מדבקת הקלון של התקשורת הישראלית

בימים האחרונים התקשורת הישראלית בכללותה, והעיתונות הכלכלית בפרט, דשות בסיפור "מדבקת הפלא" כמוצאות שלל רב. עיתון אחד מפרט בהתלהבות אודות ה"עסקה", כביכול, עיתון אחר אץ ומספר על הנוכל שעומד מאחוריה, ובתווך כלי תקשורת שלישי משתף אותנו ב"המצאות" נוספות ממוחו הקודח של אריק קליין - גיבורה הלכאורי של הפרשה.

אלא, שלא בכדי כתבתי כי קליין הוא גיבורה הלכאורי של הפרשה. פרשת מדבקת הפלא מחזירה אותי תשע שנים לאחור - אז בשנת 2000 התראיין למוסף "7 ימים" של העיתון ידיעות אחרונות "השרוף" - כוכב חדש בשמי הזמר מזרחי שכל גופו חבוש בתחבושות לבנות, כביכול בשל הכוויות הקשות שעל גופו. הוא סיפר שבלון גז התפוצץ בביתו וכי רק השירה מוסיפה מעט טעם לחייו המדוכאים.

סיפורו של "השרוף" היכה גלים והוא הוסיף להתראיין בכלי תקשורת רבים, כאשר שיריו ובהם "שקר החן" זכו להשמעה בתחנות הרדיו. ואולם, זמן קצר לאחר אותו ראיון מונומנטאלי בידיעות אחרונות התגלה כי "השרוף" אינו אלא תעלול שיווקי של הזמר חיים צינוביץ', וכי הסיפור במלואו הינו בדיה מוחלטת.

צינוביץ' עצמו שהותקף על-ידי כלי התקשורת על חלקו בפרשה, טען אז כי התרמית נועדה לחשוף את נטייתם של כלי התקשורת להתעניין בסיפורים הסנסציוניים שסביב האמנים ולא במוזיקה עצמה. התרמית אף גררה פולמוסים רבים בנוגע ליחס התקשורת לאמנות ולביקורת על אופן התייחסות המדיה בכלל ל"סקופ" עיתונאי ללא חשיבות לטיב התוכן וללא בדיקה עיתונאית מעמיקה כנדרש מהעיתון.

תשע שנים אומנם חלפו אך דומה, כי דבר לא השתנה בתקשורת הישראלית. פרשת קליין ומדבקת הפלא אינה אלא פרק ב' של פרשת "השרוף" החושפת שוב את אותה חובבנות חפיפניקית, רדיפת סקופים אובססיבית ו"צהבת" אשר נותרו מחלות ממאירות וכרוניות שהתקשורת מתקשה להתאושש מהן, וחמור מכך - היא אף אינה מנסה לעשות כן.

יאמרו הקוראים, מה לי להלין על התקשורת, הלא היא נפלה קורבן לנוכל מתוחכם שהפיל מאות אנשים אחרים ברשתו. ועדיין נותרו בפרשה זו שורה של שאלות נוקבות. כיצד מתפרסמת כתבה על עסקת ענק, לכאורית, בתחום הביו-טק ללא שום בדיקה עם רופאים ואנשי מקצוע בדבר היתכנות של פטנט מסוגה של מדבקת לייף קיפר. כיצד זה מתפרסמת כתבה על רכישה במאות מיליוני דולרים מבלי לבקש תגובה מהחברה הרוכשת. היאך לא נעשית בדיקה ברשם הפטנטים על אודות רישומו של פטנט.

התשובה לכל אותן שאלות, למגינת לב, הינה תשובה פשוטה וחמורה באותה מידה. התחרות בין העיתונים משבשת את חוש האחריות ומונעת הצבת תו תקן מינימלי של סטנדרטים עיתונאיים נאותים. החשש המקנן בליבם של עורכים ועיתונאים - בפרט בעידן האינטרנט - כי העיתון המתחרה יפרסם את "הסקופ" דקה אחת לפניהם מעביר אותם על דעתם וגורם להם לפעול בחוסר אחריות משווע ולמעול באמון הקוראים.

הקורבן של פרשת "השרוף" בשעתו היה חיים צינוביץ' שמצא את עצמו בהדרגה מודר מתעשיית המוזיקה הישראלית, חרף כשרונו הרב. דומה שגם כעת מבכרת התקשורת להתגולל על אריק קליין ולהוציא עליו ועל שותפיו את תסכוליה על מחדליה שלה. טוב תעשה התקשורת הישראלית אם פרשת מדבקת הפלא תגרום לה לבדק בית ולקורטוב של ביקורת עצמית אשר תחסוך מציבור הקוראים פרשות דומות בעתיד.