|
|
אין עובדים זרים שיעבדו במשקי החקלאות במקום העובדים שהושבו לארצותיהם [לע"מ]
|
|
|
|
|
על עובדים זרים וצביעות
|
|
אילן פרץ
|
|
מי שיוצא נגד העסקת עובדים זרים בחקלאות חייב גם להחליט האם הוא מציע להכחיד את החקלאות בישראל * מי שמתנגד לייבא עובדי כפיים מנפאל ומתאילנד חייב לומר אם יהיה מוכן להעלות על שולחנו עגבניות ומלפפונים מיובאים במחירים מפולפלים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
בהמולת הוויכוח הציבורי בשאלת העובדים הזרים - האם יש לגרש אותם לארצותיהם, או להתיר להם ולילדיהם להתאזרח בישראל - כמעט נבלע קולם של החקלאים. דרישתנו מן הממשלה למלא את התחייבותה לנו מחודש פברואר 2009 ולהתיר לנו להביא עובדים זרים במקום אלה שחזרו לארצותיהם, כמעט שלא נשמעה, או שלא הובנה.
בלי להפריז במשמעותו של מאבק החקלאים, אני מעז לקבוע: המאבק על העובדים הזרים בחקלאות, הוא חלק מהמאבק על אופייה של המדינה הציונית.
"אם חקלאות כאן - מולדת כאן", הכריז בשעתו משה סמילנסקי, מראשוני החקלאים בארץ ישראל, לפני מאה שנה. על משקל דבריו אלה ניתן להכריז: "אם אין חקלאות כאן - גם מולדת אין". משחר ימיה קשרה הציונות את אופייה בחקלאות, לא מטעמים כלכליים ולא מטעמים מדיניים, אלא מתוך הכרה בכך שהקשר של העם אל ארצו נבנה באדמה שעליה הוא חי.
מאז ימיו של סמילנסקי שינתה הציונות את פניה, וכיום רק 2.7% מתושבי המדינה מוצאים את פרנסתם בחקלאות. השדות המוריקים של פעם הפכו לנדל"ן מניב. ולמרות זאת, למרות התמעטות העוסקים בתחום, מדע החקלאות בישראל הוא מן המפותחים בעולם. חקלאים וחוקרים ישראלים רושמים מדי שנה פיתוחים חדשניים ומפרסמים מחקרים המעמידים את ישראל בראש המדינות המפותחות.
את הידלדלותה של החקלאות בישראל יש לתלות בצווארה של הממשלה.
כזכור, מטעמים שאין זה המקום לשקול את תבונתם ואת צדקתם, הכריז משרד הפנים על מדיניות "סגירת השמים" בפני עובדים זרים. יש יוצא - ואין בא. תוצאת המדיניות הזאת על החקלאות הייתה הרסנית - והיא הולכת ומכבידה מדי יום. יותר מ-6,000 ידיים עובדות חסרות היום בשדות, בחממות ובמטעים. ירקות קמלים באדמה ופירות נרקבים על העצים כי אין די עובדים לקטוף, לקצור ולאסוף.
את השפעת המדיניות הדרקונית וחסרת התבונה הזאת בכיסינו נרגיש בקרוב. כבר כיום נאלצת ישראל לייבא מקצת מהירקות והפירות העולים על שולחננו וככל שתגבר מצוקת העובדים, גם יגדל הצורך בייבוא, מה שייקר את הירקות ב-30 עד 40 אחוז. הסלט יהפוך למוצר מותרות לבעלי יכולת והחקלאים שיתקשו לשווק את תוצרתם המתייקרת, יאלצו לפנות לעיסוקים אחרים.
אבל מה שחייב לעורר את הציבור איננו היוקר המאמיר של הסלט ואולי גם לא גורלו של החקלאי. מה שחייב לזעזע ולטלטל הוא גורלה של החקלאות, או אם תרצו, גורלה של הציונות. מדינת ישראל לא תחדל להתקיים כאשר יתייבשו השדות והפרדסים, אבל היא תחדל להיות מדינה ציונית.
מי שיוצא נגד העסקת עובדים זרים בחקלאות חייב להצהיר כי הוא תומך בהכחדת החקלאות בישראל.
