משחזרים

לפני מספר ימים נכתב כאן על נטייתו של איתמר אייכנר, כתב ידיעות אחרונות, לפרסם ידיעות מחניפות לבנימין נתניהו. מתברר שיש צורך בתיקון קל: אייכנר נוטה לפרסם ידיעות מחניפות לבנימין נתניהו ולמקורביו, לא רק לנתניהו עצמו. הבוקר מופיעה, בכפולת העמודים האחרונה של ידיעות אחרונות ידיעה מאת אייכנר תחת הכותרת "27 שנה אחרי פציעתו פגש שטייניץ במחלצו", ובה מדווח על פגישה מפתיעה שנזדמנה לשר האוצר בעת ביקור שגרתי בנגב המערבי עם החייל שחילץ אותו כשנפצע על כביש ביירות-דמשק במלחמת לבנון הראשונה. ידעתם ששטייניץ נפצע בקרב? עכשיו אתם יודעים.

במדור המאמרים של הארץ מציע הבוקר יאיר שלג תשובה לפתרון בעיית האלימות בחברה בישראל. לא תוספת שוטרים או הגבלה על שעות מכירה של משקאות אלכוהוליים, אלא "חינוך לערכים". שלג מאבחן את הקבוצות האלימות בחברה וכותב כי "כל הרעיונות החשובים על חיזוק מערכת אכיפת החוק אינם מספיקים. היעד צריך להיות הבתים שבהם גדל הדור הבא". לדבריו, חשוב להשקיע במערכת החינוך. הוא קורא ל"הגדרה מחודשת של יעדי המערכת: הקניית 'כישורי חיים' במובנם הרחב, ולא רק כישורי השתכרות: כישורי יחסים בין אנושיים, כישורי הורות ואיזון בין כלל היעדים בחיים".

למשרד החינוך יש רעיונות משלו באשר לערכים שיש להקנות לתלמידי ישראל. הם לאו דווקא עולים בקנה אחד עם הקניית "'כישורי חיים' במובנם הרחב".

"משרד החינוך מגייס את בתי הספר לקרבי", מבשרת הבוקר כותרת על שער "ישראל היום". ליאת עזר, כתבת העיתון לענייני חינוך, מדווחת בעמוד 15 של הגיליון על "יוזמה חדשה של משרד החינוך לעידוד הגיוס לצה"ל". לפי יוזמה זו, "התיכונים יילחמו על המקום הראשון במספר התלמידים המתגייסים לקרבי", כאשר שני בתי הספר שיובילו באחוזי הגיוס ליחידות קרביות יזכו בפרס כספי - 10,000 שקלים. שמונה בתי הספר שידורגו אחריהם יקבלו 8,000 שקלים כל אחד.

מה זאת אומרת "התיכונים יילחמו"? למה לא "התיכונים יתחרו" על הפרוטות שזורק לעברם משרד החינוך? כיוון שאנחנו בישראל, אדון פציפיסט מתחסד, וכאן אין די בתחרות נטולת מעצורים. כאן מי שלא נלחם לא קיים.

תוכנית ה"פרוטות תמורת גולגלות" (גילוי נאות: ניסוח זה אינו מופיע ב"ישראל היום"), היא, לפי דיווחה של עזר, חלק מ"תוכנית היעדים של משרד החינוך, הכוללת את העלאת אחוזי הגיוס לצה"ל ולשירות לאומי בכלל ואת העלאת אחוזי הגיוס לשירות קרבי בפרט". עזר מסבירה כי "מטרת העל של סער ומנכ"ל משרדו, שמשון שושני, היא לחזק את החינוך לערכים ציוניים יהודיים דמוקרטיים וחברתיים במערכת החינוך". שר החינוך, גדעון סער, אף מצוטט בידיעה כקובע ששיעור גיוס גבוה לצה"ל וליחידות הקרביות הוא "אות לחינוך ערכי" בבית הספר.

הידיעה נקראת כקומוניקט לכל דבר. הכותרת מופיעה על-רקע ירוק חאקי, ומתחתה תצלום די מדהים [עומר עובדיה] של "תלמידים באימון כושר לקראת הגיוס". נראית בו חבורה של כעשרים צעירים, עירומים למחצה, מסתערים קדימה מבעד לשלולית בוץ, תוך שאגות קרב. ברקע ניצב מבוגר, ככל הנראה מדריך, המתבונן בהם בסיפוק.

לא מתלווה לידיעה כל פרשנות עצמאית לערכים שהתוכנית מקנה לתלמידים, לא מבחינת הענקת פרס כספי עבור מה שאמור להיות תרומה רצונית למדינה, לא מבחינת החינוך להישגיות מעל לכל, ולא מבחינת הדגש על הקרבת החיים למען המדינה. מובן שהעיתון גם לא מציג לקורא כל קישור בין החינוך ללחימה לבין רצף עמודי "קיץ של אכזריות" הפותחים אותו.

בעוד תוכנית "פרוטות תמורת גולגלות" מאושרת ועיקריה מופצים לעיתונים (ידיעה עליה מופיעה הבוקר גם במעריב), אור קשתי מדווח בהארץ על תוכנית שונה, שטרם אושרה במשרד החינוך - הוספת מרכיב חדש לקביעת ציוני התלמידים בתיכון, לפי השקעת התלמיד בלימודיו בלי קשר להישגיו במבחנים.

תוכנית זו, מדווח קשתי, תיצור מקצוע חדש, "תלמידאות", אשר יכלול מרכיבים כגון הכנת שיעורי בית, השתתפות בשיעורים ועמידה במטלות. גם אם תוכנית זו לא תאושר, נראה שמישהו במשרד החינוך יודע כיצד לעשות שימוש בתקשורת ולהעניק לכל אחד מארגוניה את הסיפור שימוסגר בו באופן המועיל ביותר למשרד.

במדור המכתבים למערכת של הארץ כותב עו"ד ברוך גרוס, אחיינו של השר לשעבר דוד צבי פנקס, על היחס הסלחני לדעתו של העיתון לניסיון הפגיעה של עמוס קינן בדודו, באמצעות הנחת פצצה בביתו. "נראה לי שלא הודגשה די ההשלכה של המעשה על החיים הציבוריים בישראל", כותב גרוס, "אני רואה קשר בין אירוע זה לבין הרצח הפוליטי של יצחק רבין".

באותו מדור מבהיר אורי אבנרי שלהבדיל מהציטוט מפיו, שהופיע בשבוע שעבר בידיעה מאת מיה סלע על מות קינן, כאילו הוא מצדיק את הנחת הפצצה בבית השר פנקס, ההיפך הוא הנכון. "נראה שלא הצלחתי להביע את דעתי בדייקנות", כותב אבנרי.

יושבת-ראש מועצת הרשות השנייה, נורית דאבוש, העניקה ראיון פרישה ל"גלובס" [יעל גאוני]. דאבוש מתארת את הישגיה לאורך השנים, מתייחסת באריכות לערוץ 10, ומשתמשת מספר פעמים בביטוי "גמישות חוקתית". מדבריה ניתן להבין כי חוק הרשות השנייה הגביל מאוד את יכולות התמרון של הרשות. "לו הייתה ניתנת למועצה גמישות חוקתית, מועצת הרשות לא הייתה מפרסמת מכרז חדש לערוץ 10", היא אומרת, ובהמשך הראיון קובעת: "במקום שהייתה לנו גמישות חוקתית יכולנו להעביר מדיניות לרמה של ביצוע ובמקומות בהם נידרש שינוי חקיקה, שם לא הצלחנו". במילים אחרות, החוק הגביל את התחשבות הרשות בעבריינים כרוניים.

באותו עיתון מנצל מתי גולן את טורו לביקורת נוספת על ההתנהלות סביב ערוץ 10, הפעם בעקבות החלטתו של מודי פרידמן, סגן יו"ר הדירקטוריון לעזוב את הערוץ.

מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" על תקדים בשידורי הכבלים והלוויין. מועצת הכבלים והלוויין תצא בשימוע לשילוב חסויות במשדרי כדורגל על-מנת לעזור במימון שידורם. "מבחינת זכייניות הטלוויזיה מדובר בפרצה שעשויה להיהפך לרפורמה כוללת", כותבת זדה.

לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של מעריב כי תסריטאי סרט התגובה של האחים עופר הוא בן זוגה של אחת התחקירניות בסרט "שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל ואילן עבודי. הקשר בין השניים פורסם אתמול, באתר "העוקץ".

בפינה העליונה של שער "גלובס" מובטח כי בגיליון "פירמה" שיופץ הערב למנויי העיתון תופיע כתבת פרופיל על יועץ התקשורת של ראש הממשלה, ועורך "7 ימים" לשעבר, ניר חפץ.

עוד בנושא:

• עורו המעשנים!

• המסר הוא המדיום

• תרגיל הסוואה

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מופיעה היום ידיעה חריגה למדי [ליאור יעקבי וסוכנויות הידיעות]. עניינה דוח חדש של ארגון זכויות האדם Human Riughts Watch הקובע כי חלה עלייה חדה ברצח הומוסקסואלים בעירק בשנים האחרונות. החריגות נובעת לא מעצם סיקור דוח של ארגון HRW אלא מסגנון סיקורו. הידיעה, בת שמונה פסקאות, מתייחסת לממצאי הדוח כאל ממצאים אמינים ואינה כוללת כל ביקורת על הארגון שפרסמו ועל מניעיו לפרסום.

בשבוע שעבר, כשהארגון פרסם דוח שקבע כי חיילי צה"ל הרגו בעזה 11 אזרחים שהניפו דגל לבן, ביניהם חמש נשים וארבעה ילדים, הופיעה ב"ישראל היום" ידיעה קצרצרה בת פסקה אחת בטור צד של העיתון.

ב"מעריב התקבל הדוח האחרון שפרסם הארגון על פעילות חיילי צה"ל בעזה במתקפת נגד. העיתון, בראשות בן-דרור ימיני, הוביל דיון על הדוח. ביתר דיוק, על מחברי הדוח ומממני הארגון.

ימיני הקדיש טור לדוח תוך שהוא שם את הדגש לא על המעשים שביצעו כביכול חיילי צה"ל אלא על מעשיהם של ראשי הארגון - גיוס כספים בסעודיה, מדינה אשר אינה ידועה כמכבדת בולטת של זכויות אדם (גם על-פי דוח של אותו ארגון HRW, אותו לא הזכיר ימיני).

שלשום פרסם ימיני ידיעה על-פני כמעט עמוד שלם במעריב שחשפה כי בכיר בארגון HRW הינו "תומך פנאטי בחיסול ישראל" ו"היה מחסידיו של סדאם חוסיין".

הבוקר מעריב ממשיך במגמה עם ידיעה מאת מיה בנגל על מסע גיוס הכספים של ראשי הארגון בסעודיה, כשהמקור הפעם הוא לא טורו של ימיני אלא משרד החוץ. "כעת מתברר", היא כותבת כאילו ימיני מעולם לא פרסם בעיתונה את טורו מהשבוע שעבר, "כי חלק מכספי הארגון הגיעו מסעודיה".