בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יושב-ראש ועדת האתיקה של הכנסת מבינה בנדל"ן, ועקרונות המוסר הציבורי של ועדת האתיקה, בהנהגתה, מנחות את הגברת יחימוביץ' גם בתחום הנדל"ן
|
אינטרס מאחורי ההמלצות. יחימוביץ' [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
במאי 2004 מינה ראש הממשלה דאז את ועדת גדיש, במטרה שתמליץ לממשלה על רפורמות במינהל מקרקעי ישראל. ברור לי, וצריך להיות ברור לכולנו, שמדובר בסכומי ענק, ואף אם אולי הוועדה הייתה של אנשי מקצוע, והאינטרסים בתוכה אוזנו על-ידי הגורמים השונים בוועדה, הרי שיישום ההמלצות, ודאי מושפע מאינטרסים של מוקדי כוח. הדוח כלל שמונה סעיפים ותתי-סעיפים, אשר אין זה המקום להיכנס לכל אחד מהם. אני מבקש לשוחח כאן ועכשיו על שלושה סעיפים אותם הציעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' - המומחית התורנית של הכנסת לענייני אתיקה ונדל"ן. רגע, אבל מעצם העובדה שיחימוביץ' מדברת על שלושה סעיפים והדוח מפרט שמונה סעיפים ראשיים ועשרות תתי-סעיפים, שמונה, כבר אנו מסיקים שיחימוביץ' מבקשת לדחות על הסף החלק הארי של מסקנות הוועדה. ואצלה לא צריך לנמק, כי מה האספסוף מבין? ובואו נדבר על שלוש ההמלצות של יחימוביץ': 1) היא טוענת שיש ללכת על-פי הרוב בוועדה, אשר קבע כי אין למכור את הקרקעות אלא לשנות את הסדרי ההחכרה. למקרא המלצותיה צצות ועולות שתי תמיהות מרכזיות: אם החברה הנכבדה יחימוביץ' דוחה בלא נימוק את החלק הארי של מסקנות הוועדה, איזה טעם היא מוצאת בהצדקת מסקנות הרוב בוועדה דווקא בנושא ספציפי? ומה זה בכלל מסקנות הרוב בוועדה, כי מה שמעניין בשורה התחתונה הוא מה החליטה ומה המליצה הוועדה לממשלה, ולא על המשקלים של הדעות בה, וסעיף 1.1 לתקציר הדוח, ובסעיף המקביל בדוח עצמו אומרים: קרקע למגורים 1.1 "שיווק קרקע המיועדת למגורים עם מלוא הזכויות הקיימות והעתידיות והקניית מלוא הזכויות בקרקע המיועדת למגורים למי שרכש זכויות מהוונות במקרקעי ישראל למטרה זו, על-מנת למנוע הזדקקות בעל הזכות לשירותי מינהל מקרקעי ישראל. מטרה זו ניתנת להשגה על-ידי אחת משתי החלופות הבאות (ראה סעיף בהמלצות במלואן): - החכרת מלוא הזכויות הקיימות והעתידיות - הקניית בעלות על הקרקע המלצה זו לא תחול בנחלות ומשקי עזר במושבים ובשטחי מחנה בקיבוצים". ובהמלצות בפירוט: "שתי ההמלצות המפורטות לעיל, טרם תפסו תאוצה ומימושן חלקי בלבד. הוועדה סברה כי יש לשנות את שיטת הקצאת הקרקע על-ידי המינהל, כך שרוכש או בעל זכויות מהוונות במקרקעי ישראל למטרת מגורים לא יזדקק בעתיד לשירותי המינהל. הדבר ניתן להשגה בשתי דרכים. "רוב חברי הוועדה בדעה כי ניתן להשיג את המטרה של מניעת חיכוך על-ידי החכרת המקרקעין, תוך הקניית מלוא הזכויות שניתן להפיק מהן, לשתי תקופות של 98 שנה ובכך לאפשר ישום ההמלצות תוך זמן סביר. הדבר יאפשר קיום זיקה ולו מינימלית בין הבעלים (המדינה, קק"ל ורשות הפיתוח( לבין הקרקע ועשוי להקל על מימוש במדיניות מקרקעין מבלי להכביד על החוכרים. חברי הוועדה האחרים סוברים, מן הטעמים שפורטו לעיל, לפיהם החכירה הארוכה עם מלוא הזכויות הקיימות והעתידיות משמעותה בעלות בפועל, כי מן הדין לאפשר לרכוש את הבעלות על הקרקע. "לפיכך החליטה הוועדה להציג לממשלה ולמועצת מקרקעי ישראל את שתי החלופות על-מנת שיקבלו את ההחלטה העקרונית על יישום אחת [כך במקור. א.ה.] מהן". 2) יחימוביץ' טוענת שיש להפחית את דמי ההיתר. לא בדקתי. אצלי כל אחד המונע עוד ועוד מיסוי פוחז, שלא באמצעות מס ההכנסה ומס ערך מוסף, יבורך. ואז אנו מגיעים לסעיף המעניין מכולם: 3) יחימוביץ' מציעה להעביר את התכנון ממינהל מקרקעי ישראל לוועדות המקומיות. בואו נראה מה המליצה ועדת גדיש (מתוך דברי ההסבר לסעיף 2 להמלצות): "מתוך כל אלה ממליצה הוועדה על חלוקה מחדש של האחריות לתכנון בין ממ"י למינהל התכנון באופן שבו התכנון המתארי ירוכז במינהל התכנון ובלשכות התכנון המחוזיות, תוך ביסוס אחריותם לעמוד ביעדים פרוגרמתיים מעודכנים, ואילו ממ"י ירכז פעילותו בתכנון מפורט יחד עם משב"ש והרשויות המקומיות". הבדל של יום ולילה בין המלצות ועדת גדיש לבין המלצותיה של חברת הכנסת הנכבדה. האם יכול להיות שיש כאן אינטרס? והרי יחימוביץ' היא שמאל סוציאליסטי, וכי איזה אינטרס נדל"ני יכול להיות אצל השמאל הסוציאליסטי הנאור, הזך והטהור במדינת ישראל? אז היום, תוך כדי עבודה על משהו, נרדמתי ופתאום הופיע לי מלאך גמד קטנטן ולחש לי: "אפרים, תגיד לי, על המועצות האזוריות שמעת?" "שמעתי", אמרתי. "ומי שולט במועצות האזוריות?", שאלני המלאך הגמד. "אנאערף", עניתי לו, "בטח דואר נע שולט בהם", אמרתי. "טעות", אמר הגמד, "מי ששולט בהם זה בדרך כלל הקיבוצים והמושבים שבתחום המועצה, ושם יש מעוזים מאוד מאוד גדולים של השמאל, הסוציאליסטי הנאור, הזך והטהור של מדינת ישראל, מקור בלתי נדלה של כסף לג'מעה, וקולות ליחימוביץ' במרכז העבודה, ולמפלגת העבודה בבחירות לכנסת". "אז למה מה יקרה אם ניתן לקיבוצים להחליט איפה זה חקלאי ואיפה יגורו הבנים, למה אם את השטחים מותר להרחיב, אז בקיבוצים אסור להרחיב?", שאלתי בתמימות. "אתה טיפשון קטן", אמר לי הגמד, "אתה מכיר את כל מתחם הקניות של ישראל, שפיים געש ודומיו, הרי כל התחומים האלה נבנו שלא כדין על אדמות חקלאיות או חלקם על אדמות חקלאיות, תוך ביצוע שוד בפועל של קרקעות מדינה שהן נכס של כולנו, והכסף הולך לשמאל הישראלי המתון". "אז ממשלות עברייניות נתנו להם לבנות בניגוד לחוק, ועתה אפשר להיפרע מהם על השוד הנורא ההוא, אך מה יקרה אם ניתן לחתולים לשמור על החלב, מה יקרה כאשר חזי (שם בדוי) מקיבוץ פקעים (שם בדוי) יצטרך להחליט על הפיכת שטחי הקיבוץ, שמעולם לא שילם עליהם גרוש, משטחי דשא וירק - לשטחי מסחר, הוא יעשה זאת בפועל בישיבת חברים בקיבוץ, וכך ישתלט השמאל הקיצוני על כל אדמות המדינה, וימכור אותם למרבה במחיר - הכל יעוגן בישיבת הוועדה המקומית (אשר במועצות האזוריות לא שונות מאסיפת חברים בקיבוץ)". "בשורה התחתונה", אמר לי הגמד, "מרבית שטחי המינהל הם שטחים לא מיושבים, במתחמים הקשורים למועצות האזוריות, ומתן סמכות התכנון לוועדות המקומיות שם, יביא לשוד הקרקעות הגדול ביותר שהיה אי-פעם במדינת ישראל, על-ידי השמאל הסוציאליסטי הנאור, הזך והטהור". כשהתעוררתי הייתי כולי מלא זיעה קרה, בעצם, חשבתי לעצמי, למה התעוררתי לעולם המאכזב הזה!
|
תאריך:
|
15/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
16/07/2009
|
|
אפרי הלפרין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
טמיר
|
16/07/09 14:05
|
|
2
|
|
מפוכח
|
17/07/09 00:32
|
|
זכותו של כל אדם לפנות לבית המשפט. זוהי זכות חוקתית. הפסיקה קובעת שהיא חלק מכבוד האדם ומוגנת על-ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
|
|
|
כאשר אהרן ברק מחליט להתמסר לתקשורת - לריאיון, מאמר, ספר, סרט - הוא מפקיד את המלאכה האחראית בידי מי שניתן לסמוך עליו. מי שיספק את התוצאה הרצויה. את הסרט שהוקרן ב"קשת" (יום ג', 14.07.09), הכין חתנו רם לנדס, שמאפשר לנשיא בדימוס לשלב תכונה נוספת, כזו שמוכרת היטב אצל ברק מימים ימימה: לתת את הכיבוד והכבוד לבני משפחה.
|
|
|
מועצת העיר אריאל בשומרון החליטה להסב את שם העיר (שנקראת על-שם פרויקט ביטחוני, שגרעין המייסדים עבד בו), ולקוראה על-שם אריאל שרון - אחד המושחתים בפוליטיקאים שצמחו כאן, שמפעלו האחרון היה תכנון פוגרום ביהודים וניצוח על ביצועו.
|
|
|
כל יום בבוקר, כשאני מתעורר לקול זמרת הציפורים ומשקיף בעד החלון לגינתי הירוקה (עדיין), עלי לומר תודה על שהקיצותי בשלום לעולם כה יפה. אנשים דתיים יוסיפו את ברכת ברוך שלא עשני אישה וחלק אחר של האוכלוסיה, כמוני, יהיה אסיר תודה על שרצה הגורל, ואולי גם משהו נשגב יותר, וצירף אלינו את השכנים המוסלמים. עליהם אני חושב בכל פעם שאני מתבונן במחשב או מאזין לחדשות.
|
|
|
היא עמדה מול המראה. סוקרת את גופה, ידיה, רגליה, הבטן הקטנה. אומרים לה שהיא יפה, שיש בה קסם, אבל היא? "חייבת לרזות 10 ק"ג. חייבת". היא עשתה כבר הכל. דיקור, כדורים להרזיה, תוכנית לשינוי אורח חיים, דיאטנית של קופת חולים... אז מה עכשיו? את מה היא עוד לא ניסתה? מציצה שוב אל המראה, מחייכת חיוך עקום אל הפנים הניבטות. "חייבת לרזות. חייבת". תרזה? תשמין? תכעס? ושוב תרזה ושוב תשמין ושוב תכעס. איך שהיא לא מסתכלת על זה, היא היום 10 ק"ג יותר ממה שהייתה פעם. ומה הלאה? עוד דיאטה? תמיד שבויה באותו מעגל אינסופי המבטיח ולעולם אינו מקיים. תמיד האשם, והכישלון הרובצים לפתחה. האם כל חייה יהיו מאבק מתמשך במעלה ההר? נגד גופה, נגד עצמה? חופנת ידיה, דמעה נסתרת, דהויה, עגמומית.
|
|
|
|