בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הרעיון של שר התחבורה - לכתוב מחדש את שלטי הדרכים בארץ - נכון, למרות שהוצע בצורה שלומיאלית, שאולי תסכל את ביצועו ● בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית מנוגב מכל ידע בעברית, ביהדות ובתנ"ך ● הכיתוב בערבית הנו חלק ממתקפה בוטה וחצופה (כמובן, בחסות בג"צ של ברק) נגד יהדותה של ישראל
|
|
|
|
|
קשה לי להבין מדוע חייבים שלטים לשאת כיתוב בערבית (אנגלית - הבנתי - עבור התיירים), ומדוע אינם נושאים כיתוב בערבית. למיטב ידיעתי, יש בארץ יותר דוברי רוסית מאשר דוברי ערבית. ואם רצונכם רב-תרבותיות - אזי הוסיפו גם אמהרית, לפחות | |
|
|
|
|
|
לכל שם - גם גיאוגרפי - יש משמעות. לכן, הרעיון של ישראל כץ, שר התחבורה, לאמץ את דוח הוועדה, שמינה משרדו, והמליצה לכתוב מחדש את שלטי הדרכים בארץ, נכון, למרות שהוצע - כרגיל, בליכוד - בצורה שלומיאלית, שאולי תסכל את ביצועו. ואינטואיטיבית, אני יודע, שהשר כץ צודק - לפי הסולנים והמקהלה, שיצאו בחרי-אף נגד החלטת כץ. נולדתי במלאבס, גדלתי באום חאלד, למדתי בשייח' באדר, גרתי בחרבת עזון, ועבדתי בשייח' מוניס. כלומר - נולדתי בפתח-תקווה, גדלתי בנתניה, למדתי בגבעת ר"ם בירושלים, גרתי ברעננה, ועבדתי ברמת אביב. האם ההבדל אינו ברור? גם למתנגדי הצעת השילוט של כץ, ובקרב אלה - כרגיל, אצלנו - גם צדיקים יהודיים, שמטפחים אצל הערבים את השנאה לאחיהם, ההבדל ברור לחלוטין.
|
|
תקווה לשינוי מצד שר החינוך [ששון תירם]
|
|
|
גדעון סער, שר החינוך, הודיע שהמושג "נכבה", ייעקר מתוכנית הלימודים, שאליה הוזרק באלימות חסרת מעצורים על-ידי יולי תמיר, השרה הקודמת. המוזה של הפסיכיאטרים אולי תסביר לי כיצד בוגרת של מערכת החינוך הישראלית הופכת לתועמלנית פלשתינית, שמנצלת את הברדק הישראלי, את אלימותה ואת חוצפתה התהומית, כדי לקדם את ההסתה נגד המדינה בקרב תושביה הערביים. מקווה, שיחד עם עקירת עשבי הפרא, שהפיצו יולי תמיר וקודמיה, יחדיר השר סער גם ערכים יהודיים למערכת החינוך, שמטפחת את אי-הידיעה, והופכת את הבוּרוּת לנורמה ישראלית. שלושים-ארבעים שנה עוסקת מערכת החינוך בטיפוח ערכים אנטי-יהודיים ובעקירת כל נטוע. הנוער אינו לומד לבגרות את ש"י עגנון - הישראלי היחיד, שזכה בפרס נובל לספרות, ואין לו שום תחליף - למרות ההזיות של כל מיני גראפומנים בפאתי ערד ובסביבות ירושלים. כדי לקרוא את עגנון, צריכים לדעת עברית - כפי שאי-אפשר להבין תנ"ך מבלי לדעת היטב עברית - וצריכים להכיר את הרקע הרוחני, שבקרבו כתב את ספריו. בוגר ממוצע של מערכת החינוך הישראלית מנוגב מכל ידע (ביטוי עגנוני טיפוסי) בעברית, ביהדות ובתנ"ך; ולכן, חשוב, שילמד את עגנון. כך, נוכל להכות שלוש ציפורים בספר אחד. מה נלין על אי-לימוד עגנון, כשלימוד תנ"ך בבתי-הספר הממלכתיים הנו בדיחה מרה. מה יודע בוגר ממוצע של מערכת החינוך הממלכתית על התנ"ך? לכל היותר, שזה ספר קטן, שעטיפתו שחורה. וזו אינה טעות, שגגה באקראי, אלא מעשה מכוון, שנועד לכרות את הענף, שאנחנו יושבים עליו. כלומר, למחוק מהתודעה הישראלית את הקשר בין העם לארצו. כך, ייוותר הישראלי כערער ברוח, ללא שורשיו היהודיים, ויאמין לכל מיני "הוגים, "הוזים", "אנשי רוח" ו"מדינאים", ששנאת עמם מניעה אותם, או התמסרותם לאויב.
|
קשה לי להבין מדוע חייבים שלטים לשאת כיתוב בערבית (אנגלית - הבנתי - עבור התיירים), ומדוע אינם נושאים כיתוב בערבית. למיטב ידיעתי, יש בארץ יותר דוברי רוסית מאשר דוברי ערבית. ואם רצונכם רב-תרבותיות - אזי הוסיפו גם אמהרית, לפחות. אלא שהכיתוב בערבית - בניגוד לכיתוב באותיות קיריליות - הנו חלק ממתקפה בוטה וחצופה (כמובן, בחסות בג"צ של אהרן ברק) נגד יהדותה של מדינת ישראל. ו הצביע על כך יעקב מאור, שהפנה אותנו לעמוד 104 בהחזון העתידי של ערביי ישראל - תוכנית הפעולה לביטולה של מדינת היהודים. ועד אז מנסים להתחכם: ירושלים פתאום הופכת בשלטים של מדינת ישראל לאלקודס; יפו - ליאפא; עכו - לעכא; לוֹד - ללוּד; שפרעם - לשפרעמר; וכיו"ב. כלומר, יש חזית לשונית לקרב על ארץ-ישראל, שנפתח כשהעזו היהודים לחזור לארצם. לא בדקתי מה קורה בכניסה לנתניה ולפתח-תקווה, אך לא אופתע אם יופיעו לפתע שלטים של החברה הישראלית לדרכים (היא מע"צ ע"ה), שיישאו את השמות מלאבס ואום חאלד. ואם כך - הרי הרצליה היא ג'ליל, ודגניה היא אום ג'וני, עין-גב היא אלנוקיב ואילת היא אום רשרש. וזה מזכיר לי את הבדיחה הטובה על שמו המקורי של קיבוץ בית-זרע... מי שחושב, שהתופעה מייחדת אותנו - מוזמן לנסוע לאזורי מריבה אחרים. למשל, בסלובניה, שבה לאתרים יש שמות גרמניים (מתקופת השלטון האוסטרי) ושמות איטלקיים, או סלאוויים. כל מי שבקי בהיסטוריה הצבאית מכיר את השמות הכפולים, המלווים את המערכות, שאירעו בטירול ודרומה ממנו. כך גם באלסטר - היא צפון אירלנד; בברטן שבצרפת, שבה יש אוטונומיה תרבותית לברטונים, ושלטי הדרכים נושאים כיתוב דו-לשוני (אך, חס וחלילה, לא באנגלית); בצ'כיה; ובפולין.
|
|
תאריך:
|
23/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
23/07/2009
|
|
אביתר בן-צדף
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מרק טווין
|
24/07/09 09:19
|
|
2
|
|
צלם 3D
|
24/07/09 09:25
|
|
|
|
אביתר בן-צדף
|
24/07/09 11:04
|
|
3
|
|
בלשן
|
26/07/09 06:35
|
|
מדי פעם, יש פוליטיקאים, חברי כנסת ואנשי ציבור - שבאים עם רעיונות מבריקים ויצירתיים וזוכים לכותרות נאות בתקשורת. חוק הנכבה - ושינוי השילוט בדרכים, שייכים לאותם חוקים ושינויים מתחכמים, מיותרים שמעוררים תסיסה מיותרת ומתח בין העדות שאינו מוסיף כבוד, יוצר קיטוב מיותר, ומעשית אין לו כל ייחודיות והשפעה.
|
|
|
לאחרונה, החליט שר התחבורה, ישראל כ"ץ, בנועזותו המוכרת, לרמוס את השפה הערבית על חשבון דובריה, תוך חילוף השילוט בערים, מהשפות הנוכחיות - עברית, ערבית, אנגלית - לעברית בלבד. החלטה זו, כפי שהשתמע מדבריו, תעמוד על כנה, למרות כל התנגדות שתישמע. בהזדמנות אחרת, הוא גם ציין את המניע להצעתו המוזרה - שלילת זכות השיבה.
|
|
|
|