אבו מאזן - האשליה החדשה - כבר כמה ימים ברציפות אני שומע בכי ונהי מכל הכיוונים, במיוחד מכיוון מה שמכונה "מחנה השלום". על מה הבכי והנהי?
על כך מסבירים לי "אנשי השלום" ש"הידיד הגדול" שלנו, מחמוד עבאס - אבו מאזן, מאיים במלוא הרצינות שהוא רוצה לעזוב אותנו וחלילה עלול להתפטר... נו, ונניח שיתפטר, מה אז?
או אז מסבירים לי אותם "אינטליגנטים" כי תהליך השלום עלול לקרוס ויבוא אסון על האזור...
אז לפני שאנחנו בוחנים מי כאן באמת המחנה הפוליטי שהביא אסון, ולפני שאותם רודפי שלום נכנסים לאבל העמוק שלהם - הייתי רוצה להבהיר להם מיהו אותו אבו מאזן.
מי הוא באמת אבו מאזן כידוע, אבו מאזן הוא מכחיש שואה מדופלם. בזמנו הוא אף עשה דוקטורט על הכחשת שואה ואף התגאה בכך. מזכיר מישהו? אולי את
אחמדינג'אד? הוא למד במוסקבה תחת שרביטו של פרופסור יבגני פרימקוב, הידוע לשמצה בפעילותו האנטי ישראלית ובספרים האנטישמיים שכתב.
אבו מאזן תכנן ועמד בראש "פעולות הגבורה" של אנשי אש"ף בטבח שביצעו בספורטאי ישראל באולימפיאדת מינכן. בזמנו אף נתנה
גולדה מאיר הנחיה לחסלו יחד עם כל שאר "גיבורי מינכן" - כנראה שאז שכחו את אבו מאזן. למרות שנחשב ל"מתון", הוא היה צריך להיות בראש רשימת החיסול שאנשי המוסד הביאו לאישורה ולחתימתה של גולדה.
עכשיו אומרים לנו "אנשי השלום" כי הרוצח, מכחיש השואה והארכי טרוריסט אבו מאזן, הוא תקוותנו האחרונה וסיכויינו היחיד(?) להמשך "תהליך השלום". למיטב זכרוני, כבר היה לנו "גיבור שלום" לפני אבו מאזן ושמו היה
יאסר ערפאת. עזרנו לאותו "חסיד אומות עולם" לקבל פרס נובל לשלום. את ה"שלום" שיצא מכל זה כולנו ראינו (טוב, רובנו ראינו...). לא לומדים משגיאות העבר.
למרבה הצער והתדהמה, יש גם היום אנשים בקרבנו החושבים שיאסר ערפאת (ימח שמו וזכרו) היה ראוי לפרס הנובל שקיבל. ישנם גם אנשים החושבים שההינתקות האומללה הייתה הישג.
שמעתי לאחרונה את עורך הדין אלדד יניב ואת העיתונאי
ארי שביט מסבירים לנו כי עלינו להמשיך את תהליך ההינתקות, והם אף מסבירים את "דברי הגאונות" שלהם: "היות והערבים רוצים את כל שטחה של ארץ ישראל עלינו לנדב... להם חד-צדדית 98% של הגדה, להוציא משם את צה"ל...". ואז מסבירים לנו שני ה"גאונים" הללו שבמידה שיירו עלינו מיו"ש, כבר נדע איך להגיב. והרי כבר שמענו את הזמירות הללו בעבר הלא רחוק לפני ההינתקות. התוצאה - מטח קסאמים וגראדים אשר גרמו לצה"ל לפעול ולצאת למבצע "עופרת יצוקה". מבצע שהופסק באמצע עקב לחץ חיצוני, והביא אחר-כך להבנה כלפינו מצד כל אומות העולם בדמות השופט ריצ'רד גולדסטון והדוח ה"נפלא" שחיבר עלינו, שבו כולנו מוצגים כפושעי מלחמה.
לכל אותם נאיבים ולכל אותם אלו אשר אינם רוצים לראות את המציאות בצורה מפוכחת אומר רק זאת: אפילו שהפעולות שלנו יהיו מוצדקות ונהיה צודקים מכל הבחינות והצבא שלנו יהיה הכי מוסרי - עדיין נהיה אשמים בעיני העולם הצבוע, אותו עולם צבוע שמתעלם מרצח העם בדארפור שבסודן; אותו עולם צבוע המתעלם מ"פשעי המלחמה" שהרוסים עושים בצ'צ'ניה; אותו עולם צבוע המתעלם ממעשי הצבא האמריקני באפגניסטן; אותו עולם צבוע המתעלם מהתגרענותה של אירן והפשעים שמבצע המשטר הרודני באירן נגד אזרחיו; אותו עולם צבוע, שנשיא טורקיה ארדואן משקף היטב, כאשר הוא מצידו מגנה את ישראל על ימין ועל שמאל בעוד מעשיו נגד הכורדים לא זוכים לגינוי; אותו עולם צבוע המגנה את ישראל והולך לאחר מכן לנהל מו"מ עם אחמדינג'אד.
היסטוריה ישנה למרבה הצער, "העולם הנאור" תמיד יסתכל ויתייחס אלינו כעל "מרעילי הבארות" וכאשמים בכל הצרות והבעיות שיש בעולם. זה חדש? והרי זה כבר אלפי שנים כך. לכן, כל הנסיונות מצד יפי הנפש אצלנו לתת לאנטישמיות הזו (שמסווית על-ידי מילים יפות) פירושים ותירוצים בעזרת מילים כגון: 'זה בגלל הכיבוש', 'זה בגלל היחס שלנו לפלשתינים' - הם פשוט זריית חול בעיניים ועלבון לאינטליגנציה במקרה הטוב. לכן גם אין צורך להצטדק ולהתנצל בפני אומות העולם על מעשינו. שהרי אין צבא בעולם שיש לו את המוסר של צה"ל, וכמו שכבר הזכרתי קודם - ישנם הרבה תופעות חמורות ופשעי מלחמה חמורים עשרות מונים מהמתרחש באזורנו, והעולם הצבוע שותק.
אי לכך ובהתאם לזאת, עלינו לזכור את מה שנאמר דווקא על-ידי בן-גוריון בעבר הלא כל-כך רחוק: "לא חשוב מה יאמרו הגויים - חשוב מה יעשו היהודים".
ברגע שיפסיקו אצלנו להתנהג בצורה גלותית - בהתרפסות, בניסיון להיות נחמדים ולזכות באהבה ובאהדה מצד העולם - ויעברו למעשים תוך ביטחון, נחישות וחוסר תלותיות במה יגיד ויעשה העולם, אז גם העולם הצבוע ילמד להתייחס אלינו אחרת. אומנם הוא לא יאהב אותנו, אך לפחות יכבד.
