ואלה שמות

שמעתי פעם על זוג הורים שחשבו לקרוא לבנם "הושע" - שם תנ"כי יפה ובעל משמעות חיובית. אך הם חזרו בהם לאחר שמישהו הפנה את תשומת ליבם לכך, שבעתיד עלולים ילדים לקרוא לו "הושע פושע". מפרשת השבוע מסתבר, שלמתן שמות לילדים יכולות אכן להיות השלכות רציניות וארוכות טווח.

כאשר לאה יולדת את ארבעת בניה הראשונים, היא נותנת להם שמות המבטאים את מצוקתה כגלגל שלישי ובלתי רצוי במערכת היחסים בין יעקב לרחל. עיון בשמות מגלה, שמצבה הולך ומחמיר דווקא ככל שהיא מעניקה ליעקב יותר בנים.

שמו של הבכור הוא ראובן: "כי ראה ה' בעוניי, כי עתה יאהבַני אישי" - לאה מקווה שיעקב יאהב אותה לאחר שילדה את בכורו. אך התקווה נמוגה, ושמו של השני הוא שמעון: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה" - הכרה בכך שהיא השנואה (ודאי יחסית לרחל) ואובדן התקווה לאהבה.

הילד השני הוא לוי: "עתה הפעם יילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים" - כאשר יש שלושה ילדים, האב חייב לבוא ולסייע, כי האם יכולה להחזיק אחד בכל יד. כל שרוצה כעת לאה הוא שיעקב יהיה מדי פעם בחברתה. אך גם זה לא הולך: יהודה - "הפעם אודה את ה'", בלי כל קשר ליעקב; הודאה על הבן בלא כל תקווה לשיפור היחסים בבית.

בנקודה זו נותנת רחל את בלהה ליעקב, בתקווה שהדבר יסייע גם לה עצמה ללדת. שמות שני הבנים שיולדת בלהה מנציחים את המאבק בין האחיות ואת העובדה שהם רק כלי בו: דן - "דנני אלקים וגם שמע בקולי ויתן לי בן", אומרת רחל, הלוקחת לעצמה את הבעלות על דן; נפתלי - "נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי" - שוב רחל היא הנותנת את השם המדבר בעד עצמו.

כאשר לאה רואה את המתרחש, היא נותנת את זלפה ליעקב, וגם כאן הגבירה היא הנותנת את שמות הבנים. גד - "בא גד", יש מזל; ורש"י מוסיף ומפרש לאור הכתיב, לפיו המילה היא "בגד": "בגדת בי כשבאת אל שפחתי". נכון שלאה יזמה את נישואי זלפה ויעקב, אך היא כועסת שיעקב הסכים. הבן השני הוא אשר - "באושרי כי אשרוני בנות", החשוב הוא האושר של לאה ולא של יעקב ובוודאי לא של זלפה.

לאחר-מכן חוזרת גם לאה ללדת. בנה החמישי הוא יששכר - "נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי": שוב ההסתכלות היא על מערכת היחסים הבלתי תקינה בין יעקב ללאה. והשישי הוא זבולון: "זבדני אלקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים". לאה חוזרת לאותה תקווה שליוותה אותה שנים קודם-לכן, עם לידתו של ראובן, אך יש הבדל חשוב. לאה לא מצפה לאהבתו של יעקב, אלא שביתו (זבול) העיקרי יהיה אצלה - משום שהיא ילדה לו יותר בנים מכל נשותיו האחרות יחדיו.

ברור לנו איפוא, ששמות בני יעקב מנשותיו לאה, בלהה וזלפה מבטאים את היחסים הקשים והמורכבים בתוך המשפחה. איזה פער בין עשרת הילדים בבית יעקב לבין הילד הבודד בביתו של אברהם! הסב קרא לבנו "יצחק" על שם הצחוק שליווה את לידתו - צחוק של שמחה, צחוק של חוסר אמון - אבל צחוק. ואילו אצל יעקב השמות מדברים על אהבה נכזבת, על שנאה, על תחרות לידה בין אחיות, על קינאה.