גילוי נאות: מעולם לא תמכתי בדרכו של רבין, חשבתיו לאדם מושחת, שבתכסיסי שיווק הצליח לשרוד אחרי התמוטטות ערב מלחמת ששת הימים, גניבת כספים בתקופת וושינגטון העליזה וגניבת מתנות (זוכרים את התנפלות המשטרה על ביבי? באותה תקופה ממש נמכרו מתנות שרבין ז"ל קיבל בתור ראש ממשלה במכירות פומביות).
התגייסתי ב-75 ושירתי במלחמת לבנון, שם ראיתי בבית חולים בצידון 3 נוצרים שהפלשתינים הפכו אותם לתרומת דם של 5 ליטר, חוויה מעצבת שלא אשכח לעולם!!!
עם הרצחו של רבין הייתי בהלם, כמו כולם שמעתי את הגברת שבינתיים נעלמה, מספרת בהתרגשות על הקריאות סרק-סרק, כמו כולם הזדעזתי ואף בכיתי.
ולעצם העניין
על פניו נראה שהסכם אוסלו ניכשל לפי מתכנניו, אחרת אין הסבר מניח את הדעת למה באתר של פרס ורבין ז"ל לא מופיע ההסכם לכל פרטיו וסעיפיו, הסכם עבורו קיבלו פרס נובל לשלום. קובץ PDF ונגמר העניין. אין!!!
אכן רבין העמיק בצורה ניכרת את הסדק, לא לשלום כי אם לשבירת המדינה היהודית. רבין לראשונה בתולדות העם היהודי השתמש במתנגדים לקיום העם היהודי, ערביי ישראל (כדאי לקרוא את שער ראשון בדוח וועדת אור כדי להבין את שהמגמות החילוניות והאסלמיות בחברה הערבית מובילות למחיקת האופי היהודי של המדינה) לצורך מהלך בעל פוטנציאל סיכון גבוה לעם היהודי.
רבין במהלך אחרון כינה את הנרצחים כתוצאה ממהלך ה"שלום" "קורבנות השלום", ביטוי מבחיל. במדשאות וושינגטון אמר ב-1993 "אנו שהולכים אל ההלוויות ומתקשים להישיר מבט אל עיני ההורים והיתומים" כשנה לאחר מכן הוא וחברי ממשלתו היו אזרחים לא רצויים באירועי רצח המוניים והלוויות של "קורבנות השלום".
כותבת דליה רבין שה"שלום הוביל אותנו אל הכרה בינלאומית חסרת תקדים, אל צמיחה ושגשוג כלכלי. כן חברי רבין, פרס ושבס נסעו על חשבון המדינה, לקשור קשרים עסקיים במצרים וירדן והעבירו את מרבית התעשייה עתירת העבודה למדינות ערב ויצרו בכך אבטלה של השכבות החלשות אותם ראה שבס על קרטון בכיכר.
כבר בהסכם קמפ דיוויד, תמורת נייר הערבים קיבלו הכול ואחרי כן באלגנטיות מזרח תיכונות, תוך ניצול הזדמנויות בין לאומיות, חזרו רוורס. מאסרו של עיזאת נאפסו היה תמרור אדום לכל מי שרצה להמשיך ולעשות עסקים עם מדינות ערב.
דליה אומרת שצריך להפיק לקחים "תוך תיקון הטעויות" (בהסכם אוסלו) לדעתי להפקת הלקחים ממקרה אוסלו יש לכמה מישורים.
- למדינה אין תכנון אסטרטגי ובמועצה לביטחון לאומי יושבים אנשים שבניהם לבין חשיבה ארוכת טווח יש פער הגדול מהפער שפער רבין בין העם היהודי למדינתו. הפוליטיקאים נאלצים להסתגל לפרקי זמן של 4 שנים על מנת לבצע את מטרותיהם ובדרך כלל טוחנים מים.
תכנון הסכם אוסלו היה כנראה בידי יוסי ביילין, שהבין שכדי להצליח צריך להתחיל בטרם התחלת הקדנציה. החשאיות הייתה כורח כדי להשיג תוצאות במהלך 4 השנים לאחר הבחירות. כלומר בלי ביקורת על המהלך ותוצאותיו כנראה שמהלכים פוליטיים מבשילים בתקופות זמן ארוכות מקדנציה ולכך יש לתת את הדעת על הקמת גוף בעל יכולת ביצוע ולא גוף בובתי שחבריו משתכרים בכבוד ועושים כלום.
- אנשי התקשורת צריכים להיבחר בבחירות הכלליות. בתקופת הסכם אוסלו רובה של התקשורת, האוהדת את מהלך אוסלו העלימה מידע רב שהיה זמין ולא היה סודי, על הפרות בוטות של הסכם אוסלו מצד הערבים, על הזרמת נשק מטורפת במכוניות ומסוקי אח"מים מהרשות. לא הובלטו אמירות מנהיגי הערבים על מטרת חיסול מדינת ישראל. הייתה עצימת עיניים מוחלטת. אם יתקיימו בחירות כאלו לדעתי לא יבחרו שלי יחימוביץ, אמנון אברמוביץ, חיים הנגבי ועוד. אני עוד זוכר את הקריינית בחדשות הערב בתקופת מכתב הקצינים הסרבנים, הופיע מח"ט מי"ל שגייס בתוך שבוע מאות קצינים לעצומת נגד והמגישה סירבה לתת לו להגיד את מספר הטלפון להצטרפות. לכל אחד מאתנו יש בוודאי המון דוגמאות על בסיס יום יומי. אם כבר דמוקרטיה - שלטון העם, אז גם בתקשורת!
- יש להעמיד כל אדם שרוצה להיות נבחר ציבור לחקירה בכנסת, בה יוכל כל אזרח (דמוקרטיה-שלטון העם, זוכרים?) לשאול שאלות ולהעלות פרשות עלומות יותר או פחות ואדם ש"אכל" מהצד, הכה את ילדיו, רימה וגנב משותפים, יחשוב פעמיים אם ברצונו לחשוף את עברו האפל, ללא כל ודאות. שיתקבל לתפקיד המיוחל וגם כשקיבל ימשיכו לבחון אותו באינטרוולים קצובים גם במהלך הקדנציה. הגיע הזמן להוציא לפנסיה את נציב שירות המדינה, ולהפחית מכוחו של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי, שקוברים מה שנוח. אנחנו זה המדינה! כך אולי שבס היה "נידגם" כבר במהלך שירותו, כמו אהוד ברק ופרשת צאלים, ועוד.
- מערכת החינוך קרסה ויש לבסס את המערכת החדשה על זיקת העם היהודי לארצו, מורשת מלחמות וחוכמה יהודית, פילוסופיה, מוסר וכן ניתוח סכסוכים ומלחמות. אפשר גם מהעבר ללמוד משהו!
הפקת לקחים היא חלק נכבד מהצלחה בעתיד. נראה שאף איש שמאל או ימין לא הפיק לקחים, ממש כמו רבין למרות אמירתו השקרית של שבס "...עשה זאת כדרכו בראייה מפוכחת ואחראית. באומץ ובהתמודדות עם התוצאות".
קיימים מספר קווי הקבלה ושוני בין ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בתחילתה, להיסטוריה של מלחמת אוסלו. פה אגע רק בקו מקביל אחד פחות ידוע אולי. בשנת 1935 החלה גרמניה לחרוג מהסכמי גודל הצבא והצי אך דבר לא נעשה תחת כמה ראשי ממשלות ונשיאים של מדינות המערב. ונשאלת השאלה אם אין פה אפקט פסיכולוגי מתכהה - במלחמת העולם השניה: האם נפתח בצעד עונשין על אוניה אחת?, שתיים? ...12? האם נפתח בצעד מלחמתי נגד הצבא שהגדיל את היקפו בחטיבה? אוגדה? עשר אוגדות?
בהסכם אוסלו האם נבטל בגלל 5 טילים נגד טנקים? נשק חודר שריון? האם נבטל הסכם שקיבלו עליו פרס בין לאומי לשלום רק בגלל שתפסו מסמכים המקשרים את בעל הפרס - יאסר לייבוא מסחרי של נשק אסור?
הקו השונה ללא כל ספק הוא היחס לחיי אדם. בנות הברית הרסו ומחקו בשיטתיות ישובים אזרחיים רבים גם בגרמניה וגם ביפן כדי למנוע התנגדות צבאית מישובים אלו ולהקטין למינימום את אבדות צבא בנות הברית. לפני כניסה לערים גרמניות (אכן, המבורג, דרזדן, דיסלדורף ועוד) הופצצה העיר בפצצות תבערה, כך שמי שלא ברח, נשרף למוות או נכווה קשה.
אנו לעומת זאת העמדנו את חיי חיילנו במקום נמוך מסייענים של רוצחנו, המכונים בפי ימין ושמאל "חפים מפשע". הדקלומים, על עם סגולה, המוסר היהודי וטוהר הנשק עבר זמנם ומעולם לא הובילו לחיסכון בחיי חייל יהודי אחד. כדברי החייל המוסרי: "טוב עורך דין גרוע מחזן טוב".
