בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביורוקרטיה במשרדים פרטיים
|
כהרף עין עורך הדין הופך להיות דמות וירטואלית כלפי הלקוח שלו; הרי רק לפני זמן קצר נלחם אותו עורך הדין על לבו של הלקוח כדי להשיג ולקבל את העבודה, ואז, בניסיונו זה גם הזמין את הלקוח למשרדו וכיבדו בקפה ובעוגה, ובעיקר, במתק שפתיים. ולאחר מכן, כאילו מדובר בפיצול אישיות, ניצבת מול הלקוח דמות אחרת לחלוטין - מתחמקת, מתכחשת, וירטואלית
מי מאיתנו לא השאיר הודעה לבעל מקצוע חופשי במשרדו, מבלי שיזכה להתייחסות כלשהי? מי לא ניסה לשווא לשוחח עם האדריכל, עם השמאי או עם עורך הדין - ואלה התחמקו ממנו בגיבוי ובחסות המזכירה/הפקידה? במסגרת שגרת עבודתי המקצועית, אני נמצא בקשרי עבודה שוטפים ברציפות עם עשרות עורכי דין, מהנדסים, שמאים, אדריכלים, בצד מוסדות ציבוריים, ואני נוכח לדעת כי מבין בעלי המשרדים הפרטיים, שכביכול צריכים להיות משוחררים מתחלואי הביורוקרטיה המזוהה דווקא עם הסקטור הציבורי, יש כאלה הנגועים אף הם באותן תופעות מזיקות, במינון שונה. ...אט-אט נעטף האדריכל הראשי של המשרד, כמו גם מנהל החשבונות או השמאי, במעטפת מגן המנטרלת אותו כליל מלקוחותיו (פרט ללקוחות פוטנציאליים בטרם הזמנת עבודה - לפני ביצוע העסקה וחתימת חוזה שכר טירחה), וככל שההגנה וההרחקה של בעל המשרד מלקוחותיו היא יותר מוצלחת - כך גם עולות הדרגה וההערכה שהן מנת חלקו של אותו עובד מסור (מזכיר/ה, פקיד/ה) - אלה היוצרים את המסך ומטפחים אותו. הצלחת המנגנון הפקידותי במילוי מטלה זו - נחשבת יותר. כהרף עין עורך הדין הופך להיות דמות וירטואלית כלפי הלקוח שלו; הרי רק לפני זמן קצר נלחם אותו עורך הדין על לבו של הלקוח כדי להשיג ולקבל את העבודה, ואז, בניסיונו זה גם הזמין את הלקוח למשרדו וכיבדו בקפה ובעוגה, ובעיקר, במתק שפתיים. ולאחר מכן, כאילו מדובר בפיצול אישיות, ניצבת מול הלקוח דמות אחרת לחלוטין - מתחמקת, מתכחשת, וירטואלית. אמנם עיקר העבודה נעשית בהתאמה להסכם ברוב המקרים, אך יש ובירור נוסף (שנמנע בתוקף ובנחישות) עשוי לשפר, ויש שפגישה או לפחות שיחה בלתי אמצעית (שנחסמת) יכולה להועיל. ומה בדבר יחסי ציבור ויחס אנושי בכלל לכל פונה? ועוד, האין בשינוי גישה כמתואר - אבק הונאה והולכת שולל? הטענה של עומס במשרד אינה מתקבלת; הרי לרוב, מי שמקופח מבחינת קשר שנראה לו חיוני עם מי שערך עמו הסכם שכר טירחה, (ויש לזכור, הסכם מטבעו הוא דו צדדי), לא יניח לכך בקלות; הוא ימשיך ויטלפן, ואף עלול להופיע בניסיון לקיים פגישה ללא תיאום מראש, וישלח פקסים ומכתבים, עד שייענה. ואז, בחשבון כולל, יסתבר בדיעבד כי דרך ההתחמקות לא תרמה דבר למשרד ולמנהלו, אלא ההפך הוא הנכון - בזבוז המשאבים הכרוכים בהתחמקות גבוה ביחס לחלופה של קיום הקשר ומתן מענה ענייני ומיידי כבר בעת הפנייה הראשונה. בנוסף, ישנה נטייה במשרדים פרטיים שונים, בעיקר גדולים, של בניית מערכת פקידותית ברמה המשנית, הכוללת את המזכירה + הפקידים + עובדים לא בכירים (לא אלה אשר היו מעורבים בעסקה, ולא אלה אשר אמורים לתת את השירות המקצועי). מערכת משנית זו מקבילה בכל דבר ועניין למערכת הבירוקרטית הציבורית, פרט לכך שכאן, במשרד הפרטי, יש למנהל המשרד הכוח המיידי והאינטרס האמיתי לבטל תופעה זו, בעוד שבסקטור הציבורי כמעט ואין דרך לביעור הביורוקרטיה. אמנם לבעל המשרד הפרטי אין אותן חובות המוטלות על המוסד הציבורי, אך לא רק חובה אמורה להכתיב את דפוסי ההתנהגות במישור העסקי ובמתן שירותים, אלא גם יחסי ציבור, הגינות, מתן שירות יעיל כמטרה בפני עצמה, תדמית המשרד והצלחה עסקית. לא אסיים מאמר זה ברשימת המלצות. הדברים ברורים, והמטרה היא כי לפחות משרד אחד שמנהלו יקרא את המאמר, ינקוט בצעדים לשינוי ולשיפור, ובכך הוא יתרום הרבה ללקוחותיו, ולעצמו.
|
תאריך:
|
28/10/2009
|
|
|
עודכן:
|
28/10/2009
|
|
ד"ר אברהם בן-עזרא
|
ביורוקרטיה במשרדים פרטיים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עשיר
|
28/10/09 19:04
|
|
2
|
|
דליה מ.
|
29/10/09 15:58
|
|
3
|
|
batan
|
30/10/09 10:21
|
|
איזה מזל שיש טקסים שחוזרים על עצמם מדי שנה. סוף הקיץ, שינויים במזג האוויר, מקווים לחורף רטוב, חוזרים ללימודים ולעבודה, מפרסמים את דוח השכר במגזר הציבורי. "לוקחים לכם את הכסף!", "חגיגות השכר נמשכות!" זועקות הכותרות. הכתבים לענייני כלכלה באים לאולפנים ופורשים את הטבלאות.
|
|
|
הדוח של השופט גולדסטון, המאשים את חיילי צה"ל בביצוע פשעי מלחמה במבצע 'עופרת יצוקה', זוכה לתגובות זעם מצד ממשלת ישראל. זה דוח מגמתי, לא הוגן, לא מבוסס על עובדות אמיתיות, מתעלם מהעובדה שהמבצע היה מלחמת מגן נוכח מתקפה בלתי-פוסקת בת שמונה שנים על אוכלוסיה אזרחית - כך מגיבים בישראל. לעומתם טוען גולדסטון שהדוח מאוזן בהחלט, והראיה - הוא מאשים גם את החמאס בביצוע פשעי מלחמה.
|
|
|
מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן באוקטובר 1994 לפני 15 שנה, היחסים בין שתי המדינות ידעו עליות ומורדות. בימים האחרונים, על-רקע המהומות בהר הבית, הצהיר המלך הירדני, עבדאללה השני, בראיון עיתונאי כי אם ישראל תפרוץ להר הבית - השגריר הישראלי בעמאן יגורש. מנהיגים ירדנים אחרים חזרו על דבריו מאוחר יותר, כשהם מבטאים בכך את כעסם על המדיניות הישראלית כלפי ירושלים.
|
|
|
בימים אלה בהם גל האנטישמיות והשנאה לעם היהודי ולמדינת ישראל עולה מדרגה ופושט בטורקיה המוסלמית בראשות ארדואן, אני קורא לכם אחינו היהודים המתגוררים בטורקיה: עלו עכשיו לישראל.
|
|
|
שום דבר אינו שייך להיסטוריה בישראל. הפולמוס חסר הבלמים על מה שהיה תמול שלשום, במלחמות ישראל, בימי האימה של מלחמת העולם השנייה, בראשית דרכה של הציונות, בגלויות, עד לביתר ובר כוכבא וחורבן הבית והחשמונאים, ולמעלה יותר בתוואי נהר דברי הימים עד למלחמת שבעת העמים, ויציאת מצרים, וימי האבות, הכל מכל כל הוא חלק משיח לוהט ויצרי על המתרחש פה ועכשיו. הזמן העובר תמיד אינו מקהה שיני המחלוקות ואינו מרפא לא פצע ולא חבורה, כי הזמן ההיסטורי אזוק בכבלי ההווה. הוא לא נע. אין לנו סיכוי להתבונן בו פרספקטיבית, כי אין מרחק בין מה שאירע בעבר לבין מה שמתסיס אותנו היום. אנחנו גוררים איתנו את האתמול וסוערים בו את סערות היום ומתכוננים לסעור בו את סערות המחר. העבר הוא כל עתידנו.
|
|
|
|