|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
דברים שצריכים היו להיאמר מזמן, אומר אותם לא אחר מאשר היועץ המשפטי, אך יש מי שאמרם קודם, במשך שנים... זה האחרון, דבריו אינם נשמעים, אך זה הראשון - דבריו נשמעים גם נשמעים
|
|
יפה אמר. מני מזוז [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
יש טיפוס אחד, סתם אחד מהציבור, ששנים(!) כותב דברים ש אומר היום היועץ המשפטי על העיתונות וגם זה רק חלק. אלא מה, הטיפוס הנ"ל, כל כתיבתו היא ברשת האינטרנט. אומנם קוראים את דבריו רבים, אבל האינטרנט הוא לא "הפה של הציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות וגם שקריות. לפחות הפעם, דברים שצריכים היו להיאמר מזמן, אומר אותם לא אחר מאשר היועץ המשפטי, שאגב, אני מחסידיו ואוהדיו ולא מהיום. אז בקצרה, מה כותב אותו טיפוס (וכאמור, שנים שמכירים אותו רק הקוראים באתר האינטרנט שבו הוא כותב): - בעלי העיתונים הם מיעוט לכל הדעות, ודי אם נזכיר מה אמר עליהם בזמנו בן-גוריון.
- העיתונים נהנים מהטבות ופטורים למיניהם, כמו למשל - פטור ממבקר המדינה, שאפילו הנשיא לא פטור ממנו.
- לעיתונים יש מוסדות ביקורת ושפיטה משלהם, שאגב - לא עונים להרבה אי-מיילים ששלחתי להם. הם מצפצפים.
- יש להם תדמית של "פה לציבור", ואני מנסה כל הזמן לפרסם מאמר בעיתון זה או אחר, אבל לא מפרסמים אותו. וכמובן יש להם נימוקים: 'לא עומד בתקנים של שפה' וכיו"ב. אבל איני החשוב כאן, כי אם הנושאים שאינם יורדים מסדר היום הציבורי. פעם שלחתי את אחד המאמרים, שלא חפצו הם בפרסומו, למי שיודע את השפה ולפחות, הוא הבין את הכתוב.
לסיכום, אם היו לנו נציגי ציבור אמיתיים (נושא ששווה מאמר נפרד), הייתי מציע להם שיש לחוקק חוק בעבור הוצאת עיתון. יש לחייב את הרוצים רישיון - שהעיתון יחזיק עצמו, רק לפי היצע וביקוש, שום מתנות, העדפות ופטורים למיניהם. אני לא מופתע שכבר היום, העיתונאי בן כספית ממעריב - ואיך לא - מתקיף את היועץ המשפטי, והרי לו יש תמיד במה. זה מזכיר לי את הצעקן שעומד בתור ארוך באוטובוס וצועק כלפי ה"סרדינים" בפנים: "היכנסו יותר לפנים, כולם רוצים להגיע הביתה". כאשר הצעקן כבר הופך לאחד ה"סרדינים" באוטובוס, הוא צועק כלפי צעקן בחוץ כמוהו לפני דקה: "אי-אפשר, אנחנו נחנקים...". |
| תאריך:
|
16/11/2009
|
|
|
עודכן:
|
16/11/2009
|
|
עתידי המנחם
|
|
הפגנת האופנוענים, אתמול, במבואות תל אביב, לא הייתה אלא בריונות לשמה. "אם כל החסימות" רק עוררה את זעמו המוצדק של ציבור-נהגים גדול, שנתקע בפקק מורט-עצבים ושאיחר בעטיו לעבודה ולמחוזות-חפצו האחרים.
|
|
|
|
|
קצת היה לי מוזר להאזין בימים האחרונים לפנייתו הרדיופונית של נשיא כינוס ישראל שדרות לחברה, אלוף (במיל.) עוזי דיין, לקהל הרחב לבוא ולהשתתף בכינוס שמתקיים השבוע.
|
|
|
|
|
מזה חודשים ארוכים נגלה לעינינו מצב כאוטי אשר לולי היה רציני דיו, הרי חשוב הוא כבדיחה עצובה. ארבעה חברי מפלגת העבודה, המכונים "המורדים", אינם פורשים ומפלגת העבודה וברק בראשה אינם מתירים להם לפרוש בהסכמה, עדיין. האחיזה של הללו בקרנות המזבח הינה נלעגת ומזיקה, לשני הצדדים.
|
|
|
|
|
בימים אלה מתקיים דיון ציבורי, יותר לגופם של אנשים מאשר לגופו של עניין, בקשר להנצחת קיומו של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה במתכונתו הנוכחית או לפיצול בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לבין תפקיד התובע הראשי, באופן שפרקליט המדינה יקבל את מלוא הסמכויות של תובע פלילי ראשי. יש להניח ששני הצדדים בדיון רוצים בחיזוק שלטון החוק, ולא כפי שצד אחד טוען - בגיבוי עדר התקשורת - ש"בני האור" החפצים בשלטון החוק מצויים רק בצידו, ואילו הצד השני כולל כביכול את "בני החושך" המתנגדים לכך. התנשאות זו מורידה את רמת הדיון ואף מחבלת בו.
|
|
|
|
|
מיד עם כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהומלץ על-ידי שר המשפטים המנוח יוסף (טומי) לפיד, הודיע מנחם (מני) מזוז, כי החליט לסגור את תיק "האי היווני" נגד ראש הממשלה דאז אריאל שרון ונגד בנו גלעד. מזוז לא הסתפק בהודעה לקונית לתקשורת, אלא דאג, על הדרך כמו שאומרים, "להכניס" לפרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, תוך שהוא רומז כי בתקופת כהונתה נהגה הפרקליטות "לסמן את המטרה שהיא לא חפצה ביקרה" (רוח הדברים).
|
|
|
|
|
