה מינה קרל אלכסנדר את אופנהיימר לתפקיד ה- Hofjuden – איש החצר.
לאחר מותו של אבהרד התמנה אלכסנדר לדוכס של ווירטמברג ואופנהיימר מונה ליועץ הפיננסי הבכיר. כדי להתאים את הכלכלה הכושלת של ווירטמברג לבזבזנות האבסולוטית של קרל אלכסנדר, הנהיג אופנהיימר חידושים ברוח הכלכלה המרקנטילית. הוא ייסד תעשיה של טבק, משי ופורצלן וכן את הבנק הראשון של ווירטמברג, שאותו ניהל בעצמו. הוא הנהיג מס על משכורות הפקידים ומכר בעמלות גבוהות את זכויות המסחר במלח, בעור וביין לתושבים יהודים. בנוסף סחר באבנים יקרות ובמתכות יקרות, החכיר את המטבעה הממלכתית, הנהיג הגרלות ומשחקי מזל ותיווך בסכסוכים חוקיים. בכל העיסוקים האלה היה מעורב אישית. כך שבמקביל להתעשרות קופת המדינה, התעשר גם הוא.
קרל אלכסנדר שהמיר דתו (לקתוליות), אישר את צעדיו של אופנהיימר מבלי להתייעץ עם נציגי המעמדות השונים (Landstande) שהיו פרוטסטנטים. על-רקע המתיחות הפוליטית הדתית עוררו הרפורמות המוצלחות של אופנהיימר, מדיניות הכספים והמיסוי הקפדנית שלו וכן אמידותו האישית, צרות עין ושנאה בקרב פקידים ואזרחים רבים. כאשר מת הפטרון, קרל אלכסנדר, הואשם אופנהיימר בבגידה והוצא להורג בגין בגידה, פגיעה בכבוד המלכות, גזל אוצרות המדינה, קבלת שוחד, ביזוי הדת הפרוטסטנטית וקיום יחסי מין עם נוצריות. אופנהיימר הוצג בכלוב אדום, עונה קשות ולבסוף נתלה בכיכר ההוצאה להורג של שטוטגארט.
שמשון ורטהימר (1658-1724) היה ה-Hofjuden של המלכים: לאופולד הראשון, יוזף הראשון וקרל החמישי, קיסרי האימפריה הרומית הקדושה. ורטהימר כיהן כשר האוצר של המלכים וכנציגם הדיפלומטי. היה היהודי העשיר באוסטריה. כמו-כן דאג לקהילת וינה שהיה פטרונה ויהודי אוסטריה בכלל. מנע את גירוש יהודי רוטנבורג על-ידי תשלום כופר גדול לקופת המדינה. תחת חסותו יצא לאור תלמוד בבלי בפרנקפורט. כתב בעצמו ספרים בהלכה, מדרש וקבלה. טרם הסתלקותו ציוה לחלק את רכושו בין הנצרכים, הקים קרן לצרכי צדקה וגמילות חסדים והשביע את בני קהילתו שלא יספידו עליו.
מקור הכח מעמד יהודי החצר לא היה מעוגן בשום חוק. כוחם נבע מתוך מערכת היחסים שהצליחו לפתח עם המלך, הדוכס, הנסיך, מערכת יחסים שנבנתה במשך שנים על בחינה מתמדת ושמירת אמינות לאורך זמן, על אוסף של הצלחות דיפלומטיות וכלכליות שהעשירו את הפטרון ואת הקופה הציבורית תוך הצנעת חלקו של איש החצר.
מקור הכח של אורי יוגב נבע, נובע וינבע (כנראה) מתצורת העבודה המשותפת שלו עם ראש הממשלה. ההנחה המובלעת כאן היא שעלה בידי ראש הממשלה לזהות באורי יוגב את אותה יושרה וכנות שהיו אופייניים לו במשך כל שנות עבודתו הציבורית. לא בכדי נשמר התואר "יועץ כלכלי", תוך הכפפת כל הסגמנטים המערכתיים השלטוניים למרותו של היועץ הכלכלי. לא שיכרון הכח מניע את אורי יוגב כי אם הרעיונות הנשגבים של חברה בריאה וטובה יותר. אשרי המאמין.
