בשבילי הכוכב זה אתה?!

אחרי שלוש שנים בהן אני מחזיק במכשיר ובמסלול לו אני שייך ברשת הסלולרי התבשרתי על ידם כי הוא הסתיים. כדי להרגיע את מצפוני ערכתי סקר מחירים קצר ומיד אצתי רצתי למרכז השירות. התיישבתי מול נציגת השירות, בחורה אדיבה ומנומסת שהחלה להסביר לי מדוע המסלול שלהם הוא הכי טוב שיש. לאחר הסבר ארוך, בלי שום אפשרות מצידי לומר משהו, עניתי לה כי בחברה המתחרה הציעו לי יותר טוב.

כאן לראשונה שמעתי נימה של קור במילה 'אדוני' שבה נקטה בכל השיחה. "כן, אצלנו יש עוד יותר טוב, אבל זה רק ללקוחות חדשים", היא ענתה. "ואתה לקוח קיים". ברגע זה גיליתי הארה חדשה ופילוסופית הממשיכה את המשפט - אני חושב משמע אני קיים. כך ניתן לעדכן את האימרה לזמננו - "אני קניתי פעם מכשיר נייד משמע אני קיים". למגינת לבי פרצופה קצר הרוח של הנציגה קטע את רצף הגיגיי והחזיר אותי לזירת הארוע. "אם כך, הייתי רוצה לסגור את החשבון אצלכם ומחר אצטרף כלקוח חדש" עניתי. החיוך שעוד היה קשור פעם לפניה נמחק, והיא החלה לתקתק במהירות במקלדת כדי למצוא לזה תשובה במסך. לאחר דקות ארוכות היא החליטה לקרוא לאחראית שלה, מה שהזכיר לי את ימי השכונה השמחים בהם קראנו לאח הגדול כשלא ידענו איך מנצחים את השכן מלמעלה. הנציגה הסבירה לה בשקט במה מדובר תוך שהן מעיפות מבטים עוינים לכיווני. לאחר רגעים זו התיישבה מולי. דיון קצר, חד-כיווני, כמאזין מצידי, הולידו את ההסכם הבא - תדבר עם שלושה מספרים מועדפים כל חודש מעל 500 דקות ותקבל הנחה של 1.90 ש"ח. למרות שאינני מדבר יותר מ-300 דקות בכל החשבון, לא נכנסתי לפרטים לא משמעותיים והסכמתי.

"טוב מה המספר הראשון?" שאלה הנציגה לאחר שעזבה המנהלת.
"054..."
"זה לא, שלושה מספרים רק בתוך הרשת".
"אבל אין לי כאלה"
"חברה?"
"אין"
"משפחה?"
"אין להם מכשירים סלולאריים"
"חברים?"
"יש, אבל הם לא לקוחות שלכם"
"זה לא בסדר"
"נכון, מהיום בוחרים חברים לפי שייכות רשת סלולארית".

המבטים החלו הופכים לשנאה ולכן ויתרתי מיד, לא אתן להשחיר את דמותו של הלקוח הישראלי. הסכמתי על התוכנית הכי יקרה - כל אזרח צריך לתרום לכלכלה מה יש?

"עוד משהו אדוני?" - שוב חזרה המילה אדוני להתנגן בטון משמח וזה גרם לי לטעות הגדולה.

"כן, הייתי רוצה לשדרג את המכשיר שלי", שמעתי את עצמי עונה.

"אין בעיה, יש פה מכשיר מצוין עם מצלמה, כך תוכל לצלם את החברים שלך וכל פעם שהם יחייגו תראה את התמונה שלהם" הסבירה זו כמו הייתה זו שפיתחה את המכשיר בעצמה.

"למה? אני יודע איך הם נראים..." ניסיתי, אך לא זכיתי למענה.

"גם יש לך פה צלצולים מכל הסוגים ולכל מספר ניגון אחר" המשיכה תוך שהיא כבר בוחרת את הצלצול המועדף עליה.

"כל יום צלצול אחר, איך אני אזהה שזה הצלצול שלי?" ניסיתי.

"ומלא משחקים - מכוניות מירוץ, סנוקר..."

"אני לא בשמירה בצבא כדי לשחק בטלפון ולגמור את המשמרת, נגמרו ימי התרומה למדינה" רשמתי וסובבתי אליה את הכתוב.

"אז מה אתה רוצה???" היא כמעט צעקה.

"מכשיר נוח לשימוש והכי חשוב שלא יתנתק לי כל הזמן" עניתי בחולשה.

"זה אי-אפשר, אלא אם כן תעתיק את מגוריך מתחת לאחת מן האנטנות המוצבות בארץ" פסקה והחלה אורזת את המכשיר החדש.

כשמסבירים בהגיון אני קולט. וכדי לשפר את הקליטה אני גם מחפש דירה להשכרה בשכנות לאנטנה. מישהו מכיר?