איך גנב אברהם הירשזון מיליונים

מלחמת העולם השנייה הביאה פריחה כלכלית לארץ ישראל. הבריטים יזמו עבודות קבלניות בהיקף גדול. הם נזקקו למוצרי חקלאות ולמוצרי תעשיה - מדים, נעליים, מימיות, סוללות. רבים מן המפעלים והמוסדות של אותם ימים התעשרו בתקופה זו, גם תודות לגניבות מאורגנות ממחסני הצבא הבריטי. וכך פרחו "סולל בונה" ו"המשביר המרכזי" ו"תנובה". הסתדרות עובדים לאומית לא טמנה ידה בצלחת.

הצורך בגוף שיספק תעסוקה הפך להיות מיותר כי היה ביקוש עצום לידיים עובדות. אבל הצורך בקופת חולים נשאר יציב והעסקים הלכו ותפחו. הפריסה של מרפאות קופת חולים הגדילה את מספר החברים ואת ההכנסות.

הפילוג של 1948

"משך כל התקופה הזו ועד הקמת המדינה לא היו אנשי צמרת הסתדרות עובדים לאומית משולבים - לא בתנועה הרביזיוניסטית ולא בצמרת האצ"ל. (אם כי הקופה סייעה רבות בטיפול בפצועי האצ"ל.) עם הקמת המדינה החליט בגין להקים את "תנועת החרות" ואילו הרביזיוניסטים בראשות אריה אלטמן החליטו לצאת ברשימה נפרדת. ראשי הסתדרות עובדים לאומית החליטו ללכת עם הרביזיוניסטים. בבחירות לכנסת הראשונה זכה בגין ב-14 מנדטים. רוב חברי הכנסת היו אנשי צמרת אצ"ל. המפלגה הרביזיוניסטית לא עברה את אחוז החסימה".

ראשי ה.ע.ל. העבירו את נאמנותם לבגין והפעם סייעו להוצאת העיתון היומי "חרות" שגיליונו הראשון ראה אור ב-3 באוקטובר 1948. הם מימנו את החזקת העיתון כמה שנים והפסיקו כשסירב העורך לפרסם את נאומיהם ומאמריהם של ראשי ה.ע.ל.

המנגנון שולט בכל

משך כל התקופה הזו התנהלה ה.ע.ל. בדרך ששום מוסד ישראלי אחר לא התנהל. חבורת אנשים כמעט אלמונית, שמנתה בין 20 ל-25 איש שלטה שלטון ללא מצרים בארגון כלכלי ענק. בהסתדרות הכללית היו סיעות פוליטיות שתבעו קיום ועידות, בחירות, ביקורת וחלוקת משאבים. בה.ע.ל. היה רק מנגנון ששלט בכל. התחלופה העיקרית הייתה של חבר מביא חבר או מביא בן משפחה. או חלילה חבר מת ומפנה מקומו.

"משך כל התקופה שמרו ראשי ה.ע.ל. על עצמאות מוחלטת ולא איפשרו לאיש מראשי תנועת החרות להתערב בנעשה בקופה, אף שבעיני הציבור הייתה קופת חולים לאומית מזוהה עם 'חרות'".

"המצב בו יש סיעה של הליכוד בהסתדרות ובאופק כבר הסתמנה האפשרות שיהיה חוק ביטוח בריאות ממלכתי הביא את ראשי ה.ע.ל להפעיל את היצירתיות שלהם בחיפוש אחרי יוזמה ייחודית.

"היוזמה החדשה הייתה 'מצעד החיים'. זה היה רעיון משותף של אליעזר שוסטק ועוד שניים מראשי הארגון - שלום כהן ויצחק אפלבאום. הם התקשרו אל אלי ויזל והוא הסכים לתת את ברכתו למפעל. זו הייתה יוזמה אופיינית להסתדרות עובדים לאומית. מפעל כאילו עצמאי, שזורמים אליו כספים מכל הכיוונים - ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית ותרומות יהודים ניצולי שואה מכל העולם. אבל בפועל ה.ע.ל. היא המושכת בחוטים".

אברהם הירשזון באותה תקופה היה במעמד שולי בה.ע.ל. - סגנו של אריה גלזמן, שהיה ממונה על הנוער העובד הלאומי. הוחלט להטיל עליו לארגן את המצעד. הירשזון שחיפש עבודה והיה בעל שאיפות פוליטיות קיבל את ההצעה ונטל לעצמו את כתר היוזמה.

מה הביא לפיצוץ

לבן שיחי אין מידע פנימי על הארועים האחרונים. הוא גם לא טוען שבמהלך השנים בהן התנהל הארגון על-ידי קבוצה קטנה של אנשים הייתה שם שחיתות. אבל הוא יודע לספר שקבוצת המייסדים וממשיכיהם השכילו לשמור על הסכסוכים הפנימיים ביניהם ולא להוציאם החוצה. הוא משאיר לדמיון הפורה שלנו את השאלה מה נעשו בכספים הרבים שלא הייתה עליהם שום ביקורת חיצונית.

מה שהביא לפיצוץ הנוכחי החל לדבריו במלחמה על השליטה. במלחמה הזו היה מעורב עובדיה כהן, לשעבר גזבר ההסתדרות הלאומית ויו"ר "ניל"י", שנהיה יד ימינו של הירשזון וגם ממלא-מקום ראש העיר רמת גן.

במהלך המאבק התעוררו חשדות לגבי כספים בהם טיפל עובדיה כהן, שנחשד כי גנב מיליוני שקלים כדי לסייע לאחיו שהסתבך בהימורים. הסכסוך הביא לפנייה לרואה חשבון, התגלה מה שהתגלה והמידע הגיע למשטרה.

כך החלה הפרשה שהסתיימה יחסית במהירות בהרשעות.

"אם הסכסוך לא היה יוצא החוצה", אומר לי איש שיחי, "ואם לא היה מדובר במעורבות שר האוצר, קרוב לוודאי שאיש לא היה יודע מה מתרחש שם".

"קופת חולים לאומית זינקה קדימה בעקבות הקמת המדינה והעלייה הגדולה. ב-1953 כבר היו לה קרוב ל-40 אלף חברים שכללו כ-123 אלף נפשות. בשנות השישים כבר היו לה כחצי מיליון מבוטחים.

"במהלך השנים גילו ראשי הסתדרות עובדים לאומית חשיבה יצירתית בפיתוח רעיונות להגדלת הכנסות הקופה. הם הקימו את 'הליגה למען העובד הלאומי' שתפקידה היה לאסוף תרומות וציוד רפואי מיהודים טובי לב ברחבי העולם שהשם ז'בוטינסקי עורר רטט בליבם.

"הם הקימו רשת מעונות יום בשם "ניל"י" (נוער יהודי למען ישראל), "המרכז לפיתוח מערכות חינוך וקליטה" ו"קרן המלגות על שם יוסף וזהבה ולקר" (שנמנה עם מייסדי הקופה) ועוד.

"המשותף לכל היוזמות האלה, שמלבד היותן מוסדות שענו על צורך חברתי מסוים והיו להן הכנסות ממשיות מלקוחות, הן גם שימשו אבן שואבת לתקציבי מדינה ורשויות מקומיות ולתרומות מחוץ לארץ. כמובן שכל אחד מן המוסדות הללו איפשר להעסיק קרובים, ידידים, בני משפחה במשכורות יפות ואפילו יפות מאוד.

"כלפי תורמים מחוץ לארץ הציגו עצמם אנשי ה.ע.ל. כשליחי תנועת ז'בוטינסקי. אך הם הקפידו מאוד ששום דבר מן הנכסים שבידיהם לא יעבור לידי התנועה. כשנעשה הסכם של הסוכנות עם המפלגות לחלוקת כספי המגבית היהודית המאוחדת, סרבו אנשי ה.ע.ל. להיכלל בהסדר של 'חרות' וקיבלו את חלקם בנפרד".

החיים הטובים

"איש לא שאל שאלות על דרכי ההתנהלות הכספית של ראשי ה.ע.ל. והמקורבים אליהם. איש לא יכול היה להעיד שמישהו מהם נוטל לכיסו כסף ציבורי. אבל הכל ראו שהם נוסעים תמיד במכוניות החדישות ביותר. שהם גרים בבתים ובווילות שידי אנשים מן היישוב אינה משגת. שהם נוסעים לחוץ לארץ עם פמליות של מלווים בקצב מטורף. דוגמה קטנה: פעם נלוויתי לשדה התעופה בלוד אל דוד יוטן מן הצמרת של ה.ע.ל. שיצא לניו-יורק. נלווה אליו אליעזר שוסטק. להפתעתי עלה שוסטק למטוס. כששאלתי לאן השיב: 'אני מלווה אותו עד רומא'.

"המצב הזה היה לצנינים בעיניהם של אנשי תנועת החרות שחברי הכנסת שלהם היו דלפונים, באו לכנסת באוטובוסים והביאו עמם כריכים, כי לא יכלו להרשות לעצמם לשלם בעד ארוחה במזנון הכנסת. היו הרבה רינונים בחרות ושניים מחברי הכנסת צעקו במיוחד. אליעזר שוסטק ברוב חוכמתו הציע להם להיכנס לחונטה של ה.ע.ל. והצעקות נשתתקו".

מהפכים פוליטיים

"בשלב מסוים הגיעו ראשי ה.ע.ל. למסקנה כי הם זקוקים לכוח פוליטי כדי לבסס את מעמדם. בגין נענה לתביעת אליעזר שוסטק והכניס אותו לכנסת בה כיהן מן השנייה ועד השישית. חבר אחר של צמרת ה.ע.ל. שנכנס לכנסת היה שבתי שכמן מנהל חברת הבינוי "סלע", שכיהן בכנסות ה-4 וה-6. כך השיג בגין שקט פנימי".

השקט הזה הסתיים כשהחליט הליכוד בשנת 1966 להקים את סיעת "תכלת לבן" ולהתמודד בבחירות לוועידת ההסתדרות. ראשי ה.ע.ל. התנגדו למהלך הזה וראו בו גורם שיסכן את המונופול שבידיהם.

בעקבות זאת חבר שוסטק לשמואל תמיר בניסיון לחולל מהפך ב"חרות" ולסלק את בגין מהשלטון בתנועה. הניסיון נכשל והשניים פרשו והקימו את "המרכז החופשי". במהלך זה נטל חלק גם עסקן צעיר ובלתי מוכר עד אז, קראו לו אהוד אולמרט. מכאן ואילך היה שוסטק מעורב בשורה שלמה של פילוגים, מהפכים ואיחודים - נפרד מתמיר והקים את "המרכז העצמאי" הצטרף ללע"ם ולבסוף היה חלק מהליכוד. לאחר המהפך השיג סוף סוף את יעודו ונהיה לשר הבריאות. בכל הפילוגים והאיחודים הללו לא היו שום מניעים אידיאולוגיים. רק מאבק להשגת כוח.

משביתת פרומין עד מצעד החיים (גירסה מורחבת של מאמר זה) - [קישור]

מוכן לסלק את אבא שלי אמר אולמרט לתמיר - [קישור]

עקיבא נוף על אולמרט כפירומן - [קישור]