כאשר מומחה מטעם בית המשפט כותב חוות דעת מקצועית האמורה להיות אובייקטיבית, יש והמומחה סבור שתפקידו לקבוע עלויות ממוצעות, בעלי ערכי-ביניים, בין העלויות הנאמדות על ידי מומחה התביעה, לבין אלו הנאמדות על ידי מומחה ההגנה.
רק מומחים מועטים, ויחידי סגולה במובן החיובי של המונח, מתעלים ומתעלמים מהצורך הנפשי "להישאר באמצע", וקובעים עלויות נכונות ותו לא, מתוך שיקול דעת נטול פניות. [וזאת - בין אם עלויות אלו זהות למה שנקבע על ידי מומחה צד לדיון, ובין אם הן הן נמוכות או גבוהות ממה שנקבע על ידי מי מן המומחים של הצדדים].
במקרה מסוים, מומחה מטעם בית המשפט קבע מהן עלויות הפיקוח על ביצוע התיקונים בפרוייקט גדול של דירות, תוך צמצומן של עלויות אלו ביחס לנדרש באמת, אולי מתוך נטייה לקבוע ערכי-ביניים. מדובר בת"א 1208/96 א' אוחיון ואח' נ' עזרא חממי ואח', בית המשפט המחוזי תל אביב, שופט: מ' טלגם, פורסם בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן-עזרא בהוצאת "בורסי".
בפסק הדין, קבע השופט כי הליקויים יתוקנו, וכי התיקונים יבוצעו תחת פיקוחו ההנדסי של אותו מומחה, במחירים שהוא עצמו העריך... [מחיר נמוך בהפרש רב מתעריף לשכת המהנדסים].
להלן ציטוט:
"תכנון ופיקוח
המומחה _____ קובע פיצוי של 2000 עד 2500 ₪ לדירה. התובעים דורשים סכום גבוה יותר. _____ הציע לפקח על העבודה ובשאלות ההבהרה אליו בעניין זה כותב שעלות ליווי ופיקוח של איש מקצוע היא 250 ₪ לשעה ולפי חישוב של 10 שעות קובע 2500 ₪ לדירה. נראה לי שהשכר לשעה הולם ושעל הנתבעים לממן את הפיקוח שיבוצע על ידי ______, בעלות של 250 ₪ לשעה [ולא לפי הערכה מוקדמת וממוצעת פר דירה]".
