מדוע כשלה מלחמת לבנון השנייה

"נכנסנו למלחמה ללא תוכנית אופרטיבית לזירה הזו. זהו גורם מכריע. רק ככה אפשר להיות מוכנים למלחמה...". במדינה נורמאלית, היו מוציאים להורג קצין בכיר אשר הוציא חיילים לקרב ללא תוכנית אופרטיבית לזירת הלחימה. ביפן לא היו מספיקים כי הוא היה מבצע חרקירי בעצמו.

הידעתם מה היה הפשע הענק של המטכ"ל ביום הכיפורים? פשע אשר בגינו נקפדו חייו של דדו? חוסר תוכניות אופרטיביות, או תוכניות שילד בן שנה היה פוסל אותן על הסף. גם אז השלטון היה זחוח, גם אז היו בסיסים רבים של צה"ל - במיוחד המרוחקים שבהם - בסיס להוללות מכל הבחינות של אנשי צבא, הוללות על זרי דפנת מלחמת ששת הימים, זרי דפנת ה"קונספציה".

הבעיה במלחמות היא לא מחסור במים, כי במלחמה יש מחסור במים. וגם לא ירי על כוחותינו, כי במלחמה כוחותינו יורים על כוחותינו. אלא בהיעדר תוכניות אופרטיביות, אשר עליהן אחראי הפיקוד של הצבא, ומפקדיו של כזה מחדל, לא די שיצאו מהצבא על-מנת להתעשר מחבריהם, אלא על כאלה אנשים לתת את הדין על מחדליהם.

עונש מוות הוא לא המיטבי, כי יהודים אנו, אך מאסר עולם עם עבודת פרך, מאוד מאוד מתאים על כזה פשע.

"נכנסנו למלחמה ללא תוכנית אופרטיבית לזירה הזו" - אומר בעל הדין, אחרי שהפוליטיקאים וחבריו למדים הרסו את ועדת וינוגרד, ויודעים אנו שעדותו של בעל הדין – כמאה עדים היא דומה.

וממשיך האדם הזה, אשר על-פי עדותו אחראי יותר מכל למחדלי המלחמה ההיא: "אם מחר פורצת מלחמת לבנון השלישית, היא לא לגמרי תהיה שונה בתוצאותיה ממלחמת לבנון השנייה...", תוך שהוא שוב מכשיל את הציבור. כי עם כאלה מצביאים, המלחמה הבאה תהיה גרועה הרבה יותר, הרבה הרבה יותר.