ליברמן, ללמוד מחברת החשמל!

הידיעה בדבר מעשיה של חברת החשמל אינה מטרידה אותי בפני עצמה, אלא בהמחשה שיש בפרסום, לעניין מדיניות ההסברה של ישראל ברשת האינטרנט. גם בחלוף שנים ארוכות מאז ראשיתה של האינתיפאדה הפלשתינית השנייה, גם בחלוף משברים הסברתיים, מדיניים ודיפלומטיים, גם בחלוף שתי מלחמות חדשות ולאחר חיצי ביקורת שלא היו כמותם, נראה כי ישראל מסרבת לעשות את מה שרבים אחרים מממשים כבר שנים ארוכות: הכרה בכוח הרשת האינטרנטית כמקבעת מציאות, יוצרת נרטיב, ומעצבת דעת קהל.

ואנו נתהה: האם מה שטוב לחברת החשמל ולגופים מסחריים, אינו נכון גם למדינת ישראל ומאמצי ההסברה? ובכן, כניסה לאתרים הרשמיים של מדינת ישראל, מעלה אכזבה קשה, אולי אפילו תחושת עלבון לאור ניהול רשלני וכושל של מערכת מידע מטעם גופים ממלכתיים-ביטחוניים. אתר דובר צה"ל, כך לדוגמה, כמעט שאינו רלוונטי בזירה ההסברתית. כמעט שאין בו נתונים ומידע, המהווים בבחינת מענה עובדתי לביקורת הקשה אשר מוטחת כנגד ישראל. כך גם אתר משרד הביטחון, אתר משרד ראש הממשלה, אתר מתאם הפעולות בשטחים ואתר משרד החוץ.

מנגד, אנו רואים כי ארגוני הטרור האיסלאמיים הפנימו את חשיבות האינטרנט. אל-קאעידה לדוגמה, מנהל את מערכת ההסברה, התעמולה והגיוס היעילה שלו דרך האינטרנט, המשמש אמצעי רב-ערך להפצת עיתונים וירטואליים, סרטוני וידאו, קטעי אודיו ולקיום במה פתוחה לדיונים, הרצאות, שיתוף מידע וכיוצא באלה. מידת ההצלחה של ארגון אל-קאעידה ושלוחותיו להעביר את המסרים הרצויים היא גבוהה ביותר. כל סרטון וידאו של אוסמה בן-לאדן או סגנו זוואהירי זוכה לחשיפה מיידית בראש מהדורות החדשות ברחבי העולם וזאת מבלי שאל-קאעידה ישלם עבור "פרסומת החינם".

אדגיש כבר עתה, אין בדבריי בבחינת תמיכה או עידוד במעשיה של חברת החשמל. למעשה, אין זה הנושא לדיון ביריעתנו הקצרה, לא לכאן ולא לשם. כל שיש בדברים, הוא כדי להמחיש את חדלונה של ההסברה הישראלית, והיעדר השימוש באינטרנט, על דרך תיאור פועלם התקשורתי של גופים אחרים. על שר החוץ הנכנס, אביגדור ליברמן, מוטלת עתה האחריות שהוטלה על קודמיו, ואשר כמסורת קודמי קודמיהם, נטשו את זירת ההסברה ככלי נשק עצמאי, והתעלמו מדרישות העת החדשה.