|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הארץ משחרר צפירת הרגעה ● ב"ישראל היום" היא עולה ויורדת ● וב"גלובס" מתפרסם משל מומצא לחלוטין
|
|
מה קורה עם הפצצה? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
מהן חמש שנים לעומת הנצח? הערכותיו של ראש המוסד מאיר דגן, כפי שבאו לידי ביטוי בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, עשו את דרכן עד לכותרת הראשית של הארץ ("ראש המוסד: לא תהיה הסלמה באירן, המהומות יגוועו בתוך ימים"). אבל זו אינה הבשורה היחידה שיצאה אתמול מפיו של דגן והפכה הבוקר לכותרת בעיתון. זוכרים את הכותרות מזרות האימה על הפצצה האירנית המתקרבת? זוכרים את האיומים והאזהרות, ההפחדות והקריאות לפעולה נחושה שהופיעו בעיתונות? אם קראתם מדי פעם עיתון בעשור האחרון, או צפיתם במהדורת חדשות מזדמנת בטלוויזיה מאז שנות התשעים, סביר להניח שאתם זוכרים. ובכן, כעת אתם מתבקשים לכוון מחדש את שעוניכם. "דגן: אירן תגיע לפצצה רק ב-2014", קוראת הכותרת בראש עמ' 3 של הארץ, ומתחת לה מוסבר כי מדובר בדחייה משמעותית, תאריך הרחוק מהערכות מודיעין קודמות בישראל, ותואם יותר את הערכות ה-CIA. כמו פאטה מורגנה, הפצצה האירנית מתרחקת בכל פעם שנדמה כי ידו הארוכה של צה"ל ממשמשת אותה בין אצבעותיה. יובל אזולאי ויוסי מלמן, המדווחים על ההערכה החדשה של דגן, מציינים כי זו אינה הדחייה הראשונה בתאריך הצפוי לאטום האירני. "בעבר דובר על סוף שנות התשעים של המאה הקודמת; לאחר מכן ההערכה שונתה לתחילת שנות ה-2000, אחר-כך לאמצע העשור, ועד היום עמדה ההערכה המקובלת כי 2010-2009 הן המועד שבו תשיג טהרן את הפצצה", הם כותבים. במאמר פרשנות שהופיע אתמול באתר הארץ מוסיף מלמן כי "הזגזוג הזה, חדשות לבקרים, פוגע בשמם הטוב של חטיבת ההערכה והמחקר של אמ"ן ושל המוסד". אלוף בן מלווה את הידיעה על ההערכה מחדש במאמר פרשנות הקובע כי אם לא מדובר בפעולת הסחה, הרי שאפשר לראות בה צפירת הרגעה. "ישראל הורידה [...] את מפלס החרדה הפומבי מפני האיום הגרעיני האירני", כותב בן, ומעריך שכעת קטנו הסיכויים שנתניהו יורה על תקיפת אירן. ומה בעיתונים האחרים, העיתונים שבהם ההפחדות מפני פצצה אירנית התגלמו בצורת כותרות גדולות בהרבה מאלה שהופיעו בהארץ? בידיעות אחרונות הרייטינג של התאריך החדש נמוך מאד, כנראה שאינו מפחיד דיו כדי להיחשב אטרקטיבי. המידע מופיע רק במשפט האחרון של ידיעה קצרצרה בתחתית עמ' 4 [יובל קרני], ללא כל הדגשה בכותרת. במעריב המצב טוב מעט יותר - כותרת לידיעה בינונית בתחתית עמ' 5 [אריק בנדר וטל שניידר]. עורכי "ישראל היום" לא נותנים לדחייה לבלבל אותם וממשיכים במסע ההפחדה כתמול שלשום. הכותרת לידיעה המתפרשת על-פני מרבית הכפולה השנייה של העיתון קוראת: "אירן תוכל לשגר פצצה כבר ב-2014" [גדעון אלון]. זו כותרת הדומה לכותרת בהארץ, אך התיבה "רק" הוחלפה ב"כבר". להבדיל מהכותרת בהארץ, הכותרת ב"ישראל היום" נתונה במרכאות, ומוצגת כציטוט ישיר של ראש המוסד. בדיקה בגוף הידיעה מעלה כי הציטוט המדויק הוא "פצצה מוכנה לשיגור בשנת 2014". בלי "רק" ובלי "כבר" (בעיני דגן, כך נראה, מקובלת יותר העמדה של "ישראל היום". הוא הזהיר את חברי הוועדה כי הגרעין האירני הוא "איום בעל משמעות קיומית על ישראל"). במלים אחרות, הפרשנות של הארץ השפיעה על ניסוח הכותרת בעיתון זה, בעוד הפרשנות של "ישראל היום" השפיעה גם על הדברים שיצאו מפי דגן. זו דוגמה קטנה, אך מייצגת, לחוסר ההקפדה בעיתונות הישראלית לפרסם כציטוט ישיר אך ורק את המלים שיוצאות מפי המצוטטים. העיתונאי דיון ניסנבאום, שליח רשת עיתוני מקלאצ'י לירושלים, כתב על כך השבוע בבלוג שלו, ביחס לחילופי ההאשמות האחרונים בין ג'ורג' מיטשל לבן כספית.
|
|
מבקרת הטלוויזיה של ידיעות אחרונות, גפי אמיר, סיימה רק לאחרונה לספוג חבטות בוטות וקבועות מהעיתונאי, בעל הטור ומגיש הטלוויזיה גיא מרוז, לאחר שביקרה בחריפות את המשדר שלו ושל אורלי וילנאי על סרטן צוואר הרחם.
הבוקר מביעה אמיר את דעתה השלילית על התוכנית החדשה של מרוז ווילנאי, ששודרה אתמול לראשונה. לפי דעתה של אמיר, מרוז "מתנייד באגרסיביות", ביטוי העשוי להעיד, כמובן, גם על תגובותיו לביקורתה הקודמת, ולגבי התוכנית עצמה - היא לא התרשמה לחיוב. "כמו בתוכנית הקודמת על סרטן צוואר הרחם, כשמרוז ווילנאי מנסים להפוך למאדאם קירי זה נגמר בדמגוגיה רצופה במניירות הוותיקות", היא כותבת, ומן הסתם נכנסת לכוננות ספיגה.
|
|
חלק ב' של הארץ חוזר הבוקר לביקור בקונטרס החדשות, עם מאמר מאת דויד גרוסמן המודפס במלואו בעמוד השער, וגם קריקטורה (של ערן וולקובסקי) תואמת המלווה אותו. זו אינה הפעם הראשונה שמאמר מאת גרוסמן מתפרסם בראש שער הארץ, ואם כי הפעם הוא אינו מחליף את הכותרת הראשית, נראה כי אכן לגרוסמן נפתחה בהארץ "ליגה משלו" בכל הנוגע למיקום הפרסום של מאמרי דעה פרי עטו.
|
|
העימות בין בנק הפועלים לבנק ישראל ממשיך להדהד בעיתונות הכלכלית. בגליון "גלובס" מאמש פורסמה על-פני כפולת עמודים שלמה רשימה מאת עו"ד פנחס רובין תחת הכותרת "קפריזה רגולטורית?". אף שאין במאמר תשובה חיובית מפורשת לשאלה הזו, הכוונה ברורה. עו"ד רובין חיבר משל מומצא לחלוטין על מקום בשם "מדינת היפותטיקה", שבה הרגולציה יצאה מכל פרופורציה. רובין כותב אומנם על ראש רשות ניירות ערך, המבקש להדיח דירקטור בחברת החשמל בלי לספק הסברים מפורשים למהלך, אבל הרמזים העבים, כמו תצלומיהם הגדולים של סטנלי פישר ורוני חזקיהו המלווים את הרשימה, מלמדים כי הנמשלים הם נגיד בנק ישראל, המפקח על הבנקים ויו"ר הפועלים היוצא, דני דנקנר. אפשר להחמיא לעו"ד רובין על כשרון הכתיבה שהוא מגלה בניסוח המשל על מדינת היפותטיקה, אך דחוף יותר להחמיא למי שניסח את הגילוי הנאות שמופיע בסיום הרשימה: "כל דמיון בין הדמויות או הנסיבות האמורות במדינת היפותטיקה לבין המציאות בישראל הוא מקרי ודמיוני בלבד. המחבר עומד בראש משרד עורכי-הדין גורניצקי ושות' ויכול שללקוחותיו בעבר, בהווה או בעתיד, תהיה זיקה או יהיה אינטרס ישיר או עקיף בעניינים הנ"ל". באמת, מלאכת מחשבת של גילוי נאות. לטובת מי שאינו עוקב אחר יחסי הון-עיתון נציין כי עו"ד רובין נחשב למקורבה של בעלת השליטה בבנק הפועלים, היה חבר בצוות יועציה המשפטיים במאבק האחרון מול בנק ישראל והשתתף בכמה מהפגישות שקיימה עם נגיד הבנק.
|
|
הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, "מנותקים", מתייחסת למפגינים המוחים על תוצאות הבחירות, אך למעשה מעבירה את הדגש מההפגנות עצמן, שעל-פי מעט הדיווחים שהצליחו לצאת מאירן נחלשו אתמול, לנסיונות הממשלה להשתיקן. סמדר פרי כותבת בעמ' 2 של העיתון על ההגבלות שהוטלו על אמצעי התקשורת במדינה. לפי דיווחה, זו תופעה רחבת היקף ומדאיגה, הכוללת כליאת מאות צלמים ועיתונאים זרים בחדרי המלון שבהם הם מתארחים, תוך איסור לראיין את נציגי המחנה הרפורמיסטי; השבתת רשת האינטרנט והרשת הסלולרית כמעט לגמרי; וגירוש פיזי של עיתונאים אחדים: "עיתונאים מאירופה נדרשו לעזוב את אירן בתוך שעות, ואילו לעיתונאים מארצות-הברית הודיעו שאשרות העבודה ותעודות העיתונאי שלהם באירן כבר לא בתוקף". יוסי מלמן מוסיף בהארץ כי צנזורים מטעם השלטון הוצבו ברוב מערכות העיתונים ואתרי האינטרנט באירן, "ולפחות ארבעה עיתונים המזוהים עם מחנה מוסאווי נסגרו, או שנאסר עליהם לכתוב ידיעות ומאמרים המבקרים את תוצאות הבחירות".
|
|
אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי רשת, זכיינית ערוץ 2, מפטרת בימים אלה 10% מעובדיה - כ-15 מ-150 עובדים. בדיווח נכתב גם על מצבה הכלכלי הקשה של הזכיינית, ובין היתר מופיע המשפט: "יצוין כי היקף הפרסום בטלוויזיה ירד בחצי השנה האחרונה בכ-15% לעומת התקופה המקבילה אשתקד". עם זאת, לפני שבוע פירסם העיתון "גלובס" ידיעה שבישרה על עודף ביקוש לפרסום בערוצים המסחריים בשבועות האחרונים, שהביא לעליית מחירי זמן האוויר. אופיר בר-זהר וצבי זרחיה מדווחים ב"דה-מרקר" כי ערוץ 10 מפעיל לחצים במטרה להקדים את המעבר מזכיונות לרשיונות בטלוויזיה המסחרית לשנת 2010, בין היתר באמצעות משרד הלובינג אמיר גלעד. ב"כלכליסט" מדווח איתי הר-אור כי נח קליגר, עיתונאי ידיעות אחרונות, יהיה אחד מניצולי השואה שיעידו בשלב טיעוני העונש לטובת שר האוצר לשעבר אברהם הרישזון, שהורשע בגניבת כשני מיליון שקלים מקופת הסתדרות העובדים הלאומית. עוד מדווח כי גם העיתונאי איתמר לוין יעיד לטובת המורשע. שיר זיו, מבקרת הטלוויזיה של "ישראל היום", כותבת הבוקר על השימוש שעושה הזכיינית קשת בערוץ 24, שרכשה לאחרונה. לפי זיו, "החשש שקשת תהפוך את שלוחתה הצפונית בממיר ליחצנית במשרה מלאה הולך ומתממש. לוח שידורים המורכב מתוכניות לקט, מקבצים וחומרי גלם שלא מצאו דרכם ל'כוכב נולד' הוא תעודת עניות לערוץ המקדש יצירתיות ובפועל משתחווה לקאברים". אנשיל פפר מדווח בהארץ כי לפי מחקר שפורסם בכתב-העת "Military Review", הייתה זו שגיאה שלא לאפשר כניסת עיתונאים לרצועת עזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה", שכן מניעה זו איפשרה לחמאס להפיץ את טענותיו בלא התנגדות. איתי גודר מדווח ב"רייטינג" כי מודי בראון עשוי להצטרף למערכת מהדורת החדשות של יום שישי בערוץ 10. תומר זרחין מדווח בהארץ כי המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, החליט שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד רבקה שמעון, שהשוותה בעלון המחולק בבתי-כנסת את הערבים לתולעים שיש להשמידם. "ניצן נימק את החלטתו בקושי להוכיח 'אפשרות ממשית' שדברי שמעון יביאו למעשה אלימות", כותב זרחין. הידיעה היחידה בעמ' 10 של מעריב, התופסת כמעט את כל העמוד, היא למעשה מודעה המפרסמת את גליון "סופשבוע" הקרוב, שבו אמור להתפרסם ראיון עם אחיו של הבדרן דודו טופז. כרבע משטח שער העיתון מוקדש להפניה לידיעה/מודעה זו.
עוד בנושא:
|
|
ועוד כותרת אחת שיצאה מפי דגן - יובל אזולאי וברק רביד מדווחים בהארץ על הערכתו כי ההאשמות בדבר זיופים נרחבים בבחירות באירן מוגזמות. "הרמאויות בבחירות באירן לא שונות מרמאויות שקורות גם במדינות ליברליות בתקופה של בחירות", אמר דגן.
ציטוט דומה מופיע באופן מוצנע ביותר בדיווח הקצר של מעריב על דברי דגן, ונעדר לחלוטין מהדיווח הקצרצר בידיעות אחרונות. גם בדיווח הנרחב שניתן לדברי דגן ב"ישראל היום" מוצנעת מאוד חוות דעתו על הזיופים בבחירות. סביר להניח שמרבית קוראי "ישראל היום" ילמדו עליה דווקא מהשורות הראשונות של טור הפרשנות מאת דן מרגלית.
מרגלית מכנה הערכה זו "פליטת פה", צופה שהיא תשרת את אחמדינג'אד, ומפקפק במהימנותה מאחר שאין לדגן "מיומנות בנושא זה, וככל הידוע הארגון שהוא עומד בראשו אינו פועל במדינות שבהן ההצבעה חופשית". אגב, לגבי הגרעין האירני כותב מרגלית כי על ישראל להתמקד בבלימת מיזם הגרעין, "כדי שלא תהיה בידיה של טהרן פצצת אטום מוכנה לשיגור בעוד חמש שנים בלבד".
|
|
| תאריך:
|
17/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
17/06/2009
|
|
אורן פרסיקו
|
|
זנות היא קיום יחסי מין תמורת תשלום. השרות נעשה ברובו על-ידי נשים עבור גברים וגם לנשים, אבל ישנם גם גברים שמספקים את שרות הזנות גם לגברים וגם לנשים ועוד.
|
|
|
|
|
הערכות רוב המומחים לאירן קובעות שלמהומות הנוכחיות אין כל תוחלת ממשית היות ובסופו של תהליך, המשטר האירני הקיצוני יתגבר גם הפעם בדרכיו הנלוזות. הסיכוי, כך לדעת המעריכים יודעי דבר, לשנות את המציאות האירנית וביצוע מהפכת-נגד, בלתי סבירים ובלתי מציאותיים. על-פי מיטב השיפוט של בן אנוש רגיל, אומר שאין למומחים אלה כל אפשרות לבסס את הערכותיהם על עובדות בשטח, לכן הערכותיהם טובות כהערכות אחרות.
|
|
|
|
|
ברזל הוא מרכיב תזונתי חיוני בבני אדם. רובו קשור להמוגלובין, המרכיב את כדורית הדם האדומה ומיוגלובין בשריר. והשאר מצוי במחסני הברזל בגוף. חלק קטן ממנו קשור לאנזימים שונים שהם קריטיים לתפקוד הגוף.
|
|
|
|
|
הודעתו של בנימין נתניהו כי פתרון הסכסוך בינינו לבין שכנינו הפלשתינים יכלול, בסופו של דבר, הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית עם דגל משלה ועם המנון משלה שתשכון לצידה של מדינת ישראל, היא הכרה ברורה של ממשיכי דרכה של התנועה הרביזיוניסטית בניצחונה הברור של התפיסה הבן-גוריוניסטית בתנועת העבודה. העטיפה המילולית שופעת התנאים המוקדמים שיש לו - מעט הטוענים שנועדה לטרפד את הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית על חלק משטחה של ארץ ישראל המנדטורית. אין בה כדי להקהות את הפיכת התפיסה הבן גוריוניסטית לנחלת הכלל. התנאים המוקדמים ואלו המאוחרים עוסקים בפרקטיקה היום-יומית ולא בבסיס הרעיוני.
|
|
|
|
|
משחר העולם עומדת בפני האדם השאלה של בחירה מיטבית בין אלטרנטיבות.
|
|
|
|
|
