בנות ברק

יש כמה דרכים להביע מחאה נגד הסרט שהוקרן אמש בטלוויזיה על הפרופסור ברק, והדרך שאני בחרתי בה היא לא לצפות בתוכנית. אז לא צפיתי, ואני עובר ברפרוף על כל הקיטורים נגד התוכנית, וגם בהם לא מוצא טעם רב. ברור שהייתה זו תוכנית מטעם, שהוכנה על-ידי בן משפחה, והבנתי שאף הוצהר על כך, כיאות, בתחילת התוכנית.

האם לאחר כל תוכנית של "אלה הם חייך" קפצו כל מדורי הפובליציסטיקה עם קושיות מדוע פורט רק הטוב ולא פורט הרע? והרי זה ברור, מדובר בתוכנית "אלה הם חייך" (או דומה). והאם במסגרת "אלה הם חייך" או דומותיה, לא נקשרים לחתן התוכנית כתרים שלא מגיעים לו בלבד? נקשרים.

ואם כבר מביאים ביקורת לתוכנית "אלה הם חייך" האם היא לא תבוא על קצה המזלג, ומאנשים אשר הם יריביו האידיאולוגיים של החתן, אך רוחשים לו כבוד רב? ולכן הביקורת תהיה בקול ענות חלושה?

כי תוכנית "אלה הם חייך" (או דומה) אשר בן משפחה מכין אותה, לא יהיה לה אופי אחר אלא אופי אוהד, על אחת כמה וכמה כאשר יש גילוי נאות בתחילתה, המפרט את הקשר בין מכין התוכנית ובין ה"חתן" שלה.

ובכלל, לא נכון גם לבוא חשבון עם הפרופסור ברק על עברו, גם אם עשה דברים אשר מרבית הציבור חולק עליהם. עם הפרופסור ברק יש לבוא חשבון על פעולותיו ומחדליו בהווה.

• על פרופסור ברק לנצור את פיו בכל הקשור לדעותיו השמאלניות.

• על הפרופסור ברק לנצור את לשונו בכל המשתמע כשלילת אופייה היהודי דמוקרטי של המדינה, על-פי מגילת העצמאות וחוקי היסוד.

• על הפרופסור ברק לעמול ולתקן את הנזקים שגרם למערכות השלטון וערכות המשפט כאשר פרש מתפקידו, ובמקומו באו "בנות ברק": הנשיאה ביניש, השופטת ארבל (ותהליך מינויה השנוי במחלוקת), והשופטת פרוקצ'יה.

• על הפרופסור ברק להשקיע את ימיו ולילותיו על-מנת להציל את בית המשפט העליון מפני עצמו, באשר הבית הזה מופקד כעת בידיים שאיני סומך עליהן (אגב, ככלל, פסקי דינה של השופטת ארבל מפתיעים אותי לטובה, וזאת בניגוד לפסקי הדין של שתי חברותיה, אשר מהם הפסקתי להיות מופתע כלל).

הפרופסור אהרן ברק הוא אחד המשכילים ביותר שהיו לנו במערכות השלטון, אחד היעילים, אחד הפעילים ביותר, אחד הסחבקים ואחד המהפכניים ביותר שהיו לנו במערכות השלטון; ומשכל, חוכמה, יעילות, פעילות, סחבקיות ומהפכניות אף חברה לא קרסה. תמיד כשמהפכן אחד גמר את הקדנציה, מגיע איזה מהפכן תורן אחר, ולוקח לכיוון השני או לפחות איזן.

חטאו הענק של ברק הוא לא בהחלטותיו השיפוטיות, אשר חלקן טובות יותר וחלקן פחות, אלא בכך שהשאיר את עם ישראל ואת מדינת ישראל ללא בית משפט עליון, או אם אדייק יותר, עם בית משפט עליון הנמצא בתהליך אובדני מתקדם.