השינוי של משה

הכיצד טעה משה בצורה כזו? כבר אמרנו מספר פעמים, שאין התורה מסתירה את חולשות האנוש של גיבוריה, ויהיו הבולטים, הקדושים והגדולים שבהם. גם משה עלול לטעות, וזה קורה לו יותר מפעם אחת.

כבר במעמד הסנה נענש משה על כך שהוציא דיבה על בני ישראל באומרו "והן לא יאמינו לי". בתחילת שליחותו, כאשר התלונן "למה זה שלחתני", עונה לו ה' "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" - וחז"ל אומרים: תראה מה שאעשה לפרעה, אבל לא תראה את הכניסה לארץ. על דבריו לשופטים "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו", נענש משה בכך שנתעלמה ממנו ההלכה בשאלת בני צלפחד לגבי מתן ירושה לבנות. חז"ל אומרים שמשה דיבר שלא כהוגן, כאשר הגיב בציניות להבטחת ה' להאכיל את העם בבשר: "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ואתה אמרת: בשר אתן להם ואכלו חודש ימים?! הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם, אם את כל דגי הים ייאסף להם ומצא להם!"

משה נמצא במדרגה עליונה, ששום בן אנוש לפניו ואחריו לא הגיע אליה. הוא מדבר עם ה' פנים אל פנים, כפי שמדבר איש עם רעהו. הוא נאמן ביתו של ה'. הוא איש האלוקים. אך בסופו של דבר, גם הוא עלול לטעות ואף לחטוא - ועם צדיקים מדקדק ה' כחוט השערה.

זהו גם הקשר בין חטא המרגלים לחטא מי מריבה, בנוסף להסברו הנפלא של האברבנאל בו פתחנו. גם במי מריבה משה משנה במקצת את הציווי: ה' אמר "ודיברתם אל הסלע" והוא מכה את הסלע. כפי שבחטא המרגלים לקח קבוצה של ראשי בני ישראל במקום שורה של נשיאים בודדים, כך גם במי מריבה הוא סבור שאפשר להגיע למטרה תוך שינוי שלכאורה אינו משמעותי. אך שם, מאחר שהדבר נעשה בפרהסיה, ה' שוב אינו יכול להבליג - ומשה נענש הן על השינוי כעת והן על השינוי שעשה 38 שנים קודם לכן.

עיון מדוקדק בשני פסוקים בתחילת פרשתנו עשוי להראות שמשה טעה בצורה קריטית ואף טראגית בבחירת האנשים ששלח, ולא דקדק בדברי ה'. ואולי זה היה חטאו.

מה אומר ה'? "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו, כל נשיא בהם". ומה עושה משה? "וישלח אותם ממשה ממדבר פארן על-פי ה', כולם אנשים ראשי בני ישראל המה". שני הבדלים יש בין הציווי לבין הביצוע. הראשון: ה' אומר לשלוח "איש אחד איש אחד" ומשה שולח "כולם אנשים". השני: ה' אומר לשלוח "כל נשיא בהם" ומשה שולח את "ראשי בני ישראל". התורה אינה עוסקת במשחקי ניסוח ובצחצוחי לשון, לכל אות ולכל מילה יש משמעות, ולכן עלינו לנסות ולהבין את פשר השינויים הללו.

את המילים "כל נשיא בהם" מפרש ר' עובדיה מספורנו: "כל מי שהוא המעולה שבכל שבטו להכיר עניין הארץ". כלומר: אנשים בעלי תפיסה צבאית וגיאוגרפית, אשר יוכלו למלא כהלכה את משימת הריגול שהוטלה עליהם.

הרשב"ם מפרש אחרת: "כל אלה שנים עשר אנשים - תיקח אותם מאותם שבישראל שנשא אותם ליבם ללכת, שתכוון [=שתכריז] אל העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ, ומאותם שיאמרו ללכת תיקח ותבחר מהם שנים עשר. ולפי שאנשים גיבורים שאינם יראים ורך לבב ראויים ללכת בארץ נוכריה וגם להתחזק ולקחת מפרי הארץ, לכך הוצרך להכריז, ולא נקבם הקב"ה בשמות כשם שעשה לנשיאים שמנו את ישראל ובנשיאים שהנחילו את ישראל ב[פרשת] אלה מסעי". לדעת הרשב"ם, משה ביקש מתנדבים ומהם בחר את תריסר המרגלים. ה' לא קבע מי יהיו אלו, משום שהתנדבות מטבעה היא כמובן לרצונו של האדם. הם קרויים "נשיאים" משום ש"נשא ליבם אותם".

קשה לומר שפירושים אלו הם פשט הכתוב. כאשר התורה אומרת "נשיאים", היא מתכוונת בכל מקום לראשי השבטים - אלו שהשתתפו במפקדים, אלו שהקריבו בחנוכת המשכן, אלו שהשתתפו בחלוקת הארץ. מדוע שדווקא כאן תשנה התורה את המינוח הרגיל? הפשט הוא, שמשה הצטווה לשלוח לריגול את תריסר הנשיאים שמינה ה' רק שלושה חודשים קודם לכן, בתחילת חודש ניסן.

ברור שמי שנשלח היו אנשים אחרים - "ראשי בני ישראל". מפתיע לראות שרוב המפרשים לא שמו לב לשינוי זה. רק החזקוני אומר בשמו של ר' יוסף בכור שור, מחכמי צרפת בימי הביניים: "שרי אלפים". בכל מקרה, אין ספק שלא היו אלו הנשיאים, שהרי התורה משתמשת בכינוי אחר. אם כן, זה היה השינוי הראשון שעשה משה: לא שלח את הנשיאים אלא בכירים אחרים.

זהו שינוי משמעותי מאוד. חז"ל מסבירים את חטא המרגלים בין היתר בכך, שאותם בכירים ששימשו כמרגלים, חששו שבארץ ישראל ייבחרו מנהיגים אחרים והם יאבדו את מקומם, ולכן זממו למנוע את הכניסה אליה. האם כך היו נוהגים שנים עשר הנשיאים? מותר להניח שלא. היו אלו שנים עשר צדיקים, שלא לחינם נבחרו ספציפית בידי ה'. את צדיקותם וענוותנותם הפגינו לעין כל בעת חנוכת המשכן, כאשר לא קינאו זה בזה על סדר ההקרבה והביאו כולם את אותו קורבן, בלא רצון להפגין ייחוד או עושר. לכן, סביר שאם הם היו יוצאים למשימת הריגול - היו מוסרים דיווח אמיתי, בלא שום שיקול אישי.

השינוי השני מעניין עוד יותר. נחזור עליו: ה' אומר "איש אחד איש אחד", ואילו משה שולח "כולם אנשים". למרות אופיים של הנשיאים כפי שראינו, הם עדיין היו "איש אחד איש אחד" - בעלי דעות עצמאיות, דבקים איש-איש באמת הפנימית שלו ולא ניתנים להשפעה ולהטיה של הרוב. לעומת זאת, משה שלח "כולם אנשים" - חבורה מגובשת, שאנשיה כבר הכירו זה את זה. הוא מן הסתם חשב שיש לכך יתרון במשימה כה מסוכנת בארץ אויב, אך התוצאה הייתה קשה ביותר: עשרה מהם יצרו קואליציה של שקר והטעיה, ובכך חטאו והחטיאו את העם כולו.