הפגנות המחאה של חיילי חטיבת כפיר עוררו מחדש ובדרך הטבע את הוויכוח הציבורי בצדקתן ובחוקיותן של ההחלטות לפנות יהודים היושבים במאחזים ובהתנחלויות בשטחי הגדה המערבית. במסגרת הדיון שהתלקח, הועלתה גם התביעה שאסור להפעיל את חיילי צה"ל למטרה זו. מי שמעלים תביעה זאת מבססים טענתם על שלוש הנחות:
- צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל. פינוי אזרחים איננו משימה הגנתית;
- ההחלטה על פינוי היא החלטה פוליטית, החלטה שנויה במחלוקת. אין לסבך את הצבא ואין לסבך חיילים בפעולה שאין עליה קונצנזוס רחב;
- עלינו לייחד את חיילי צה"ל רק למשימות הגנה על המדינה ורק לפעולה נגד אויבים.
יש, כמובן, היתממות בהעלאת טענה זו. מי שטוען זאת איננו פורמליסט התומך בצעדי הפינוי אם יוטלו על כוחות משטרה. הטוענים כך מאמינים כי ללא הפעלת חיילי צה"ל לא תוכל המדינה להוציא מדיניות זו לפועל. יחד עם זאת, ראוי לבחון טענות אלה לגופן.
הבסיס הפורמאלי לטענה המועלית מתעלם, מדעת או שלא מדעת, מן ההבדל בין שטח ריבוני ישראלי לבין שטח שנכבש בידי כוחות צה"ל ונותר במעמד של "שטח כבוש".
שטחי רמת הגולן ומזרח ירושלים, שגם הם כזכור נכבשו ביוני 67', סופחו בחוק הכנסת והפכו לשטח ריבוני ישראלי. יחד עם זאת אנו יודעים כי צעדי סיפוח אלה זכו להכרה עד כה רק בעינינו. הסערה שהתעוררה בימים אלה סביב אישורי הבנייה בגילה, במרחב מזרח ירושלים שסופח, מקורה בכך שמבחינת המשפט הבינלאומי ומבחינת המציאות הפוליטית הבינלאומית, אין מעמד מזרח ירושלים שונה ממעמד חברון ושכם. מכל מקום, כל עוד לא סופח שטח הגדה המערבית, נותר גם בעינינו, בעיני המשפט הישראלי, שטח זה במעמד של "שטח כבוש", וחובתנו לפעול שם אך ורק על-פי דיני החוק הבינלאומי.
הריבון בשטח זה, מאז המלחמה ומאז הכיבוש הישראלי ביוני 67', איננה ממשלת ישראל ואיננה כנסת ישראל. המפקד מטעם צה"ל בגדה המערבית, "יהודה ושומרון", הוא השליט בשטח. הריבונות, אפילו היא מושעית, נותרה בידי הממשל הקודם והמקורי. במצב דברים זה המפקד הצבאי הוא הריבון דה-פקטו, הוא הנושא באחריות לנעשה על כל השטח ועל כל מי שיושב ומצוי בו - בין אם אלה פלשתינים ובין אם אלה יהודים.
אין איש בממשלה מעלה על הדעת להפעיל צבא לפינוי או להריסת בנייה בלתי חוקית בשטח ישראל, גם לא במזרח ירושלים. זה לכל הדעות תפקידה של משטרת ישראל. לא כן הטיפול בהפגנה, או בפינוי - של פלשתינים או של יהודים - בתחומי הגדה המערבית. האחריות במקרה זה היא של המפקד הצבאי, והוא מפעיל ללא היסוס ובצדק גם את יחידות צבא העומדות לפיקודו.
צה"ל מופעל בפיזור הפגנות של אזרחים בבילעין שבגדה המערבית, ואין כל פסול שיעשה כן גם בחומש שב"יהודה ושומרון".
איננו דנים כאן בשאלה כלום עצם ההחלטה הפוליטית על פינוי מאחז או ישוב יהודי בגדה המערבית היא החלטה שקולה וראויה. זה נושא המצוי בתחום הוויכוח הפוליטי הציבורי, ויש כידוע מי שחולקים על תבונתה. אולם יש אינספור החלטות ממשלה שהיו שנויות במחלוקת, לרבות החלטות שהיו כרוכות בהפעלת כוחות צה"ל בגבול הלבנון, ברצועת עזה או בתחומי הגדה המערבית. ההחלטה להקים ישובים בתחומי השטח הכבוש הייתה נתונה בוויכוח הציבורי לא פחות מן ההחלטה לפנותם. מה שנעלה מכל ספק - כל ההחלטות הללו הן חוקיות, אין לערער על חוקיותן ואין זכות לסרב פקודה לגביהן משיקולי חוקיותן.
