פחדי המציאות או מוראות הדמיון?

עשרים שנה חלפו מאז ברח יעקב מפני עשו ועתה הוא שב הביתה.
התוכנית המקורית דיברה על זמן קצר בלבד (בראשית כז, מד): וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ: כדברי אמו. אבל במציאות, העניין נמשך הרבה יותר מימים אחדים, עשרים שנה ליתר דיוק. עשרים שנה זה הרבה זמן, אבל האם זה מספיק כדי שעשו ישכח את כעסו על יעקב? האם שובו של יעקב לא יעורר מחדש את הטינה הישנה ואת נקמנותו של עשו?

יעקב חושש מאד והוא מנסה להקדים תרופה למכה אפשרית:

[ד] וַיִּשְׁלַח יַעֲקב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: [ה] וַיְצַו אתָם לֵאמר כּה תֹאמְרוּן לַאדנִי לְעֵשָׂו כּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקב עִם-לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד-עָתָּה: [ו] וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדנִי לִמְצא-חֵן בְּעֵינֶיךָ:

(רש"י): גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר; אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, שהרי לא נתקיימה בי. ד"א [דבר (פירוש) אחר] 'גרתי' בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים:

או בעברית פשוטה, אין לך שום סיבה לכעוס עלי כי אין קשר בין מה שיש לי לבין הבכורה והברכה שכביכול לקחתי ממך. לי יש את השליחות שלי בעולם והיא אינה מתחרה או נוגעת בך כך שאנחנו יכולים לחיות בשלום זה עם זה.

(רש"י): ויהי לי שור וחמור. אבא אמר לי מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, [אבל ברכה] זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ:

למצא חן בעיניך. שאני שלם עמך ומבקש אהבתך:

גם יעקב וגם עשו הם יהודים על פי ההלכה, אבל עשו בחר בדרך חיים של גוי ויעקב, כמו יהודי טוב, מנסה למצוא חן בעיני הגוי, שלא יכעס עליו ויפגע בו חלילה.

היערכות יסודית לקראת סכנה דמיונית

המלאכים שבים משליחותם ומדווחים: [ז] (...) בָּאנוּ אֶל- אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

(רש"י): באנו אל אחיך אל עשו. שהיית אומר 'אחי הוא' אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע; עודנו בשנאתו.

דיווח זה מעורר חשש כבד בלב יעקב והוא נערך לבאות כאשר הוא לוקח בחשבון התפתחויות שונות; דבר ראשון הוא מתארגן למלחמה:

[ח] וַיִּירָא יַעֲקב מְאד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: [ט] וַיּאמֶר אִם- יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

(רש"י): והיה המחנה הנשאר לפליטה. על כרחו כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפלה ולמלחמה. לדורון - ותעבור המנחה על פניו. לתפלה - אלוקי אבי אברהם. למלחמה - והיה המחנה הנשאר לפליטה:

לאחר שנערך למלחמה, פונה יעקב אל ה' בתפילה:

[י] וַיּאמֶר יַעֲקב אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: [יא] קָטנְתִּי מִכּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: [יב] הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנכִי אתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים: [יג] וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת- זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרב:

וכעת הוא פונה לניסיון פיוס בעזרת ממון רב:

[יד] וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: [טו] עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: [טז] גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:

פחדי שווא

ממה הוא חושש, אבינו יעקב? הרי בשבוע שעבר ראינו כי ה' מבטיח לו (בראשית כח): [טו] וְהִנֵּה אָנכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ:

אמנם עשרים שנה חלפו מאז, אבל רק לפני זמן קצר התגלה אליו ה' שוב ואמר לו: (...) שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ: (בראשית לא, ג), אז ממה יש לו לחשוש?

(ברכות ד/א): אלא שאמר יעקב אבינו אוי לי שמא יגרום החטא.

איזה חטא כבר יכול להיות ליעקב אבינו שבגללו תּוּפָר, חלילה, ההבטחה הכפולה של ה'? פירושים שונים נאמרו בסוגיא זו ומהם: יעקב החניף לעשו בשלחו אליו את המלאכים וקראו 'אדוני'; בכך החניף לרשע והעניק לו כוח להזיק לו. ומדוע כפל הלשון: וַיִּירָא יַעֲקב מְאד וַיֵּצֶר לוֹ? כי עשו תכנן להתנקש בו לאחר מות אביהם, וחשש יעקב כי תנועת עשו לקראתו מבשרת כי יצחק נפטר כבר וצר היה לו על כך.

חז"ל כדרכם, אינם עושים הנחות לאיש, גם לא ליעקב אבינו:

(ילקוט שמעוני): רבי הונא פתח: (משלי כו) [יז] מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי- כָלֶב עבֵר מִתְעַבֵּר עַל-רִיב לֹא-לוֹ: משל לארכיליסטים [שודד בכיר] שהיה ישן בפרשת דרכים, ועבר מישהו והעיר אותו; אמר לו: 'קום לך דבישא שכיח הכא' [מסוכן לישון כאן]. קם השודד ותקף את זה שהעירו. א"ל הגיעך רע כי הערת אותי. כך אמר לו הקב"ה [ליעקב], לדרכו היה [עשו] מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקב, מגיע לך להיענש על כך.

(רמב"ן): ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח) ומהם שבאו ברומא והיא היתה סבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה):

בימים ההם בזמן הזה

מתוך הנחת יסוד שהתורה היא נצחית וכל מלה בה נוגעת לנו היום כמו אז, בכל שבוע מחדש אנו מנסים למצוא בפרשת השבוע את המסר שהוא אקטואלי עבורנו. כאשר התורה מאריכה כל כך בפרטים בסיפור המפגש בין יעקב לעשו ובכל הפרטים שקדמו לאותו מפגש, צריכים לחפש ובע"ה למצוא מה זה אומר לנו כיום.

(רמב"ן): נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו [יעקב] וגאלו מיד חזק ממנו [עשו], וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק, שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפילה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה.

המפגש בין שני האחים נגמר טוב:

(בראשית ל"ג): [ד] וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:

מה קרה פתאום? באמת, יש מפרשים שלא נשקו בכל לבו ונרמז הדבר בנקודות אשר מעל המלה וַיִּשָּׁקֵהוּ בספר התורה. אבל ר' שמעון בר יוחאי אומר כאן דבר די מפתיע:

(רש"י): אמר רבי שמעון בן יוחאי, הלכה היא: בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.

כמו בכל הלכה, גם בזו יש יוצאים מן הכלל וזהו המקרה היוצא מן הכלל; הכלל הוא שהגויים שונאים אותנו, וככל שננסה להידמות להם - כן תגבר שנאתם. הדרך היחידה לגרום להם להשלים עם קיומנו ואף לאהוב אותנו, היא להיות אנחנו עצמנו, לא חיקוי זול שלהם.

זהו המסר העולה מן הפרשה הזאת כולה ולא רק מתחילתה כפי שהצגנו כאן. לאורך כל ההיסטוריה אנחנו מקפידים לחזור על אותה שגיאה, ניסיון למצוא חן בעיני הגוי. הגיע הזמן שנתבגר כבר ונתחיל להתאמץ למצוא חן בעיני הבורא יתברך. וכאשר נעשה זאת, אז גם הגויים יאהבו אותנו.

ושיהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'