נבזות "קול ישראל"

אתמול (30.8.09) הקדיש גל ב' של "קול ישראל" את שידוריו למאבק באלימות. בשעת צהריים ישבה מאחורי המיקרופון השדרית אסתי פרז, וראיינה אחדים מקורבנות האלימות. בין המרואיינים היו אימהות של נרצחות, ולא היו מתאימות מהן למשדר שכזה.

ואז הועלה לשידור הפרופסור זאב שטרנהל. הוא החל לדבר נגד האלימות הגואה אצלנו, אך חיש-מהר עבר לביטוי השקפותיו הפוליטיות, ודיבר נגד שנואי נפשו: החרדים והמתנחלים. שלטון החוק, וההקפדה על הסדר הדמוקרטי, היו שני האורים והתומים בדבריו. באיזו חריפות יצא נגד האלימים למיניהם, ובאיזו יד קשה קרא לנהוג בכל מפירי הסדר. בעיקר החרדים והמתנחלים, כמובן, שלהם הוקדשו עיקרי דבריו.

לפני כשנה הניח מישהו מטען חבלה קטן בפתח ביתו של הפרופסור, שנפצע פציעה קלה, ובכך הפך לקורבן מפורסם של מעשה אלימות ולאורח הכבוד של גל ב'. ומי כפרופסור שטרנהל ראוי יותר לדבר נגד האלימות ב"קול ישראל", מה גם שהוא חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה. דבריו במשדר זה הבהירו, מהי דמות המדינה היהודית ששטרנהל רואה בחזונו.

הבאתו של הפרופסור שטרנהל, לבטא את דעתו דווקא בנושא האלימות, כמוה כהבאתו של אוסמה בן-לאדן להביע דעתו במשדר נגד הטרור, או להביא את נסראללה כמרואיין בנושא אהבת ישראל. לא ייתכן שהתחקירנים של קול ישראל לא ידעו - ואם לא ידעו יש להדיחם מיד בשל חוסר מקצועיות מינימלית - כי לשטרנהל יש מוניטין בתחום זה, לא כלוחם נגד האלימות אלא דווקא כמליץ-יושר בעדה וכשונא מתנחלים (וגם חרדים) מדופלם (כדי להביא גאולה לעולם, אציין כי את המובאות להלן ליקט הפיסיקאי נחום שחף):

"אי-אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים בעופרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עופרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (העיתון "דבר", אפריל 1988).

ועוד: "אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות, לא פוגעים בנשים ובילדים ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצידו המערבי של הקו הירוק" (הארץ, 11.5.2001).

במילים אחרות, אלימות של "פלשתינים" נגד גילה, נחל עוז ושדרות היא פסולה בתכלית, מה גם שביישובים אלה יש נשים וילדים. אבל ירי ואלימות קשה ואף קטלנית אחרת, נגד ישובים יהודיים ביש"ע (אז היו עדיין ישובי חבל קטיף ז"ל), הם עניין לגיטימי ואף רצוי, שכן בכך תוסר האלימות מעל גילה, נחל עוז ושדרות, והמתנחלים הנבלים יקבלו את המגיע להם. אילו רק היה לערבים השכל לנקוט אלימות נגדם, כהמלצתו החמה של שטרנהל.

העובדה שבעפרה ובבית-אל, בפסגות ובקדומים, באפרת ובקרני שומרון, ובכל שאר ההתנחלויות, יש גם נשים וילדים - הרי, כידוע, שנואי נפשו אלה מתרבים בדרך כלשהי, ונשים הן כורח המציאות למטרה זו - אינה משנה מאומה לפרופסור הלא-אלים הזה. נראה כי לפגיעה ואפילו להרג בגברים יהודיים, הוא אינו טורח להקדיש מחשבה נוספת.

הפרופסור אומנם ממליץ שהערבים לא יפגעו בנשים ובילדים, אך כבר שמעתיו מספר על עברו כחייל בצה"ל, וללא ספק הוא יודע כי פיגועים ביישוב יהודי ביש"ע אינם מבחינים בין נשים, גברים וילדים - ואנו, שלא כמו הפרופסור הרחום, איננו מבחינים כלל בין קורבנות של אלימות על-פי גיליהם או על-פי מינם.