מפקד חיל האוויר שרצה שממשיכו יהיה ערבי

בני פלד קיבל את פיקוד חיל האוויר במאי 1973, כחמישה חודשים בלבד לפני פרוץ "מלחמת יום הכיפורים", ופרש מהפיקוד באוקטובר 1977, לאחר ששיקם את החיל ואף הפך אותו לאחד מהמתקדמים בעולם. בני פלד היה גם מי שדרש לשחרר את החטופים באנטבה בפעולה צבאית והבטיח את הצלחתו מבחינה לוגיסטית תוך שהוא מכין את חיל האוויר להוביל את הלוחמים והציוד הנדרש ליעד למרות המרחק הרב.

במכתב ששלח כמפקד חיל האוויר לשר הביטחון שמעון פרס בחודש אפריל 1976 כתב: "מדינה יהודית... מהי? מדינת בני הדת היהודית (על-פי ההגדרה המאוד מדויקת של "מי הוא יהודי?") שבה יהוו היהודים רוב בעל זכויות יתר, גם אם יקוים בה משטר דמוקרטי אזרחי, זכויות שיעוגנו בתקנות ונוהלים שיגנו על הרוב היהודי מפני הפיכת חצר גם אם לא יהיה ליהודים רוב. או במילים אחרות: מדינה גזענית (בעיני רבים) בכיסוי דתי, כאשר רוב יהודיה אינם דתיים כלל". והוסיף: "אין אנו יכולים להתנהג כמו שלטון המנדט הבריטי מפני שאין אנו המשמר הקולוניאלי הקדמי של העם היהודי, ואין לי ולילדי אפשרות לסגת ולהצטרף אליו בגולה".

שנים לאחר מכן כתב בני פלד, כי מאז התקרית עם הרב הראשי לצה"ל "התחיל להתבהר לי מדוע אני חש זר ועוין בכל הנוגע לשייכות לעם היהודי ולמורשת הגלויות שלו. מדוע אינני יכול להרגיש הזדהות מלאה עם ערכיו, אורח חייו ומערכות המוסר הכפולות שלו, כגון קבלת השילומים במקביל להטמעת זוועות השואה והנצחתה בתודעתם של ילדינו. מכאן ואילך התחלתי להבין שיש עיוות חמור מאוד בין הישות האמיתית של ישראל לבין התדמית שלה כמדינה. יותר ויותר התגלו לי התהליכים והנורמות שעל פיהם התנהלו חיינו הפרטיים והציבוריים וחוסר התוחלת בניסיון להסביר שהישות הזו היא בעצם קהילה יהודית המכוסה בתפאורה של מדינה. בהמשך דרכי בצה"ל כבר חיפשתי ביוזמתי את המרכיבים של הגוף המזויף הקורא לעצמו מדינת ישראל ואיננו מתפקד כמדינה בשום מיקרה שבו נדרש לעשות זאת".

את הדברים לגבי "המשמר הקולוניאלי הקדמי של העם היהודי..." יש לקרוא יחד עם אירוע אחר עליו סיפר בני פלד פעמים רבות: "בשבוע שלפני ה-6 ביוני (1967 - י.ב.מ.) הזמין את עצמו הרב הראשי לצה"ל (שלמה גורן - י.ב.מ.) לדבר אל חיילי הכנף, במסגרת "מסע התעוררות"... בתמצית אמר איש זה את הדברים הבאים: המצב חמור וכמעט חסר תקווה, אנו עלולים להיות מובסים בידי אויבינו ולאבד מדינתנו... אבל העם היהודי לא יאבד בשל כך. יש לו כושר ספיגה גדול... חמישה מיליון בארה"ב, שלושה מיליון ברוסיה ועוד מיליון באירופה... נצח ישראל לא ישקר... וכן הלאה. בני פלד התאפק עד שהרב סיים ואז אמר לחייליו כי אם יש מי שמאמינים בהישרדות עם ישראל גם בלי מדינת ישראל - הם משוחררים, מרגע זה, לצאת לביתם כדי לארגן את יציאתם מהארץ וקליטתם בגולה בצורה מסודרת לפני שיהיה בלתי אפשרי למכור את הבית ואת המכונית ולקנות כרטיסי טיסה או אונייה. הדרך היחידה לברוח תהיה באמצעות נחתות הצי השישי האמריקני, שיאספו את הפליטים היהודים מנמל יפו.

ולרב הראשי לצה"ל אמר בני פלד: "אתה שייך לעם שעבורו מולדת ועצמאות הן אביזרים שאפשר להקריבם כדי לשרוד. אני שייך לעם שאינו יכול לשרוד בלעדיהן! כנראה שאין אנו בני אותו עם".

באחד מהביקורים האחרונים אצלו, כבר היה לו קשה לדבר, אמר לי כי התברר לו כי שנים רבות חי בטעות, כי טענותיו לגבי בגידת האסיפה המכוננת על זה שהכשילה את כינונה של מדינה לא היו נכונות מכיוון שהיא פעלה בדיוק לפי מטרת הציונות כפי שנקבעה בקונגרס הציוני הראשון: לרכוש מקלט בטוח על-פי משפט גלוי לעם ישראל בארץ ישראל. מקלט בטוח הוא לא מדינה אלא תחום מושב מוגן, ולכן קבעו חברי האספה המכוננת ב-1949 שהכרזת המדינה אינה מחייבת אותם, שהם לא צריכים חוקה ושהם ינהלו את תחום המושב היהודי ככנסת כפי שהתנהלו הקהילות היהודיות במשך אלפיים שנה.

אמנם בעצלתיים, המשכתי להיות בקשר עם בני פלד. באחת מההזדמנויות שלחתי אליו לקט קטעים מחיבורו של בורוכוב "לשאלת הטריטוריה" בזמן פולמוס אוגנדה.

בחיבורו טען בורוכוב כי יש להפוך את היהודים ל"עם טריטוריאלי", עם ככל העמים. הואיל ואין טריטוריות ריקות, הרי השאלה היא באיזו טריטוריה יוכלו המתיישבים היהודים להתמזג לחטיבה דמוגרפית אחת עם הילידים והתשובה שלו הייתה חד-משמעית: רק בפלשתינה. לדידו של בורוכוב, יש להניח כי הפלחים בפלשתינה הם צאצאים ישרים של היישוב החקלאי היהודי והכנעני, בצירוף תערובת קלה מאוד של דם ערבי. יחד עם זאת, בורוכוב לא היה תמים עד כדי להאמין כי מיזוג זה ייעשה בדרכי נועם. ההפך, האוכלוסיה הילידית תגלה התנגדות ו"אוטופיסטים הם האנשים הסבורים שהפיכה שורשית ועמוקה כל כך בחיי היהודים כטריטוריאליזם, ניתנת להתגשם ללא מאבק חמור, ללא מעשי אכזריות ועוול, ללא סבל לזכאים ולחייבים. מהפכות כאלה נכתבות לא בדיו ולא במלל נאה ערב-לאוזן: הן נכתבות בזיעה, בדמעות ובדם".

במכתב מ-18.7.1983 הודה לי בני פלד על החומר ששלחתי אליו וכתב לי: "אינך מתאר לעצמך כמה חשובים הדברים שכתב בורוכוב. אומנם קראתי את כל דבריו כשעוד הייתי בגימנסיה הרצליה. ייתכן והמהות והתוכן שקעו עמוק בתודעה יחד עם כל החינוך הציוני שהוטמע בדור שלי. דבריו זהים לחלוטין עם מחשבותי שלי".

כשלושה שבועות לפני מותו התראיין בני פלד לכתב הארץ ונשאל על תפישת ההפעלה של חיל אוויר לשנת 2020 והוא השיב בכעס רב: "על מה אתה מדבר? איזו מדינה תהיה כאן? חיל אוויר יודע על איזו מדינה הוא יגן בשנת 2020? לנו אין הגדרה מה זה ריבונות טריטוריאלית, אין לנו הגדרה של עַם ואין לנו הגדרה של ישראליות".

ייתכן שכאשר תהיה לנו הגדרה מה זה ריבונות טריטוריאלית, מה זה עַם ומה זה ישראליות, יהיה לנו גם מפקד חיל אוויר ערבי כפי שרצה פלד, וכאשר עורך "מקור ראשון" אמנון לורד ביקש להיות בטוח שזה רצונו של פלד ולא איזו פליטת-פה, קיבל תשובה מאוד ברורה: "אם קיסינג'ר היהודי יכול להיות שר החוץ של ארה"ב, אז אין מניעה שערבי לא יוכל להיות מפקד חיל האוויר" (מקור ראשון 9.3.01). זאת לא הייתה פליטת- פה, אלא רצון שבא לידי ביטוי אף בכתובים מחושבים.

במכתב לאניטה שפירא מיום 19.7.1993 כתב בני פלד: "פה יש ליהדות בעיה תהומית עם ערכיה הגזעניים הבסיסים. מי מרודפי השלום שלנו מוכן באמת לחיות במדינה שבה עשוי ערבי להיות טייס, מפקד חיל האוויר או אפילו שר חוץ או ביטחון - כמו קיסינג'ר היהודי או גנרל פאואל הכושי לאמריקניים?"

העיתונאי הוותיק זאב גלילי כתב בדצמבר 2004, כי בתוכנית טלוויזיה לרגל מלאת 50 שנה למדינה, סיפר בני פלד כי הציג שאלה זהה לשלושה אנשים: האם אתה מוכן ששר החוץ של ישראל יהיה אזרח ישראלי ממוצא ערבי-מוסלמי. השלושה היו אליקים העצני שתשובתו הייתה צפויה וברורה וגיורא פורמן, מזכיר הקיבוץ הארצי שבעבר היה סגנו של פלד בחיל האוויר, והסופר א. ב. יהושע. אלה התפתלו ואמרו משהו שזה יהיה אולי אפשרי בעוד עשרות שנים אך בעצם אמרו לא. ועל כך הגיב פלד: כולם גזענים ולא רוצים ערבים. בקיבוצי השומר הצעיר אין אפילו חבר ערבי אחד.

באותה תוכנית טלוויזיה אמר בני פלד שהוא מוכן לא רק ששר החוץ של ישראל יהיה ממוצא ערבי אלא גם שמחר בבוקר יהיה מפקד חיל אוויר ערבי או רמטכ"ל ערבי או ראש ממשלה ערבי, בתנאי שהם ישבעו אמונים למדינה ויהיו מוכנים למות למענה, ובתנאי שזאת תהיה מדינה דמוקרטית וחילונית המבוססת על משפט עברי שאינו קשור להלכה. עוד אמר כי אינו רואה הבדל בין גנדי לבין יוסי שריד. גנדי רוצה תחום מושב יהודי גדול ושריד רוצה תחום מושב יהודי קטן. שניהם לא רוצים לראות ערבים.