|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במשך 30 שנה, משלהי שנות החמישים ועד שלהי שנות השמונים של המאה החולפת, נודעה עיר הבירה בשיא-תפארתה ● נקרולוג לכרך שירד מגדולתו
|
|
איפה היא, המיוחדת? [צילום: ששון תירם]
|
|
|
|
|
אין כמו "יום ירושלים" כדי להתרפק על עברה המפואר של העיר שחוברה לה יחדיו, ובד בבד גם לקונן על שאיבדה את אווירתה הקסומה וצביונה המיוחד. ירושלים של היום איננה, למרבה הצער, זו של ימי תהילתה, ולא בשל חלוף השנים. רוח רעה מנשבת בה, ובמקום שתמשוך אליה המונים, הם שומרים ממנה מרחק.
מעשור השנים שעשיתי בה, כתלמיד, כסטודנט וכחייל-מילואים בחטיבתה, אני יכול להעיד על ימיה הטובים, כאשר התברכה, עדיין, בשיא פריחתה וגדולתה. שלושים שנה, ולא יותר, בתור הזהב שלה, הייתה לירושלים עדנה. היו אלה שלהי שנות ה-50 עד שלהי ה-80 של המאה החולפת. באותן שנים הייתה עיר הבירה מוקד לעלייה לרגל, לא רק בשלושה רגלים, אלא בכל ימות השנה. המונים, מכל קצות הארץ וגם מחוצה לה, נהרו אליה, מקנאים בירושלמים שזכו להתיישב בה ולנשום את האווירה ואת אוויר הפסגות הצח שלה.
הייתה זו ירושלים של ראשי העירייה, גרשון אגרון, מרדכי איש-שלום ומעל כולם טדי קולק, שהשכילו לטפח אותה ולהפוך אותה למוקד-משיכה להמונים. באותן שנים יצא לפניה שמה של ירושלים כעיר אוניברסיטאית לדוגמא, עם הווי-סטודנטים עשיר; כעיר של בילויים מסביב לשעון, כמעט כמו תל אביב, אבל עם ייחוד תרבותי משלה; כעיר של גסטרונומיה לשמה, עם מסעדות מעולות ובתי-קפה שוקקים; וכעיר של נופש קייצי, שבה צריך היה להמתין בתור כדי לשכור חדר בפנסיון, מלון, או בית פנוי. האווירה האירופית הנינוחה, נעדרת העצבים של תל אביב, והאוויר הצלול של ימי הקיץ משכו אליה קייטנים רבים, בימים שאילת הייתה, עדיין, עיר-מקלט לעברייני הצפון.
|
|
|
ש"י עגנון - ענק תרבות ירושלמי
|
|
|
ירושלים, בשיא-זוהרה, הייתה מקור-השראה מאין כמוהו. שום עיר אחרת בארץ לא הצליחה להוציא מתוכה ענקי תרבות ורוח כמו הפילוסופים מרטין בובר וישעיהו לייבוביץ'; סופרים ומשוררים כמו ש"י עגנון ויהודה עמיחי; רופאים כמו פרופסור צונדק וד"ר טיכו; מבקרי-מדינה כמו זיגפריד מוזס ויצחק נבנצל; ואפילו אמנים כמו יוסי בנאי ויהורם גאון.
באותם ימים לא היה הכביש לתל אביב מוקד-בריחה, כפי שהוא משמש היום למי שמזדמן לירושלים - עיר שפסקה מלכת, מוזנחת, מתחרדת, שתנופת הבנייה בה נעצרה, שהולכת לישון בתשע בערב ושמשרה על באיה אווירת-נכאים מדכאת.
איפה הימים היפים של בית הספר הדתי "מעלה", שבו התחנכו, חינוך מעולה, תלמידיה הדתיים של ירושלים, או החילונים של בית הספר הכללי, "תחכמוני"; איפה הימים של התיכון שליד האוניברסיטה ושל הגימנסיה העברית, שהיו מוסדות-חינוך לדוגמא; איפה המסעדות של "פפרברג" ו"טרבלוס", של "פינתי: ושל "רחמו", שהיו סמל ומופת לגסטרונומיה במיטבה; איפה בתי הקפה המיתולוגיים "עטרה" ו"אלנבי", ומועדוני-הלילה "בכחוס" ו"בר-אתון" של הסטודנטים באוניברסיטה; איפה "גרעיני בהרי" - בית מימכר הגרעינים מספר אחת בארץ; איפה ה"אשתנור", הלא היא הפיתה הירושלמית וה"מעורב ירושלמי", שעוד נשאר להם זכר בוואריאציה מעודכנת; איפה רייזלה ופייפלה, צמיד מקבצי הנדבות האגדיים, שבלעדיהם ירושלים לא הייתה שלמה? ואיפה חטיבת המילואים הירושלמית, שאוכלסה כולה במרצים ובסטודנטים? ואיפה, אפילו, זונות הצמרת, כמו זו שכונתה "שרלוטה", שכל ה"מי ומי" עברו דרכה? כולם-כולם חלפו מן העולם.
אפילו "נטורי קרתא" של אותם ימים, עם הפגנות השבת הסוערות שלהם, נעלמו מן השטח. הם, בראשותם של הרבנים עמרם בלוי ולייבלה וייספיש, ששמרו, בעקשנות, בגופם, על קדושת היום השביעי ושמנעו מן הירושלמים החילונים, גם בכוח, כל ניסיון לחלל אותו. כל אלה חסרים עכשיו, למרבה הצער, לי ולשכמותי...
|
|
| תאריך:
|
21/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
21/05/2009
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
נוסטלגיה
|
21/05/09 12:00
|
|
|
|
2
|
|
מובטל
|
21/05/09 14:34
|
|
במסגרת עבודתי נזקקתי לנתונים סטטיסטיים בעניין מסויים. על כן, ניגשתי לאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לחפש את הדרוש.
|
|
|
|
|
שוב חולם הממשל האמריקני על "היחסים המיוחדים" בין ארצות הברית לישראל. הסימנים מעידים כי ארה"ב נסחפת שוב לטעות מדינית נוראה אשר מלווה במקהלה תקשורתית מעודדת של מכוני מחקר, עיתונאים, ושאר "מעריצים" המשבחים את בגדי המלך החדשים של המלך העירום. בעיקר נשמע קול "החייטים המופלאים" שתפרו למלך חליפה בלתי נראית, אשר אותה "לבש" למצעד בחוצות העיר. "החייטים" משתוקקים לקבל שכר על תפירת החליפה ש"רק יחידי סגולה מסוגלים לראות". בקרוב תתקבל שיחת השכמה. ילד קטן נטול אינטרסים יצעק; "המלך הוא עירום!"
|
|
|
|
|
איי הפנינה הפכו להיות המעבדה הלאומית לניתוחי אישיות. לא, לאו דווקא רק של המתמודדים השונים, אלא גם שלך ושלי. תאמר לי מי המועמד שלך לגמר ואומר לך מי אתה. אני כבר רואה את האפליקציה בפייסבוק שלי: מלא את השאלון - ושלח לחברים - איזה מתמודד אתה? האם אתה אריק (תחמן, מניפולטור), או יואב (שונא סיכון, שנכונותו לוויתורים גוררת אי-מימוש הפוטנציאל), נטע-לי (סוליסטית, שמקדמת את האינטרסים שלה בלי לחפש אהדה) או אולי מירית (שהפגינה יושרה, כנות ויכולת לשתף פעולה).
|
|
|
|
|
מצוות הג'יהאד היא להילחם בכופרים ובדהימים המורדים (זה אנחנו, היהודים בארץ ישראל) בכל מקום ובכל אמצעי, לנצל כל חולשה וכל פירצה על-מנת להכות בהם עד שיברחו, או ייכנעו. אחת החולשות או הפירצות הגדולות ביותר, בכל העולם המערבי, היא מערכת המשפט, שמחויבת לעקרונות המנוגדים למעשה לשימורה של מדינת הלאום. דרך הפירצה הזו מסוגל הג'יהאד להעביר משאיות של פסיקות המבטלות למעשה את סמכותה של מדינת הלאום להעדיף את הלאום על אויביו המוצהרים.
|
|
|
|
|
לימדו אותנו, שכשנתקלים בכלב נובח עם מראה אימתני, כדאי להמשיך לצעוד בביטחה. אם תתחיל לשקשק מפחד, או חלילה תתחיל להימלט על נפשך, תוך שניות, השיניים שלו ילושו את בשרך.
|
|
|
|
|
