צה"ל - מינויים כושלים והסתאבות

לאחרונה מונה בני גנץ לסגן הרמטכ"ל - מינוי שמעלה הרבה סימני שאלה הן לגבי צה"ל והן לגבי העומד בראשו.

כמה הערות חשובות: אם כל הסיכום באישיותו והגדרתו של בני גנץ היה באמת העניין שהוא לא סחבק, אז זאת הייתה חצי נחמה ובאמת "צרה" קטנה. אלא שלמרבה הבושה גנץ הוא האלוף הלא מתאים שנכנס למקום הלא מתאים ובזמן הלא מתאים – ואפרט. גנץ בהערכה גסה הוא "ילד השמנת" שצמח מתוך הצבא ותמיד באמצעות מקורבים והימצאות במקומות הנכונים, עם היחצ"נים הנכונים והעיתונאים "הנכונים" (לא ברור לי מאיפה לקחו את העניין שהוא לא נמצא בקליקות, להיפך...) וזאת תוך כמה שפחות עבודה קשה, וכמה שיותר התבססות על תיאוריות, משאלות לב וכן, גם ובעיקר פלזמות... (קצת מזכיר את תא"ל [מיל.] גל הירש שהתבכיין על כך שאמ"ן לא הודיעו לו שעומדת להתרחש חטיפה. בוקר טוב מר הירש, ואתה למה בדיוק ציפית? לפרחים לצה"ל? ועוד אחרי החולשה של "מר ביטחון" אהוד ברק - עוד מיתוס שגדל מעבר למידותיו הטבעיות שברח מלבנון בצורה מבישה והפקיר את צד"ל).

במקרה אני זוכר את האירוע המצער והמביש של החייל שהופקר מדחת יוסוף, שאירע בקבר יוסף בשנת 2000. לא זכור לי אז שאותו גנץ כל כך התאמץ לשחררו; להיפך - הוא הפקיר חייל בשטח וסמך יותר על ידידו "הצדיק" ג'יבריל רג'וב וחבורתו שהם יהיו אלה שיעשו את העבודה בשביל צה"ל ובשביל האוגדונר ה"אחראי" בני גנץ.

שעות על גבי שעות הוא הופקר שם פצוע עד שמת מפצעיו. למרבה הצער, רג'וב וחבורת הצדיקים שלו לא כל כך עזרו לחכמי החלם של צה"ל ולא כל כך עמדו ב"הבטחתם" (אוי ואבוי לו לצבא שסומך על הרשות המושחתת בפרט ועל גורמים זרים בכלל שיעשו בשבילו את העבודה - וזאת אנחנו רואים בכל הגזרות כשבלון הניסוי הזה מתפוצץ לנו בפנים).

כל זה מעמיד בספק רב את שיקול הדעת של גנץ. כך שבמבט לאחור, מדחת יוסוף הופקר גם הופקר. ומי היה אז הרמטכ"ל? שאוליקו מופז ה"דגול"(עוד קצין בינוני שנהיה רמטכ"ל בחסד ולא בזכות, עוד אחד בסגנון הדן חלוצי).

הלאה. לפני ההינתקות המבישה אמר אז בני גנץ, שהיה אלוף פיקוד צפון, כי ההינתקות זו ברכה, וכי אנשי הימין שהתנגדו לה בזמנו מסוכנים יותר מהחמאס (כך הוא אמר, לא פחות ולא יותר) וזאת הוא אמר מפיקוד הצפון. אתם מבינים שאז, בתקופה הנפלאה של חלוץ, כל המאמץ הופנה להכנות למלחמה נגד האויבים ה"אמיתיים" - הימין, ואילו האחרים.. טוב, זה כבר כסף קטן... ואכן באמת - ראינו את הכסף הקטן ומי באמת יצא קטן...

בנוסף, ראינו כמה "מסוכנים" היו העקורים מגוש קטיף וכמה "רגועים" ומוקירי תודה היו חבריו של גנץ בעזה, שגם זרקו עלינו גראדים וקסאמים כאות תודה והערכה למעשנו ה"אמיץ", ובעצם ביטאו את התחושה האמיתית שלהם על החולשה המבישה שגילו צה"ל והמדינה.

בני גנץ הוא פוליטיקאי במדים, וכל מה שאמרו עליו עיתונאי חצר מסוימים על כך שהוא שקט, נחמד, נחבא אל הכלים ולא מתערבב כשצריך להתערבב, הוא בדיוק ההיפך מזה. לעניות דעתי גנץ מכוון את העתיד הפוליטי שלו ומאמץ את העמדות השמאליות שיקלו עליו להיכנס לאותה אליטה שנמצאת ושולטת בכל מוקדי הכח במדינה, מה שמסביר גם את ההתבטאויות שלו "הערבים יותר מסכנים מאיתנו היהודים" (מזכיר קצת את מרן אהרן ברק עם המשפט ה"חכם" שאנחנו רוצים לזרוק את הערבים לים).

מי חוטף פה קאסמים, אנחנו או הם?

ואם כבר מסכנים, אז שיבואו בטענות למנהיגים המושחתים שלהם שאנחנו ברוב טיפשותינו הבאנו מתוניס וטיפחנו אותם, נתנו להם נשק שיילחמו באחים שלהם החמאס ויעזרו לנו נגד הקיצוניים שלהם, ובאמת ראינו נגד מי הופנה אותו נשק שה"חכמים" של צה"ל נתנו להם (עד כמה אנחנו יכולים להיות פאתטיים ברעיונות האויליים האלה) והם כידוע, בסופו של דבר, מאוד דאגו ודואגים לאוכלוסיה שלהם (יש אצלנו "חכמים" שעוד לא התפכחו וחושבים עד היום שצריך לעזור להם בכדי שהם אח"כ יעזרו לנו).

למרבה הצער, הצבא הופף להיות יותר פוליטי ופחות מקצועי, כאשר קצינים מסוגו של גנץ חושבים יותר על הקריירה העתידית שלהם באזרחות ופחות על הכנתו של הצבא למלחמה (כי לתפיסתם, הרי או-טו-טו ייגמרו המלחמות ומספיק שיהיה רק חיל אוויר ובכלל, הרי ידוע שהפיתרון מדיני ואו-טו-טו יבוא שלום, והרי בכלל הצבא הוא זרוע של משרד החוץ... נתנו להם נשק כבר אמרתי?). רק צריך לאמן אותם קצת (כוח דייטון האמריקני - רעיון "דגול" של אולמרט ולבני בזמנו) שיהיו גם מוכנים לעימות הבא...

ובכך מתאפיינים גנץ ושכמותו: מחשבה רדודה ולטווח קצר, חוסר ביצירתיות, מחסור ביוזמה ובתעוזה, והדבר החשוב והקריטי שהוא חוסר ביכולת קבלת החלטות.

את התוצאות של כל זה אנחנו האזרחים שילמנו במלחמת לבנון השנייה, בחוסר היכולת והאימפוטנציה לגבי נושא שליט, ואפילו את עופרת יצוקה לא הצליחו לסיים בנוק אאוט כמו שכל צבא נורמלי צריך לסיים.

לצערי, אם הצבא ימשיך להתנהל בצורה כזו ולהידרדר וההחלטות יהיו לגופו של אדם שיהיה "נוח" לעבוד איתו (סחבק, לא סחבק) וכל מיני שטויות בסגנון הזה (כמו שכבר ראינו במינויים של חלוץ מופז ואפילו במינוי האזרחי הכושל של עמיר פרץ לשר ביטחון, ומנגד גרימת "פיטוריו" של בוגי יעלון כי הוא דעתן מדי ולא מ"האנשים שלנו"), נמשיך לאכול אותה חזק בעתיד והלוואי ואתבדה.