שלוש הערות על חוק ומשפט

אם נתעלם ממותו של מייקל ג'קסון, השבוע שעבר עמד בסימן של חוק ומשפט. שני שרים לשעבר נשלחו לכלא לתקופות ממושכות, ונשיא לשעבר של בית המשפט העליון חשף דעות פוליטיות.

1. הסכנה הגדולה ביותר

בלי לזלזל כהוא זה בחומרתה של השחיתות השלטונית, לא נראה שהיא-היא הסכנה הגדולה ביותר לשלטון החוק ולקיומה של החברה הישראלית. הסכנה הזו גם אינה נשקפת מארגוני הפשע, קטלניים ככל שיהיו. את הסכנה החמורה באמת יוצרים כולנו, האזרחים הפשוטים, אלה הרחוקים ממנעמי השלטון מחד-גיסא ומאקדחי הרחוב מאידך-גיסא.

הכיצד? ובכן, דומה שכמעט כולנו נוטים מדי פעם לכופף קצת את החוק כאשר זה נוח לנו. בעלי מכוניות חונים במקומות אסורים, בעלי אופניים ואופנועים נוסעים על המדרכה, הולכי רגל עוברים באור אדום, נישומים לא מדווחים את כל האמת, בעלי דירות משפצים ללא היתרים, בעלי בתים מרחיבים בלי רישיון - ואפשר להמשיך עוד ועוד.

הבעיה האמיתית והחמורה ביותר של החברה הישראלית, היא בכך ששמירת החוק הפכה לאופציה, למשהו שנתון לבחירה אם לא נעשה תחת אילוץ. זה מה שאוכל חברה מבפנים, זה מה שממוטט מדינות. אישי ציבור מושחתים - חייבים להיענש בחומרה (ועל זה נדבר מיד בהערה 2). בארגוני פשע צריך להילחם עד חורמה. אך את הנורמה של זלזול בחוק עד כדי התעלמות ממנו, צריך לשרש בשילוב של כל האמצעים: חינוך, אכיפה וענישה.

2. איזה עונש

למען הגילוי הנאות אציין, כי לבקשת סניגוריו של אברהם הירשזון מסרתי עדות אופי בשלב הטיעונים לעונש במשפטו. אך אני מקווה שעדיין נותרתי די אובייקטיבי כדי להעלות את השאלה העקרונית, מהי הענישה הראויה בעבירות פיסקליות בכלל ובעבירות של אישי ציבור בפרט.

ככלל, אני סבור שענישה מרתיעה ומחמירה היא גורם ראשון במעלה במלחמה בפשע על כל סוגיו. כבר שנים אני כותב, למשל, שנגע תאונות הדרכים ימשיך להשתולל כל עוד העונשים יהיו רחמניים עד מגוחכים. אלא שענישה צריכה להביא בחשבון גם את טובת הציבור ואת רמת הסכנה הנשקפת מן העבריין.

מאחר שאיני רוצה לדבר על הירשזון, אקח כדוגמה את שלמה בניזרי. בית המשפט העליון פסק את דברו ברמה העובדתית ועל זה אין מה להתווכח. אך האם דווקא ארבע שנות מאסר הן בעלות האפקט המירבי? מבחינת ההרתעה הכללית - יש לקוות שכן. מבחינת ההרתעה כלפי בניזרי עצמו - לא סביר שהוא יהיה אי-פעם בעמדה שתאפשר לו שוב לקבל שוחד. מבחינת האינטרס הציבורי - דומה שניתן היה להפיק ממנו יותר תועלת בענישה אחרת.

המחוקק קבע את האפשרות של המרת מאסר בעבודות שירות, אלא שהגביל זאת לעונשי מאסר של עד שישה חודשים. כדאי לחשוב על הרחבה ניכרת של האפשרות הזו, אפילו עד כדי שנתיים-שלוש. עבריין כמו בניזרי יכול להביא הרבה יותר תועלת אם במקום לשבת בטל בכלא, יסתובב וילמד תורה. אני כבר שומע אתכם מגחכים: עבריין ילמד תורה? ובכן, התשובה חיובית. הוא לא צריך ללמד את איסור השוחד; הוא בהחלט יכול ללמד הלכות שבת, הלכות תפילה והלכות כשרות.

בניזרי הוא כאמור רק משל. ניקח לדוגמה עורך דין, רופא או רואה חשבון שנכשלו: האם לא מוטב שיגישו סיוע מקצועי לנזקקים? האם לא יימצא שימוש מועיל יותר בכישוריהם של אמנים, שחקנים ומוזיקאים? וכך הלאה.

חשוב מאוד להדגיש, שאני מדבר רק על עבירות פיסקליות, שאין בצידן פגיעה בגופו של אחר ושמבצעיהן אינם מהווים סכנה לציבור. על עבירות כאלו ראוי לתת קנס כבד מאוד, כך שהעבריין יידע שישלם בכפל כפליים על טובת ההנאה שצמחה לו ממעשיו ושהוא מסתכן באובדן כל רכושו ובתשלומים של שנים. אפשר גם לשלב בין עבודות שירות לבין מאסר בפועל; אפשר לחשוב על מתכונת של כלא פתוח, בה האסיר עוסק במשך היום בשירות לציבור (עם אזיקים אלקטרוניים) ובלילה ישן בכלא.

ענישה כזו אולי לא תספק את יצר הנקמה, אבל דומה שתשיג לא מעט מטרות אחרות: היא תפחית את הצפיפות בבתי הסוהר, תפחית את הנטל התקציבי שעל המדינה, תייצר הכנסות בדמות קנסות, תאפשר לנצל כישורים לטובת הכלל ואף תפתח דלת לעבר שיקום לאחר ריצוי העונש. שווה מחשבה.

3. השופט הפוליטי

מי שקרא את פסקי הדין של אהרן ברק לאורך השנים, לא הופתע במיוחד מדבריו בסוף השבוע על "יהודים שרוצים לזרוק את הערבים לים" ועל "מדינת כל אזרחיה". הדעות השמאלניות-חילוניות שלו בצבצו כמעט מכל שורה באותם פסקי דין שכתב בסוגיות מדיניות וחברתיות. החידוש היה בכך שהוא חשף את דעותיו בפומבי. אבל ברק הוא כבר פאסה.

מה שכן צריך להדאיג, הוא המחשבה על הדעות של השופטים הנוכחיים, יורשיו של ברק שמונו בתקופתו ובהשראתו. כידוע, ברק הגדיר את בית המשפט העליון כ"משפחה" שרשאית לקבוע מי יתקבל לשורותיה - ובמילים אחרות: גוף פטריארכלי שהעומד בראשו שולט בו ביד רמה. מה זה אומר על דעותיהן של דורית ביניש, עדנה ארבל וחבריהן?

מאחר שבית המשפט העליון הרחיב בשנים האחרונות את פעילותו גם לתחומים השנויים במחלוקת פוליטית-מדינית ודתית-חברתית, נראה שאין מנוס מלבחון מראש את דעותיהם בנושאים אלו של המועמדים לשפיטה בו. הדבר נעשה בצורה קבועה בארה"ב, שם מינוי השופטים הוא הליך פוליטי לחלוטין. אצלנו, ברוך ה', עוד לא הגענו למצב הזה ויש להתפלל שגם לא נגיע אליו. מצד שני, מאחר שבכל זאת יש מעורבות פוליטית בתהליך, ובכל זאת יש פעילות שהיא למעשה פוליטית של בג"צ, ראוי שחברי הוועדה לבחירת שופטים ישאלו ויקבלו תשובות מדויקות על עמדות המועמדים בנושאים אלו.