מרגע הולדתו של אדם, מנסה הוא להיטיב עם עצמו. יוצא תינוק לאוויר העולם, כולם מביטים בהתרגשות, הוא בוכה. עד עתה היה לו חם ונעים. מוגן בתוך רחם אימו, מקבל את מזונו בסדירות בדרך כלל, מקבל אוויר. נראה כאילו כך יחיה מוגן ושמור. פתאום משבר גדול. עולמו מתפרק. הוא יוצא החוצה. חש חשוף ולא מוגן. עתה עליו לנשום בכוחות עצמו. עליו להשיג אוכל, להשיג שתייה. גופו נמצא במרחב פתוח. הוא חש אוויר זר נוגע בו. מה שעבורנו הוא רוח נעימה ואוויר צח – עבורו זו חשיפה לכוחות זרים ולא נעימים. לאט לאט הוא מסתגל...