בנובמבר 2000 עלה ח"כ אלי בן-מנחם, מן המפלגה שנקראה אז "ישראל אחת", אל דוכן הנואמים בכנסת וקידם הצעת חוק שנועדה למנוע השפלה מאנשים ומנשים שחומי עור ברגע של גזענות בפתח מועדון. רגע שבו הסלקטור מכניס בהירים פנימה ומותיר אותם בחוץ.
חלפו תשע שנים ואני קורא על הפגנות בפתח מועדון גלינה בתל אביב ועל מאמץ של ח"כ
שלי יחימוביץ' (עבודה) לחקיקה נוספת. אם צריך מאמץ חקיקה נוסף משמע שהחגיגה נמשכת במועדון הצחוק מהחוק, הגזענות מצפצפת - וישראל עדיין איננה אחת.
הם היו אז שניים, בן-מנחם יליד מומבאי ו
אופיר פינס יליד ראשון לציון, שיצאו יחד לעשות סיבוב שטח במועדונים של תל אביב. הם ראו - בלשונו של בן-מנחם, "חבר'ה שגרים בצפון, במעלות ובשלומי, צנחנים מסיירת מטכ"ל, שהדם שלהם טוב ואדום מספיק כדי להישפך בלבנון או במקום אחר, אבל הדם שלהם לא טוב מספיק בשביל להיכנס למועדון או לדיסקוטק במדינת ישראל".
בתמיכת משרד המשפטים ובסיוע פעיל מאוד של האגודה לזכויות האזרח - הכניסו השניים לספר החוקים של מדינת ישראל חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. לשון החוק ברורה:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".
נקבעו בחוק גם סעיפים מסייגים: אין רואים הפליה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי. או - כאשר הדבר נעשה על-ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק.
העובר על הוראות החוק חייב בפיצוי נזקיו של מי שהופלה, וכן עשוי לחוב בפיצויים ללא הוכחת נזק בגובה של עד 61,000 שקלים.
המחוקק עשה צעד נוסף לטובת מי שעוכב עד בוש בפתח המועדון - בעוד שאחרים שאינם שונים ממנו אלא במראם/מוצאם - זורמים פנימה. נטל הראיה שלא הייתה הפליה - הועבר לבעלי המועדון "למוזמנים בלבד".
כך למשל בפסק הדין בפרשת יצחק מזרחי נגד קיבוץ רמות מנשה: "משהוכח כי הותרה כניסתם של אנשים בעלי עור בהיר למועדון ללא כל דרישה ו/או תנאים מוקדמים, בעוד שנמנעה כניסתם של התובע וחברו שהינם שחומי עור ללא כל סיבה מוצדקת, אז יש להחיל את החזקה הקבועה בחוק ולהעביר את נטל ההוכחה על שכם הנתבעים להוכיח שלא היה בהתנהגותם משום מעשה הפליה. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהגנת הנתבעים שהתבססה על קיום נוהלי כניסה מיוחדים למועדון, לא הוכחה".
הכל נאמר מפורשות בפרשה הזאת מ-2006 - ובפסקי דין אחרים. "צבע עורו" של אדם, אינו יכול להיחשב בשום מקרה נתון מתחייב לגבי כניסתו של אדם למועדון לצורך בילוי".
אלא שהחקיקה אינה מספקת. והפסיקה גם היא אין בה די. במציאות - הסלקטורים ממשיכים למיין כפי שעשה זאת הסלקטור בפרשת מזרחי נגד רמות מנשה: "על-פי העין". כלומר - גם על-פי הצבע.
הצעת החוק של ח"כ יחימוביץ' מנסה לסגור פרצות בחוק ולפרוץ דלתות בפתח המועדון. היא מחזקת את המגמה להעביר את נטל ההוכחה כי לא הייתה הפליה - אל בעל מקום הבילוי. היא אוסרת על יצירת "תנאים" לכניסה שאינם אלא הסוואה להפליה. היא אוסרת על שימוש בתרגיל המשפיל של עיכוב המופלה בפתח - עד שיעזוב.
יעזור? כן - אם המופלים יתגברו על רתיעה מחשיפה תקשורתית ומיציאה לעימות משפטי. אם עורכי דין יסייעו להם בכך. אם שיטת הסלקטורים - כשהיא פוגעת בכבוד האדם - תעלה למפעיליה הון.
שאם לא כן - תחלופנה שנים נוספות שבהן גם ספר החוקים יושאר מחוץ למועדון.
