קיצה של מפלגת "העבודה" ממשמש ובא.
פרישתו של יושב-ראש-סיעתה, דניאל בן-סימון, תקעה מסמר נוסף בארון המתים המוכן שלה, שעוד מעט, אחרי גסיסה ממושכת כל כך, יובא סוף-סוף אלי קבר.
זקני מפא"י, עליהם השלום, מתהפכים, מן הסתם, בקברם לנוכח מה שעולל להם יורשם האחרון, הקברן
אהוד ברק, מנהיג המפלגה דהיום. גם בחלומותיהם הקודרים ביותר הם לא שיערו בדעתם שמי שמוטט עליהם את עולמה של יורשת מפא"י דהיום הוא לא אחר מאשר יושב-ראש המפלגה בכבודו ובעצמו.
סוד גלוי הוא כי מפלתה של "העבודה" הייתה צפויה כבר מזמן. במרוצת השנים האחרונות היטיבו לא מעט מחברי הכנסת שנמנו עם שורותיה לקרוא בעצמם את הכתובת על הקיר. כמו עכברים באונייה טובעת הם נמלטו על נפשם כל עוד רוחם בהם.
חגי מירום, זאב גולדשמידט, מיכה חריש,
עוזי ברעם, שלמה בן-עמי, כמו רבים אחרים, הסיקו בעיתם את המסקנות המתבקשות. הם לא התקשו להבין כי "העבודה" חלתה במחלה ממארת וסופנית ושאין לה עוד תקומה.
טרגדיה ועכשיו, גם הקומץ שעוד נותר במפלגה הקטנטונת, שפעם הנהיגה מדינה, הולך ומתפורר לעין כל. שבעה מתוך 13 חברי הכנסת, המאיישים היום את ה"עבודה", עומדים, ככל הנראה, לפרוש ממנה בעתיד הקרוב ביותר. כך ייוותר אהוד ברק עם חמישה חסידים שוטים, שגם להם "יישבר", במוקדם או במאוחר, "הזין".
הטרגדיה העכשווית של "העבודה" היא בראש ובראשונה מנהיגה, אהוד ברק, איש-צבא עטור-תהילה שכשל כמנהיג מפלגתי. מי שנשא בצבא את שרביט המרשל הפך לשנוא-נפשם של פקודיו בכנסת. הם לא יסלחו לו לעולם על שמפלגת "העבודה" מעניינת אותו כקליפת השום. הם נוטרים לו טינה על שמעייניו נתונים לשררה, לבצע-כסף ולנהנתנות חולנית.
ראשון הקפיטליסטים ואחרון הסוציאליסטים קומם עליו את חבריו למפלגה המתקראת עדיין בשמה היומרני, שאין מאחוריו ולא כלום. האיש, שהאידיאולוגיה והמצע המפלגתי ממנו והלאה, מוקע היום בראש חוצות בריש גלי.
אין תקומה ל"עבודה", שהולכת מדחי אל דחי, אין עוד תקומה. משורת קומץ-נאמניו של ברק עדיין לא נולד מנהיג שיוכל להבריאה ומשורת מתנגדיו שעוד נותרו בה - קבוצה נרפית וחסרת תעוזה - איש לא יצליח ליטול את הרסן בבוא העת. הם מצטיירים, אומנם, כמורדים, אבל שום מנוף לא יצליח להרים אותם אל על. כולם פודלים נובחים ואין ביניהם אפילו דוברמן אחד שיעז לנשוך. את התמונה העגומה הזאת חזיתי מעל דפי אתר זה עוד טרם הבחירות האחרונות. הכתובת הברורה הייתה כבר אז על הקיר ולא הותירה שום אשליות.
ועכשיו, מי שנותר עדיין חבר-כנסת "בעבודה", יפוץ בקרוב לכל עבר: יש מי שיצטרף אל חבריו ב"מרץ", כמו
שלי יחימוביץ',
עמיר פרץ,
איתן כבל,
אופיר פינס ו
יולי תמיר, וביחד יקימו אולי מפלגה חדשה של שמאל; ויש מי שדווקא יישיר מבט אל הימין ויצטרף אליו בחדווה, כמו שעשה בשעתו משה דיין. בראשם של אלה האחרונים יעמוד, קרוב לוודאי, אהוד ברק בכבודו ובעצמו, ואולי יצטרפו אליו גם בוז'י הרצוג ודניאל בן-סימון, פורש "העבודה" האחרון, שכבר פוזל באורח גלוי לעבר נתניהו.
