גדעון לוי, מבכירי העיתונאים של עיתון הארץ ומשתתף קבוע בחבר-הדיון של "מועצת החכמים" (ערוץ 10), הציג
בתוכנית האחרונה ששודרה ב-4.7.09 את תפישתו הערכית באשר לזכות המחאה הפלשתינית האלימה נגד ישראל. המנחה, דן מרגלית, ציין בהמשך לדבריה של חברת חבר-הדיון, יפעת ארליך (מקור ראשון), את החומרה של זריקת בקבוקי התבערה בבילעין בידי פלשתינים לעבר חיילי צה"ל, ועל כך הגיב גדעון לוי באומרו את הדברים הבאים:
"למה אנו מקבלים את זה? [מתייחס לדבריה של יפעת ארליך בנוגע לזריקת בקבוקי תבערה על-ידי מפירי סדר פלשתינים בבילעין] אחרי שאת [יפעת ארליך כמייצגת מגזר המתנחלים] גונבת להם את השטחים, בונה גדר, והם מפגינים. את לא מקבלת שהם ימחו נגד זה? יש לי חדשות בשבילך,
זכותם למחות! זכותם למחות! והם [הפלשתינים הנאבקים נגד הגדר] אנשים הרבה יותר יפים מאשר המתנחלים והרבה יותר צודקים מהמתנחלים. אני בעד למחות, ובעיניי לבנות חומה על אדמה פרטית זו אלימות יותר גדולה מבקבוקי תבערה, הרבה יותר גדולה".
ראוי לקרוא פעם נוספת ובעיון רב את הדברים. גדעון לוי, המתיימר לשאת את דגל זכויות האדם, מציג את סולם האלימות על-פי ערכיו המוסריים. בסולם זה גזילת נכס דלא ניידי הינה "פעולה אלימה" אשר "חמורה הרבה יותר" מאשר זריקת בקבוקי תבערה.
קביעה זו מעלה תמיהה רבתי על אמות המידה המוסריות של גדעון לוי, שהרי גזילת אדמה אין בה משום פגיעה בנפש וקיימת אפשרות לפנות לערכאות משפטיות כדי לתקן את העוול ואף לזכות בפיצוי. לראיה, בית המשפט העליון קיבל את עתירתם של תושבים פלשתינים, ופסק (30.6.04) נגד המדינה בקובעו כי 30 מתוך 40 ק"מ של תוואי מכשול ההפרדה שנידונו במסגרת העתירה (בין גבעת זאב למכבים) אינם חוקיים, ועל כן על המדינה להציג תוואי חלופי. תוואי גדר הביטחון שונה במקומות נוספים באיו"ש בעקבות התערבות בג"צ לאחר עתירות של תושבים פלשתינים.
לעומת זאת, בהשלכת בקבוק תבערה (בקת"ב) קיים פוטנציאל של ממש לחבלה גופנית חמורה ובלתי הפיכה ואף למוות. בקבוק תבערה מורכב מבקבוק זכוכית ממולא בנוזל דליק, על-פי רוב דלק וסמרטוט התחוב בפיית הבקבוק. הנשק מופעל על-ידי הצתת הסמרטוט וזריקת הבקבוק על המטרה. עם הפגיעה מתנפץ הבקבוק, והנוזל הבוער נשפך על המטרה, וגורם לבעירה. לעתים מוסיפים לבקבוק זפת, חתיכות פלסטיק או חומרים בעירים אחרים כדי לגרום לנוזל הבוער להידבק למטרה, ובכך להעצים את הפגיעה והשריפה.
הפצוע הראשון מבקבוק תבערה באינתיפאדה הינו דוב קלמנוביץ' כיום בן 53. נער פלשתיני השליך לעבר הרכב בו נסע קלמנוביץ' בקבוק תבערה שהכיל נוזל דליק ודבק. הפגיעה הייתה מדויקת והאש אחזה בו. קלמנוביץ' סבל כוויות חמורות בדרגה 3 ב-75% מגופו, והוא אושפז במצב קריטי במחלקה לטיפול נמרץ במשך שנה כשהוא נמצא בבידוד מוחלט ועל גופו מסיכות לחץ לטיפול בכוויות. פניו השרופים נותרו מצולקים.
וכך תיאר קלמנוביץ' את פגיעת הבקת"ב בראיון ל-Ynet:
"ראיתי את הנער בבירור. צעיר, בשנות הנערות שלו, בפנים חשופות, התרומם מעבר לגדר אחד הבתים, רץ לשולי הכביש והשליך לעברי את הבקבוק, שניפץ את חלון המושב ליד הנהג והחל לבעור... הייתי טנקיסט בצבא, ולימדו אותנו איך לברוח מטנק בוער. ניסיתי ליישם את מה שלמדתי, אבל בגלל החגורה איבדתי זמן קריטי. האצבעות נשרפו כליל כשחילצתי עצמי מהחגורה, קפצתי מהמכונית וחיפשתי חול להתגלגל אליו. בצד הכביש ראיתי פיגומי בניין, שם הייתה ערימה של חצץ וחול. זינקתי על האדמה והתגלגלתי עד שהאש כבתה".
על-פי אמות המוסר של גדעון לוי, מחאה פלשתינית נגד ההתנחלויות הכוללת זריקת בקבוקי תבערה הינה חמורה הרבה פחות מגזילת הקרקע לשם הקמת ההתנחלויות. ניתן להסיק מכך, שהפגיעה בקלמנוביץ' שהיה בעת הפגיעה ועודנו כיום "מתנחל" המתגורר בהתנחלות בית אל הינה "הרבה פחות חמורה" מאשר עצם קיומה של התנחלות בית אל על "שטח פלשתיני כבוש".
זריקת בקבוקי תבערה אינה מעצם טבעה יכולה להיחשב ביטוי לגיטימי של מחאה, שכן היא כוללת כאמור פוטנציאל לגרימת חבלה חמורה ולמוות. הוא הדין ביידוי אבנים ובפרט ממקום גבוה, בקלע או לעבר כלי רכב נוסעים. אפילו ארגון בצלם מגדיר את זריקת הבקת"ב כפעולה המבטאת השתתפות בלחימה. על בסיס זה עולה ומתעצמת התמיהה על דבריו של גדעון לוי בסוגיית בקבוקי התבערה. ראוי שגדעון לוי ינצל את הבמה העומדת לרשותו במועצת החכמים על-מנת לחזור בו מדבריו בתוכנית הבאה.
