הכתוב מטה מתייחס ל
פסק דין תמוה ומוזר של השופט נסים ישעיה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בשנת 2008 הגישו מספר תובעים בקשה לתביעה ייצוגית (ותביעה פרטית שהוגשה לערכאה לא נכונה) נגד חברת שופרסל, על כי לטענתם נוהגת שופרסל להשיב תמורת בקבוקי הפיקדון בשוברים במקום כסף.
ברור כי שוברים אינם כסף וזאת מהסיבות הבאות:
- לא ניתן להשתמש בהם כמו כסף (מטבע שאינו עובר לכל סוחר).
- לא ניתן להשתמש בהם בכל עת (יש מגבלת זמן על השוברים).
- ההשבה איננה 100% כי השבה במוצרים ולא בכסף, משאירה בקופתה של שופרסל את נתח הרווח על המוצר (ממש כמו עודף במסטיק בזוקה במקום 5 אגורות של פעם).
- את הבקבוק המוחזר לוקחת שופרסל לחברת המחזור ומקבלת עליו תמורה בטבין ותקילין, וכך הופך ה"מסחר" של שופרסל, מסחר טוב ורווחי, על חשבון משלם המיסים.
- השובר תמיד יהיה פחות ערך בממוצע מהחזר כנדרש בחוק, לעולם לא החזר הגבוה מהערך הכספי כך שברור על פניו שהפתרון שמציעה שופרסל דופק את הלקוחות ונוטל מכספם שלא כדין, ולכן הוא פסול מעיקרו.
- היבטי מיסוי - יש בהחזר של תלושים משום בסיס של עסקת ברטר המוגבלת בחוק בשל היבטי מיסוי. יש להניח שההחזר נרשם כהוצאה, בעוד שלא קיימת הוצאה בפועל אלא רק בחלק מהמקרים וכמובן לא על כל הסכום, כי חלקו חוזר כרווח על מוצרים אחרים.
אומר השופט ישעיה בפסק הדין (התמוה ומוזר ביותר): "לא ברור מאין הסיקו המבקשים כי תשלום דמי הפיקדון עבור הבקבוקים לפי חוק הפיקדון חייב להיות אך ורק בכסף מזומן. ס' 6(ג) לחוק מחייב את המשיבה לשלם דמי הפיקדון, אך לא צוין, ולו ברמז, כי יש לעשות כן אך ורק במזומן."
ומוסיף השופט: "פרשנות" זו של לשון החוק (פרשנות של חובת מזומן - א.ה.) אינה מבוססת ונוטה אני לדחותה".
והרי אם חלה חובה לשלם את דמי הפיקדון חובה להשיבו בכסף, ומאחר שבענף הקמעונאי אין כל דרך סבירה להשיב כספים (קטנים) ללקוח, ברור שחלה חובה להשבה במזומן. ניתן היה להשיב גם בצ'ק מזומן (אך הוצאות הגביה יהפכו את העסקה ללא כדאית) או בהעברה בנקאית (כנ"ל) או בכרטיס אשראי, אך רומיה או ג'ניה או רוברט אין להם חשבונות גביית אשראי, ועל כן היכולת להחזיר כספים מן הסוג הזה הם במזומן בלבד.
ואם נמשיך עם פסק דינו של השופט ניסים ישעיה אנו נגיע גם למקומות הבאים:
- במקום החזרי ארנונה – ינקו לנו את הרחוב פעם נוספת, ופועלי הניקיון ידברו אידיש.
- במקום החזרי מס – ישלחו לנו פרחים הביתה, ובקיץ אבטיח.
- ואולי כדאי שבמקום שאנו נשלם ביטוח בריאות, נעביר לביטוח הלאומי את השוברים של שופרסל, בשביל הבורקס של הישיבות.
וכאשר יש שאלה לגבי משמעות החוק, מחובתו של השופט לחשוב כמו אדם סביר, ובנוסף עליו לרדת לשורשי החוק, לתכליתו, לישיבות ועדות הכנסת ואם היה עושה כן השופט שעיה היה ודאי מגלה את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת מתאריך 24 באפריל 2004. שם אומר נציג איגוד לשכות המסחר (הצד של שופרסל וארגונים דומים) בדיון עו"ד אלי זוהר (הדיון הוא על הרחבת נושא הפיקדון לבקבוקים של ליטר וחצי): "דבר רביעי - לשקול הפניית חלק מהכסף שנאסף ל- HANDLING CHARGE לדמי טיפול במיכלים. צרכן יוכל להחזיר מיכלים רק במקום שבו הוא רכש אותם. הצרכן יקבל זיכוי במקום לקבל כסף מזומן. האיסוף יוכל להיות מוגבל לשעות נורמליות ולא בדרך שזה כרגע".
כלומר גם למחוקק ברור שההחזר הוא במזומן, ושאין שום נתח שהולך לבית העסק. אולי רצוי שכך היו פני הדברים (על-פי עצתו של עו"ד זוהר), אך לצערן של הרשתות, לא כך נקבע בחוק, וכידוע,
גם שופטים לא יכולים לפסוק בניגוד לחוק. לא ניתן להשתחרר מהרושם המובע בסיפא של פסק הדין, שהשופט כעס על התובעים. אבל למה לכעוס על התובעים כאשר הבעיה היא אצל הנתבעת? ומשזה פסק הדין, הבעיה בפסק הדין.
אומר השופט בתחילה (בהתייחס לעובדה שבסיכומים אמרו התובעים כי ניתן לקבל חזרה מזומן אם חוזרים עם השוברים לקופות ופודים אותם בכסף): "גרסה זו שונה בתכלית מטענתם, כפי שהועלתה בכתב התביעה ובבקשה להכיר בה כייצוגית, לפיה הנתבעת או המשיבה אינה מאפשרת כלל תשלום במזומן. המבקשים מאשרים, אפוא, בסיכומיהם את טענת המשיבה שהובאה כבר בתגובתה לבקשה, לפיה המשיבה אכן משלמת את דמי הפיקדון במזומן לכל המבקש זאת (בין במפגיע, כטענת המבקשים, ובין אם בלשון דיבור רגילה)".
ובסיפא נאמר "מוטב היה אפוא, להימנע מהמשך בירור הבקשה, לפחות מאז שהובהרו הנסיבות, במסגרת תגובת המשיבה. במקום זאת העדיפו המבקשים להמשיך בניסיונות חסרי בסיס ותוחלת לשכנע את בית המשפט, כי עומדת להם עילה לאישור התובענה כייצוגית."
ועל הכל הוסיף בית המשפט לחובת התובעים ולזכות הנתבעים 50 אלף ש"ח הוצאות, עולם הפוך, ממש עולם הפוך.
ההשלכות של פסק הדין הן חמורות ביותר, עלולות לשבש את כל המשק, ולהכניסו למשטר של עסקות ברטר "ברשות התורה", מתן טובין תמורת טובין (אני מחזיר בקבוק ומקבל חזרה מסטיק בזוקה, ראובן מקבל שירות משמעון וגומל לו באמצעות מתן שירות אחר), התניית רכישה ברכישת גומלין (אני רוכש ממך את הבקבוק ואתה תרכוש ממני מסטיק בזוקה), ועל כן חובה לעקרו מן השורש, הן בגלל המקרה הספציפי והן בגלל השלכותיו מרחיקות הלכת.
